שפתי חכמים, דברים ז׳

1 לא תתן להם חן כו'. ולפי טעם זה קשה, הל"ל תחנן בנו"ן כיון שהוא ל' חן. א"נ הל"ל תחונם מלא וי"ו. לכן פירש ד"א לא תתן להם חנייה, כלומר אף אם לא תכרות אתו ברית ותאמר בלבך יהא לי למס עובד, לכן אמר ולא תתן להם שום חנייה בעולם בארץ. ולטעם אחרון קשה לא הל"ל אלא לא תחנם שאינו רשאי ליתן לו חנייה, וכ"ש שאין להכרית עמו ברית, לכן צריך גם טעם ראשון:

1 הבא מן הנכרי קרוי בנך כו'. ר"ל מה דכתיב כי יסיר את בנך דמשמע דנתינת טעם הוא אדלעיל מיניה, ואמה הוא נתינת טעם. ואין לומר דנתינת טעם ארישא דקרא דכתיב בתך לא תתן לבנו, דא"כ הל"ל כי יסיר את בתך וגו'. ואין לומר דקאי אסיפא דקרא כדמשמע פשוטו של קרא ובתו לא תתן לבנך ולכך כתיב כי יסיר את בנך, זה אינו, דהא כתיב כי יסיר, ואי קאי אסיפא הל"ל כי תסיר לשון נקבה. אלא בנו של עובדי אלילים וכו', כלומר ויסירנו העובד אלילים מאחרי, אבל בן בנך הבא מן העובד אלילים אינו קרוי בנך, ומשום הכי לא הקפידה התורה עליו מפני שכבר מוסר הוא:

1 מחמת שמרו את השבועה. שהמ"ם הזה אין שימושו במקום מן כמנהגו ברוב המקומות, רק הוא מ"ם הסיבה:

1 ולהלן הוא אומר לאלפים כו'. כלומר העושין מיראה לאלף דור והעושים מאהבה אלפים דור. ואע"פ דהכא נמי כתיב לאוהביו לפני לשומרי מצותיו. י"ל דלאוהביו מוסב אדלעיל מיניה אשומר הברית והחסד, ולשומרי קאי אמה דכתיב אחריו. וכן לעיל נמי ה י דכתיב לאלפים וכתיב נמי לשומרי מצותיו, אף התם י"ל לאוהביו מוסב אדלעיל מיניה, דהיינו מה שכתוב לפניו לאלפים, ולשומרי מצותיו קאי אמה שכתוב אחריו לאלף דור, כמו הכא:

1 בחייו משלם לו גמולו הטוב כו'. דאל"כ קשיא רישא לסיפא, דברישא משמע דאף לשונאיו משלם גמולם הטוב וכתיב בסיפא להאבידו:

1 ולמחר לעולם הבא כו'. פי' שמלת היום דבק עם לעשותם, לא עם מצוך דלעיל מיניה, כי לא היה הציווי היום:

1 אם המצות הקלות כו'. רצונו לתרץ, מה דכתיב עקב שהוא לשון יען משמע דודאי הוא שישמעו אל המצות, כמו באברהם דכתיב בראשית כו ה עקב אשר שמע בקולי וגו', והתם קאי אדבר שהוא ודאי, דהא אברהם שמע בקולו ורצה לשחוט את בנו, אם כן כאן נמי משמע שודאי הוא שישמעו, והא אמרינן מגילה כה. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ועל זה פי' דלשון עקב היינו המצות הקלות וכו', כלומר שאינן חשובים בעיני אדם לקבל עליהם מתן שכר גדול. לכך נקט רש"י נמי אם המצות קלות, ר"ל דלאו ודאי הוא. ומפני שפירש משפטים פה הן המצות בכלל, לא דיני ממונות בייחוד, כי לא הוזכרו פה, ואיך יאמר האלה. לכן החליף המשפטים במצות. רא"ם: אי נמי דקשה לי', דהי' לו לומר והיה אם תשמעון את המשפטים, כמו שכתוב בפר' כי תבא להלן כח א והי' אם שמוע תשמע, והי' אם לא תשמע שם טו. אלא להכי כתיב עקב, ר"ל המצות הקלות וכו':

2 ישמור לך הבטחתו. ר"ל מה דכתיב ושמר וגו' משמע לשמור השבועה וכו', מהיכא תיתי שלא יקיים השבועה. לכן פירש ישמור הבטחת הברית. ופי' ישמור במקום ושמר, להורות שאין הוי"ו וי"ו החיבור אלא וי"ו ההיפוך, שמהפך העבר לעתיד:

1 שהנקבה משגרת ממעיה. פי' נקראו הולדות שגר, מלשון משגרת. והבקרים אלפים, מל' אלופינו מסובלים תהלים קמד יד:

2 אבירי בשן מבחר הצאן כו'. ר"ל בשן שם מקום הוא, והיה שם אבירי צאן, כלומר שהיו בריאים וחזקים. ולכן קרא הצאן לשון עשתרות, שהוא ל' תוקף וחוזק:

3 עשתרות קרנים ל' חוזק כו'. אעפ"י דלא כתיב הכא קרנים, כיון שמצינו בקרא דלשון עשתרות חוזק הוא, מפרשינן הכי בכל מקום דכתיב עשתרות, אע"פ שלא כתיב קרנים וק"ל:

4 ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות כו'. פירוש, דרבותינו לא נחלקו על פי' של מנחם, שהם ג"כ סברו דעשתרות לשון חוזק הוא, דאל"כ הוי דברי רבותינו סתרי להדדי, דהא בפרשת כי תבוא להלן כח ד פירש"י עשתרות צאנך כתרגומו, ורבותינו אמרו למה נקראו שמם עשתרות שמעשרות את בעליהם ומחזיקים אותם, כעשתרות הללו שהם סלעים חזקים. ש"מ דרבותינו ג"כ סברו דעשתרות ל' חוזק הוא, כמו מנחם. אלא בזה פליגי אפירושו של מנחם, דמנחם פירש עשתרות על הצאן, ורבותינו פירשו על הבעלים. וכן פירש הרא"ם לקמן שם:

1 ולא יתכן לפרשו באחד משאר לשונות כו'. ר"ל דודאי לא תוכל לפרשו בלשון דהא או אלא, משום דלשון דהא או אלא אינן נופלים על תחלת הענין, ולא לשון אי דהוא לשון אם, משום שאין שייך לומר אם תאמר כך אל תאמר כך, שאם מוכרח לומר כך א"כ אין שייך לומר אל תאמר כך. ועוד דמשמע מיניה אם תאמר בלבבך וגו' לא תירא מהם, הא אם לא תאמר תירא מהם, ואין זה נכון. כן כ' רש"י בשילהי גיטין צ.:

1 זו הדבר. דכתיב שמות ט ג הנה יד ה' הוי' במקנך וגו':

2 זו החרב של מכת בכורות. כדכתיב דה"א כא טז וחרבו שלופה בידו נטוי' על ירושלים. י"מ כמשמעו, החרב שהכה הקב"ה בו הבכורים. וי"מ שהבכורים הכו באבותיהם, דהבכורים היו יודעין שהם ילקו בשביל ישראל, והלכו ואמרו לאבותיהם שישלחו את ישראל ממצרים, ולא שמעו להם, והלכו והרגו מהם כמה אלפים. וזהו שנאמר תהלים קלו י למכה מצרים בבכוריהם. בכלבו והר"ר אבודרהם:

1 והלא אם עושין רצונו של מקום כו'. לעיל בפרשת משפטים שמות כג כט פירשתי למה לא פירש רש"י לעיל טעם זה: