12שתהא לו לברית שלום. ק"ל למה כתיב בריתי, הל"ל את ברית שלום. ומתרץ בריתי שאני נותן לו תהא לו לברית שלום, ומ"ה לא נכתב בקרא ברית שלום, שלא יהא מלת שלום דבקות אלא הוא כמו מקרא קצר, וכמו שפירש"י ז"ל. והרא"ם פי' הוסיף מלת שתהא לו לברית שלום ולא הספיק במלת הנני נותן לו הכתוב לעיל, מפני שכתוב אחריו והיתה לו ברית כהונת עולם, שלא הספיק לו מלת נותן לו ומלת בריתי הכתובים לעיל, יחוייב שיהא גם לגבי שלום כמותו שפירושו הנני נותן לו את בריתי שתהא לו לברית שלום ולברית כהונת עולם, והוסיף למ"ד במלת שלום להורות על בעבור הצריך לו להורות שהברית הזאת בעבור שלום ובעבור כהנת עולם, ואחר שגלה זה בשלום אין צריך לגלותו בכהנת עולם. עכ"ל:13טובה וחנות למי שעושה עמו טובה. פי' ששלח לו חן חן על הטובה שעשה לו. כתב הרא"ם ויש לתמוה בשלמא לפי' החכם אבן עזרא שפירש שהשלום ששלח לו הוא שלא יירא מאחי זמרי, שהוא הבטחה נופלת בו שבועה לקיים הבטחתו, אלא לפי' הרב שאמר פירש לו שלמותיו וכאדם המחזיק טובה ואין בזה שום הבטחה, מה שבועה נופלת בו עד שיאמר שתהא לו שבועתי זאת לשבועת שלום. ויש לדחוק וליישב דעיקר ברית הוא על כהונת עולם, שעיקר כהנים גדולים הם מזרע פנחס, ואגב הברית מבשר אותו שמחזיק לו טובה וחנות על שעשה עמו טובה, והוא השלום:
