1הטמא הזה שנטמא במת. כלומר איזה טמא, כי מלת הטמא מורה על הנזכר, והוא הנוגע במי חטאת, וזה אינו דהא אין בנוגע במי נדה אלא טומאת ערב, ואיך יטמא אדם. ומתרץ הטמא הזה שנטמא במת יטמא, ר"ל שאם נגע בכלים יטמא הכלים. והוסיף מלת בו להורות באיזה מקום נגע, ופי' שמלת בו מורה בטמא מת, לא בו בנוגע בטמא מת:2בטמא מת. ר"ל אדם אחר הנוגע בטמא מת הזה תטמא עד הערב, ומקשה רש"י בשלמא כלים יכול לטמא לפי שטמא מת הוא ראשון וכלים נטמאו מראשון, אבל אדם אחר הנוגע בטמא למה יהא טמא, והרי אדם אינו נטמא מראשון, אלא מאב הטומאה. ומתרץ מכאן למדו וכו':3תבא פרה ותכפר כו'. וא"ת והא אין קטיגור נעשה סניגור, דכה"ג נמי אמרינן גבי בגדי זהב דאסור לעשות עבודה בהן בפנים משום דעבירה באה ע"י זהב, ה"נ בא העבירה ע"י עגל. וי"ל דוקא עבודת פנים אסור לעשות משום דאין קטיגור נעשה סניגור אבל לא גבי בגדי זהב שמשמש בהן בחוץ, וה"נ גבי פרה אדומה שעשייתה בחוץ אין שייך לומר אין קטיגור נעשה סניגור. וא"ת והא בסמוך פי' רש"י מה דלא היתה עבודת פרה אדומה ע"י אהרן משום דאין קטיגור נעשה סניגור. וי"ל דשאני אהרן דעבירה היתה על ידי עצמו, אבל פרה אדומה הא אותה פרה לא היתה בעבירת עגל, אלא ממינה היתה. וא"ת והא בפ' שמיני כתיב באהרן, קח לך עגל ופירש"י להודיע ע"י זה שמכפר לו הקב"ה על מעשה עגל ואין לחלק בחוץ ובפנים כדפרישית. וי"ל דהתם מיירי שהוא הי' מכפר על עצמו, אין שייך לומר אין קטיגור נעשה סניגור, אע"פ שהי' מכפר עליו בעון העגל: ג"א וא"ת דמה ענין פרה אדומה שהיא מטהרת טומאת מת לכפר על מעשה העגל. וי"ל דאלו לא חטאו בעגל היו חיים לעולם כדאיתא בפ"ק דע"ז, א"ר יוסי לא קבלו ישראל את התורה אלא שלא ישלוט בהם מלאך המות דכתיב למען ייטב לך, וכשחטאו אמר הקב"ה אכן כאדם תמותון, לפיכך המיתה היא החטא העגל בעצמו, לכך אמר הקב"ה תבא אמו ותקנח הצואה, לפיכך מטהרין בה:4וכשם שהעגל מטמא כו'. לפי שהעגל היה ע"א וע"א מטמא כמת, כדכתיב בספר תהלים ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים:
