שפתי חכמים, בראשית י׳

מהדורה: חומש שפתי חכמים, הוצאת מצודה, 2009

מפרשים:
1 זו פרס. וא"ת למה מפרש יותר תירס מי הוה יותר ממה שמפרש האחרים וי"ל לפי שפירש לעיל ט כז ד"ה וישכון אף על פי שיפת אלהים ליפת שבנה כורש שהיה מבני יפת וכו' שאל תקשה לי' מנ"ל דכורש מבני יפת היה לכך מפרש תירס זה פרס ש"מ דפרס היה מבני יפת וכורש היה מלך פרסיים מסתמא גם הוא היה תירס וק"ל. ועי"ל משום דכתיב כאן מדי ולא כתיב פרס א"כ תקשי הרי בכל המקרא מצינו מדי ופרס יחד ל"פ תירס זה פרס. רא"ם: ואני אומר וכו' שהיא גמרא בפרק קמא דיומא י. ופרסאי מנ"ל דמיפת קאתי דכתיב בני יפת גומר וגו' תני רב יוסף תירס זו פרס. צדה לדרך:
1 להמריד. דאל"כ החל ל"ל שהרי הוא לא היה מתחיל למרוד בהקב"ה שעדיין בימי אנוש הוחל וכו' לעיל ד כו אלא שהוא מענין חילול שחילל השם בפרהסיא. קיצור מזרחי: ונראה לי דמוכרח הוא לפרשו מענין התחלה דאי הוא מלשון מרד תרתי ל"ל והכי הל"ל הוא החל להיות גבור ציד לפני ה' אבל אם הוא מלשון התחלה א"ש וה"פ הוא החל רוצה לומר שהוא היה המתחיל להיות גבור להמריד והוא היה גבור ציד לפני ה' מתכוין להקניטו. נח"י וע"ש:
1 מתכוין להקניטו. דקשה לרש"י הא בכל מקום שהוא הוא לפני ה':
1 היא נינוה. משום דלא ידעינן אי העיר הגדולה קאי על נינוה או על כלח: דאי ס"ד דכלח הגדולה הל"ל ובין כלח העיר הגדולה היא ל"ל. נח"י בשם תוספות דיומא י. ד"ה איני וע"ש:
1 דומים ללהב. כל היכא שהשם הוא מלה עברית מפרשים למה נקרא כן אלא מורה על דבר זה אבל היכא שאין השם מלה עברית לא פירש כלום:
1 ויצאו מהם פלשתים. דאי ס"ד מכסלחים לבד הל"ל וכסלחים ילד את פלשתים ולא לומר אשר יצאו משם גם אין לפרש כונת המקרא שנותן סימן והבדלה שזהו הכסלחים אשר יצאו דהא לא מצינו כסלחים אחר מוזכר במקרא. נח"י:
1 משפחות הרבה. דא"ל ואחר נפצו קאי על אותן הנזכרים לעיל שהם בני כנען דא"כ לא ה"ל לכתוב אלא ואחר נפוצו דודאי קאי על אותן דלעיל למה ליה למיכתב משפחות הכנעני אלא מאלה נפוצו משפחות הרבה רוצה לומר שאר משפחות וקאי על שלשה בני נח. רא"ם:
1 הנהר. דלפי פשוטו של קרא משמע דעבר שם אדם הוא וא"כ למה אמר אבי כל בני עבר וכי לא היה שם אלא אבי בני עבר לבד והלא גם שאר בנים היה לו לשם ל"פ דעבר לאו שם אדם הוא אלא עבר הנהר ודלא כפי' הרא"ם שפי' לאו בני עבר בן בנו דמאי רבותא דעבר הא כל אחד ואחד אבי כל משפחה ומשפחה היוצאות ממנו א"כ עבר ר"ל עבר הנהר:
2 נמצא שהגדול בבניו הי' בן ק' שנה. וא"ת ומה הוכחה זו דלמא חם היה בן ק' שנה כשבא המבול ושם היה בן ק' ב' שנה אחר המבול ויפת היה בן ק' ג' או ארבע שנה אחר המבול וי"ל משום דבדורות הראשונים כל בנים שהולידו היו מולידין שנה אחר שנה כדאמרינן בפרק בן סורר ומורה סנהדרין סט: ואחר שהודיענו שנולד שם בשנת תק"ב שהוא שנתים אחר המבול למדנו ששם היה האחרון כי יפת נולד בשנת תק"א וחם נולד בשנת ת"ק לחיי נח וק"ל:
1 שבסוף ימיו נתפלגו. והיאך ידע אלא נביא היה:
2 בתחלת ימיו. רוצה לומר ולא נביא היה אלא כן היה המעשה בתחלת ימיו וקראו כן על שם המעשה הרי יקטן וכו'.
3 וא"ת באמצע ימיו. רוצה לומר וקודם לכן היה לו שם אחר אלא כשאירע המעשה קרא שמו כן לא בא הכתוב וכו' אלא בסוף ימיו נתפלגו והשתא אין לומר דלמא קודם לכן היה לו שם אחר אלא כשאירע המעשה נקרא פלג דכיון שהיה בסוף ימיו אין דרך לקרא למת שם אחר בעבור המקרה שקרה בשעת מותו או סמוך למיתה אלא ודאי בתחלת ימיו וקרא אותו ע"ש העתיד:
4 ומקטין עצמו. דקשה לרש"י כיון דמשני הקרא בלידת בניו של עבר דכתיב ולעבר יולד שני בנים ולא נקט הקרא כמו בשאר הנולדים כמו וארפכשד ילד את שלח ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף וגו' אלא להכי שניה וכתב ולעבר ילד שני בנים וקרא את שמותם ע"ש המאורע וא"כ קשה בשלמא פלג נתן הכתוב טעם למה נקרא פלג אלא יקטן מאי טעמא אלא על שם שהי' מקטין את עצמו וכל זה ראה עבר ברוח הקודש אשר עליו והרא"ם כתב טעם מפני שזה השם נגזר מהקטנות פירש שם זה יותר משאר שמות:
1 ע"ש מקומו. דכל אנשי המקום שהיו שם מצפים בכל יום על המיתה שאוכלין כרישין: