1שלא הרשיתי כו'. ומה שהתיר לנח הבשר יותר מלאדם נלע"ד לפי שקודם היה האדם והבהמה שוין כלם מעשה ה' יצרם מן האדמה ואין לזה יתרון על זה ולמה ימית האחד את חבירו אבל בזמן שחטאו כלם והי' ראוי שיאבדו כלם אלא שנתקיימו בזכות נח ובזה היה לו יתרון על הב"ח וכו'. קיצור מזרחי: מה שתלה היתר אכילת בשר בהיתר אכילת ירק עשב דל"ת שאכילת בשר תהיה במקום עשב ממילא עכשיו הותר הבשר לבד ולא עשב קמ"ל שהיתר הבשר נתוסף על הירק עשב. דברי דוד:2כלומר כל זמן שנפשו בו. כתב הרא"ם הנוסחא הנכונה שמצאתי. בנפשו בעוד נפשו בו לא תאכלו הרי אבר מן החי בעוד נפשו בדמו לא תאכלו הרי דם מן החי ובי"ת מן בנפשו במקום עם כאילו אומר הבשר בעודו עם הנפש לא תאכלהו ומיתורא דדמו דרשו שמלת בנפשו נדרש לפניו ולאחריו בשר בנפשו בנפשו דמו ופשוטו הבשר בעודו עם נפשו וכן בשעת נפשו דמו כלומר כשדמו עודנו עם נפשו לא תאכלו ומה שהוצרך לומר בעוד נפשו בו ולא אמר בלשון הכתוב בשר עם נפשו כמובן ממלת בנפשו הוא מפני שבשר עם נפשו לא תאכלו מורה שלא תאכלו הנפש עם הבשר יחד לפיכך פירש בנפשו בעוד נפשו בו וכו': ק"ל הא כבר נאסר אבר מן החי לאדה"ר וי"ל דה"א כיון שהותר הבשר הותר נמי אבר מן החי קמ"ל דאיסורו במקומו עומד. דברי דוד:3מהשופך דם עצמו. דאי משופך דם אחר הא כבר נאמר ומיד האדם. קיצור מזרחי:4אף החונק עצמו. דאם לא כן לנפשותיכם למה לי:5פשוטו הראשונה כו'. שסובר דפסוק ויאמר אלהים פרו ורבו א כח הוא פי' של ויברך אותם אלהים וכן נמי קרא דויאמר להם פרו ורבו דבני נח לעיל פסוק א הוא פירוש של ויברך אלהים אבל מצות פריה ורביה לא למדנו אלא מקרא דואתם פרו ורבו דלא כתיב ביה ברכה. קיצור מזרחי:6וכן עשה ובאחרונה כו'. ר"ל וכן עשה בפעם שנית כלומר אע"פ שהבטיחו כבר לעיל מ"מ היה דואג לפי שהבטחתו של הקב"ה על תנאי הוא אם עושין רצונו מקיים הבטחתו ואם לאו אין מקיים הבטחתו ולכך היה דואג עד שהבטיחו הקב"ה שלא להביא מבול עוד כנ"ל. ובזה יתורץ גם כן למה צוה לנח על מצות פריה ורביה הא כבר צוה לאדם אלא משום שהיה נח דואג מ"ה היה צריך לצוות לו ואין להקשות למה היה דואג הא כבר נשבע הקב"ה כדפירש רש"י לעיל ח כא לא אוסיף כפל הדבר לשבועה די"ל לפי שכתוב ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף וגו' ר"ל כך עלה בלבו של הקב"ה אבל נח לא ידע כלום בדבר. רא"ם: נ"ל שלמד ממה שהתיר הקב"ה לנח תשמיש ביציאתו מן התיבה כמ"ש לעיל ח טז צא אתה ואשתך וגו' והוא לא עשה כן אלא שיצא הוא ובניו ואשתו וגו' הרי שלא רצה לעסוק בפריה ורביה לכן אמר הנני מסכים. נח"י:7שקצים ורמשים. שקצים הם עופות טמאים שנאמר בהם שקץ הם ורמשים כמשמען. מהרש"ל:8אשר אתכם. הא דמהפך הפירוש שלא כסדר הכתוב והלא אשר אתכם הוא מוקדם בפסוק ומפרש באחרונה אלא נראה לי שהכל דבור אחד הוא עם מה שפירש חית הארץ להביא המזיקין שאינן בכלל חיה אשר אתכם שאין הלוכן כו'. שמעתי:9אעשה קיום לבריתי. דקשה לרש"י הלא כבר כתיב ואני הנני מקים את בריתי:10שלא הוצרכו לאות. ואם תאמר היאך נשמע דרש זה ממה שכתוב חסר ונ"ל דכך פירושו לדרת עולם את קשתי נתתי בענן רצונו לומר בזמן שהדורות חסרים שהן רשעים צריכים לאות הקשת ובזמן שהדורות מלאים שהם צדיקים אין צריכין לאות הקשת וק"ל ועי"ל דהכי משמע הואיל וכתיב לדרת חסר קרינן לדרת בקמץ תחת הדלי"ת ופתח תחת הרי"ש לשון דירה והוא לשון יחיד וה"פ לדרת עולם ר"ל לאותן משפחות הדרין בעולם את קשתי נתתי בענן והא כיצד הא לכל עולם הוא נותן אלא שיש דורות וכו'. רא"ם: ומהרש"ל פירש אילו נכתב לדורות מלא ה"א כל הדורות לעולמי עד הוצרכו לאות אבל עכשיו שכתיב לדרת חסר לדורות שהם לעוה"ז הם צריכים לאות אבל לדורות שהם לעוה"ב הדרים בעולם אין צריכין לאות:11להביא חשך כו'. דעת רש"י לפרש דהאי בענני ענן לא עננים ממש קאמר כלום אם ראוים אתם למבול ותעלה במחשבה לפני להביא חושך ואבדון בעולם ונראה הקשת בענן וזכרתי וגו' ולא יהי' עוד וגו' אבל אי פירוש עננים ממש למה אמר ולא יהיה עוד המבול למים וכי בשביל שיהי' עננים על הארץ ראוים הם למבול: נ"ל דיוקו דרש"י הוא מדכתיב ענן על הארץ שייחס ענן על הארץ וכי מה שייכות יש לענן על הארץ הל"ל בענני ענן בשמים ל"פ שאינו לשון ענן ממש אלא חושך וכו' על הארץ ר"ל על העולם. מהרמ"ש:12עשה עצמו חולין. דאל"כ ויחל ל"ל לא הל"ל אלא ויטע כרם. קיצור מזרחי:13כמו איש נעמי. דאין לפרש איש של נעמי מפני שאין האיש קנוי לאשתו כמו האשה שקנויה לבעלה עד שיאמר איש אשה כמו שיאמר אשת איש כי סמיכות אשת איש הוא על דרך הקנין. קיצור מזרחי:14זמורות ויחורי תאנים. ואם תאמר מנ"ל לרש"י שהכניס עמו זמורות של תאנים בשלמא זמורות של גפן שהכניס עמו מדכתיב ויטע כרם ואין נטיעה אלא זמורות דזריעת הזרע של אילן שהוא הגרעינין שבתוך הפרי אינו נקרא נטיעה אלא זמורות של תאנים מנ"ל. ורבי איסרל בביאורים שלו תירץ דהוכחתו מדכתיב ויחל ופירש עשה עצמו חולין שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת כדפירש רש"י משמע שהיה לו גם כן שאר נטיעות ואנו לא ידעינן מאיזה מין אילן היה לו נטיעות אלא הואיל ולא הוזכר בתורה עד כאן מין אחר אלא תאנים כדכתיב בפרשת בראשית ג ז ויתפרו עלה תאנה לכך אנו אומרים מין תאנים היה לו ונראה לי כיון דחם בנו סרסו כדי שלא יוליד בן רביעי ומהיכן ראה חם שמבקש להוליד עוד בן רביעי אלא מדנטע נטיעות המביאין לידי תאוה ולא מצינו שום פרי המביאה לידי תאוה כמו התאנה כמו שכתבו ז"ל סנהדרין ע: עץ שאכל ממנו אדם הראשון תאנה היה שנאמר ויתפרו עלה תאנה וגו' במה שקלקלו בזה נתקנו מכח אותו עץ נלבש בו בתאות הגופנית עמו שנאמר לעיל ד כה וידע אדם עוד את אשתו ופירש"י הוסיף לו תאוה על תאותו משום הכי פירש"י כשנכנס לתבה הכניס עמו זמורות וייחורי תאנים: והרא"ם מביא תירץ אחר בשם ר"י מאורליינ"ש לפי שזמורות ויחורי תאנים מתקלקלין טפי ממים לפיכך הכניסם יותר משאר אילנות ולכך הוצרך להכניס הענפים