1שבתוך המחתות. לא גם האש שעל המזבח, דא"כ מאי כי קדשו דקאמר, מאי מונעת האש שעל גבי המזבח מקדושתן:2מעל המחתות. לא למקום רחוק, דא"כ הי' לו לפרש לאיזה מקום:3המחתות. אבל לא האש דאל"כ לא הי' להם לזרוק לארץ. ופי' אח"כ ומה טעם קדשו, שהם אסורים בהנאה שעשאום מקריבי הקטורת כלי שרת וטעונים גניזה:4שנעשו פושעים בנפשותם. דקשה לו והא התרה בהם משה וא"כ למה כתיב חטאים שהוא לשון שוגג. לכן פי' פושעים וכן כתיב כי נאצו האנשים ההם שהוא לשון מרד, שמרדו ברצונם לחלוק על הקב"ה. ומה שנ' החטאים ולא הפושעים נראה כיון דרובן משבט ראובן שכניו שניסתו מקרח כמו שאמרו עליהם אוי לרשע אוי לשכנו משמע שמתחלה לא מרשעתן נשתתפו רק מכח קרח שכנם והיו כמו שוגג. נלי"ט:5למזבח הנחשת. לא למזבח הזהב שהמחתות היו נחושת והיאך היו עושין נחושת על המזבח הזהב רא"ם. ועוד מצאתי לפי שכתיב ויהיו לאות לבני ישראל ואין ישראל יכולין ליכנס למזבח הזהב:6כדי שלא יהיה. פי' הוא נתינת טעם ולא אזהרה, ומה שאמרו כל המחזיק במחלוקת עובר בלא תעשה שנ' ולא יהיה כקרח וגו', אינו אלא אסמכתא:7על קרח. ואע"ג דכתיב כ"פ בקרא ביד משה בפ' בהעלותך ע"פ ה' ביד משה, וכן בפ' בחקתי, וכן בפ' פנחס. וי"ל דק"ל מאי ביד משה, דא"ל דע"י משה אמר לקרח שיענוש אותו אם יחלוק על הכהונה, דלא מצינו זה בקרא. ועוד דלמה צוה לקרח יותר משאר ישראל, דע"כ האי לו על קרח קאמר לפי המדרש דאמר רמז לחולקים, כלומר קרח שחולק. אלא ע"כ האי ביד משה דהכא למדרש אתא רמז לחולקין, פירוש דכתיב הכא ביד משה וכתיב התם הבא נא ידך בחיקך, מה התם צרעת אף הכא כל החולקים ילקו בצרעת:8שלוקין בצרעת. וכיון שהמדרש דורש כך ש"מ דהאי לו על קרח קאמר, כלומר על החולק על הכהונה דא"ל שהם סוברים דמלת לו שב אל אהרן, דמאי ענין צרעת לענין אהרן:9אחז את המלאך. דאל"כ מאי בין החיים ובית המתים, וכי החיים היו לצד אחד והמתים לצד אחד שהי' אהרן עומד ביניהם, ואי קאי על המלאך אתי שפיר ופי' שלא מתו עוד: קצ"מ ופי' זה קודם הד"א שכ' אחר זה, מפני שזה נראה כסותר מה שפירש רז זה מסר לו כו' דא"כ למה לא נעצרה המגפה מיד עד שהוצרך לילך לאוהל מועד. לכן פי' שמיד אחזו בעל כרחו בקטרת אלא שהמלאך המות לא רצה להאמין שעתה רצה הקב"ה להשתמש בזאת הסגולה כיון שהמגפה באה על עון גדול כזה, ורז זה לא נאמר אלא כשהמגפה באה מצד המערכת ואין זכות ביד הדור להפכו שאז מועיל הקטרת, לכך הוצרך לשוב לאהל מועד ואחר שיישב זה חזר לפ' הד"א:10ד"א למה בקטורת. דלטעם ראשון קשה למה לא התפלל מיד כדי שלא יתחיל הנגף או לכל הפחות כשהתחיל הנגף, לכן פי' ד"א שהי' גזירת הקב"ה. ולפי ד"א קשה שלא מצינו שאמר לו הקב"ה זה, מ"ה פי' טעם ראשון רז זה וכו':11באמצע. מדכתיב שנים עשר מטות לל"ל ומטה אהרן בתוך מטותם, אלא ללמד בא שקודם שנתנן במשכן היו מסדרין המטות בפניהם והניחו באמצע. והרא"ם כ' ואפשר שרש"י ז"ל מצא פה אגדה כדבריו ולא שמלת בתוך מורה על זה:12כשהפרח נופל. לפי שמצינו ציץ קודם הפרח, שנ' יציץ ופרח, לכך פי' רש"י פרח כמשמעו. וא"ת ולמה לא פי' ציץ כמשמעו, ופרח הוא דבר הבא קודם הציץ כגון לחלוחית של אילן. וי"ל לפי שנ' אחר הציץ ויגמול שקדים, ומהו הדבר שלפני גמול שקדים חנטת הפרי. מצאתי: ועוד מצאתי היכן שיש שתי לשונות כגון הכא פרח והדר ויצץ ציץ, ופרח הוא ידוע לשון מה הוא, וציץ אין ידוע מה לשון הוא, לכך פרש"י פרח כמשמעו ואין צריך פי', אבל ציץ אין ידוע וצריך פי' והוא חנטת פרי. וכן מנחתם חטאתם ואשמם כמשמעו דבסמוך, לפי שהם ידועים מה הם, אבל אשר ישיבו לי צריך לפרש זה גזל הגר, כי לא הייתי יודע מה פירוש של אשר ישיבו לי, אבל מנחתם חטאתם ואשמם כמשמעו בין דצבור בין דיחיד. ולפי סברת הרב שבפרשת וישב שכתב שהפרח הוא הנץ אלא שהנץ גדול מפרח, יהי' פרח מורה על הנץ הקטן, ויוצא פרח וגו' מורה על הנץ הגדול, כי שניהם נקראים פרח, והיינו נמי כשהפרח עדיין לא נפל נקרא גם הנץ פרח אלא שזה גדול וזה נקרא נץ קטן, אבל כשהפרח נופל כמו הכא נקרא הנשאר בשם ציץ:13ולמה שקדים. ג"א פי' אחר שפרשנו כי ויגמול שקדים כאשר הוכר הפרי א"כ למה נאמר שקדים ולא ממין אחר, בשלמא אם לא הוכר הפרי אלא שהי' עומד בפרח שלו י"ל משום שזה המין הוא ממהר יותר למצוא בו פרח אע"ג שהי' נס מ"מ בחר דבר שהוא ממהר להיות נמצא הפרח בו שהרי כאן בלילה אחת הי' מוציא הפרח, אבל אם נאמר שכבר הוכר הפרי קשה ולמה מין זה דהשתא אין חילוק בין פרי זה לפרי אחר דאע"ג שמין הזה ממהר להפריח מ"מ אינו ממהר להיות נמצא בו הפירות וע"כ בנס הי' מוציא פירות, וה"נ הי' אפשר במין אחר ג"כ בנס, ומתרץ דלכך הי' מין זה שאינו רק רמז בעלמא שהפרי הוא ממהר להפריח:14לזכרון שבחרתי באהרן. שמאחר שיפרח מטהו והוא הנותן המטה ולא אלעזר בנו שהוא הנשיא לשבט לוי כשאר נשיאים ובזה יודע שבחר באהרן, שעיקר המחלוקת הזה היה בשביל הכהונה ולא בשביל התקרבות שבט לוי ואין צריכין לאות ולזכרון רק על הכהונה, ודי גם כן בפריחת מטה אהרן על שירות הלוים כי מטה אחד על שבט לוי. כל זה תורף דברי רא"ם. ונראה כי הפריח המטה של אהרן שהוא משבט לוי היא עדות שבחר הש"י בשבט לוי יותר מבשאר שבטים, וכיון שהפריחות הי' בשם של אהרן ולא במקום אחר של מטה כמו שכתבתי בסמוך זה עדות שבחר הש"י באהרן יותר משאר בני לוי:15לשון נקבה. דאל"כ ותכלינה מיבעי לי', ומה שלא פי' ותכל לנוכח משה שאמר לו השם שבזה הפועל תכלה תלונותם מעלי, הוא מפני שכלוי התלונות אינו מפעלותיו של משה רק הוא מתחייב מהפועל הזה מעצמו:16לחצר אהל מועד. פירש הקרב הראשון בחצר אהל מועד, והקרב השני בתוך האהל, וכאלו אמר כל הקרב לחצר אהל מועד משיקרב לתוך אהל מועד ימות, ומה שלא אמר כל הקרב אל משכן ה' ימות, מפני שאין הדבר מצוי מי שהוא חוץ לעזרה שיכנס לתוך אהל מועד אלא המעט, ואין ראוי שידאגו בעבור זה לומר האם תמנו לגוע, אבל העומדים בחצר קרובים הם ליכנס לתוך אהל מועד ועליהם יש לדאג. רא"ם:17הופקרנו למיתה. לא שתמנו כבר שאין נופל ע"ז ה"א התימא של האם, ועוד שהרי לא מתו אלא שמא כו':