עצמם:15על שם שומרון. ביחזקאל כג ד ותלדנה בנים ובנות ושמותיהן שמרון אהלה ירושלים ומדכתב כאן אהלה במקום אהלו רמז לגלות שומרון שגלו ע"ש יין ולפי זה ניחא לשון ויתגל שהוא לשון גלות. קיצור מזרחי:16יש אומרים סרסו ויש אומרים רבעו. בסמוך בפסוק כה ד"ה אתה גרמת לי אפרשנו בעזרת ה':17וחשופי שת. וחשופי לשון גילוי שת לשון ערוה כלומר בגילוי ערוה שיהיו ערומים ולא יהיה להם בגד לכסות ערותן אבל יפת שכסה זכה גם כן לכיסוי דהיינו קבורה ושם שנתאמץ במצוה יותר וכסה בשמלה זכה לטלית של ציצית והא דאמר בגמרא במסכת סוטה יז. בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לשני מצות לחוטין של תכלת ולרצועות של תפילין דמשמע דמצות ציצית לא זכו בה אלא מדבור מחוט ולא משום כיסוי של שם ויש לומר דטלית של ציצית לחוד ותכלת לחוד דמשום כיסוי של שם זכו לטלית עם ציצית של לבן ומשום דבורו של אברהם זכו לתכלת. רא"ם:18הפסול והבזוי. דאם לא כן למה קרא אותו קטן והלא גדול מיפת הוא שהרי הקרא מונה אותו קודם יפת ואין לומר משום חשיבתו מנה אותו קודם יפת כמו שמונה את שם ראשון משום חשיבתו כמו שכתב רש"י גבי ויולד את שם ואת חם ואת יפת לעיל ה לב דהא חם הוא הפחות שבכלם. רא"ם: ומהרש"ל פי' דקשה ליה והלא שם היה הקטן דכתיב שם ויהי נח בן חמש מאות שנה וגו' וכתיב לעיל ז ו ונח בן שש מאות שנה והמבול היה וגו' וכתיב להלן יא י שם בן ק' שנה שנתים אחר המבול שמע מנה שנולד בן תק"ב שנה לאביו שמע מנה שהוא הקטן עכ"ל:19אתה גרמת לי. מ"ד סרסו הוכחתו מכאן מדכתיב ארור כנען למה קלל כנען אלא משום שחם סירס את אביו לכך אמר אתה גרמת לי וכו' ומ"ד רבעו הוכחתו מדכתיב וירא חם וכתיב התם להלן לד ב וירא אותה שכם מה להלן שרבעה אף כאן שרבעו והא דקלל את כנען הא והא הואי רבעו וגם סרסו ופירשו התוספות סנהדרין ע. מה שלא קלל חם בעצמו לפי שכתיב לעיל פסוק א ויברך אלהים את נח ואת בניו ואין קללה במקום ברכה. מהרש"ל:20ומה ראה חם כו'. וא"ת מהיכן ראה חם שמבקש נח בן רביעי וי"ל משום דכתיב ויתגל בתוך אהלה אהלו קרי ואהלה כתיב ופירש רש"י ויתגל לשון ויתפעל כלומר שנח התפעל את עצמו כאילו שמש עם אשתו כלומר בקישוי אבר כאלו שמש ובזה הכיר בו שמבקש בן רביעי וק"ל. עיין לעיל בפסוק כ ד"ה זמורות וייחורי תאנים שכתבתי ישוב אחר על זה ושניהם כאחד טובים:21הבטחתו לזרעו. הא דמפרשים הקרא על זרעו של שם ולא על שם עצמו נ"ל משום דכתיב ויהי כנען עבד למו ואי קאי על שם היה לו לכתוב ויהי כנען עבד לו. א"נ משום דכתיב אלהי שם ולא מצינו שנא' אלהי גבי יחיד אלא דוקא גבי אומה מייחד שמו כגון אלהי ישראל אלהי העברים לכך מפרשו על זרעו של שם. קיצור מזרחי:22אף משיגלו. דאי בזמן המלכות הרי כבר כתיב ברוך ה' אלהי שם וגו' מה ת"ל פעם שנייה ויהי כנען עבד למו אלא אף משיגלו וכו' וא"ת בשביל יפת א"כ הוה ל"ל יפת אלהים ליפת ויהי כנען עבד למו ואח"כ וישכון באהלי שם אלא לומר לך אף משיגלו וכו':
