1
ה' שהוא אלהינו עתה כו'. דאל"כ שמע ישראל ה' אחד מבעי' ליה, אלא דהוה כאילו אמר שמע ישראל, עכשיו הוא לבד ה' אלקינו, אבל יבא זמן וכו'. כלומר, שיודו כל העובדי אלילים שהוא אחד בשמים ובארץ ובארבע רוחות. והוא היחוד דמפקי רז"ל מהאי קרא, כמו שאמר הכתוב זכריה יד ט והיה ה' למלך וגו' ביום ההוא יהי' ה' אחד וגו':
1
עשה דבריו מאהבה כו'. לא הבינותי זה, דהכא פי' ואהבת, עשה דבריו מאהבה, אינו דומה וכו' ומשמע שקאי אכל המצוות, ואחר זה פי' בכל נפשך, אפי' הוא נוטל נפשך, דמשמע יהרג ואל יעבור. ואילו בפרק בן סורר ומורה סנהדרין עד. אמרו בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, ופירש"י שם, דכתיב ואהבת את ה' אלהיך, שלא תמירנו בעבודת אלילים, ולכך נאמר בכל נפשך כלומר תהא אהבתו חביבה לך יותר מכל החביב לך. משמע בעבודת אלילים בלבד מיירי, אבל בשאר מצות יעבור ואל יהרג וכו'. וצריך עיון. רא"ם. ועיין בקיצור מזרחי ובגור אריה:
2
בשני יצריך. ר"ל למה כתיב לבבך בשני ביתי"ן, ומפרש בשני יצריך וכו':
3
ד"א בכל לבבך שלא יהי' לבך חלוק כו'. דלטעם הראשון קשה, וכי הלב הוא יצרו של אדם עד שיאמר בשני יצריך, לכן אמר ד"א וכו'. ולפי ד"א קשה למה אמר בכל לבבך היה לו לומר בכל לבך, לכן צריך גם לטעם ראשון:
4
יש לך אדם שממונו כו'. דאם לא כן, לכתוב חדא ותיתי אידך מיניה, תרתי למה לי. אלא יש לך וכו', ל"פ שניהם שלא ליתן מקום ליצה"ר. והכי איתא במסכת יומא פב. ובסנהדרין עד.. מהר"ן:
5
ד"א בכל מאדך בכל מדה ומדה כו'. דלפי טעם ראשון קשה. היה לו לומר ממונך, לכן פירש ד"א כו'. ולפי ד"א קשה היה לו לומר בכל מדך, לכן צריך גם לטעם ראשון:
1
ומהו האהבה והיו הדברים כו'. דאל"כ איך תפול אהבה בדבר שלא ראה ולא השיג מעולם, אלא מתוך שיהיו הדברים האלה שהם המצות על לבבך, שעל ידן אתה מכיר הקב"ה שלולא שברא ברצונו העולם לא היה מצוונו במצות, ועל ידי שתדע שהוא הבורא וממנו הכל, אתה אוהבו ומתאווה לדעת אותו:
2
שאין אדם סופנה כו'. סופנה לשון חשיבות הוא:
3
אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה כו'. וזהו דכתיב היום כלומר כאילו נאמר היום. דאם לא כן, מאי היום, והלא זה ארבעים שנה שנצטוו עליה ועל כל התורה. וכן כתב הרא"ם בעצמו לקמן ז יא בפסוק היום לעשותם:
1
לשון חדוד הוא כו'. מלשון חצי גבור שנונים תהלים קכ ד. אבל לא לשון משנה, דאם כן היה לו לומר ולמדתם:
2
אלו התלמידים כו'. דאי בבנים ממש ל"ל, דהא לעיל מיניה פסוק ב כתיב אתה ובנך ובן בנך וכאן כתיב דוקא לבניך. אלא ע"כ אתלמידים:
3
שלא יהא עיקר דבורך אלא בם כו'. דאם לא כן ודברת אותם היה לו לומר. אלא בם ולא בדברים אחרים:
4
ת"ל בשבתך בביתך ובלכתך כו'. נ"ל דה"פ, דא"ל בשכבך ובקומך דוקא אפי' בחצי היום ובחצי הלילה. מדכתיב בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך א"כ כל היום וכל הלילה יקראו ק"ש, וא"כ הל"ל ודברת בם יומם ולילה, אלא דרך ארץ וכו'. ויהיה בשכבך ובקומך פי' על בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, ר"ל בשבתך וגו', ואימתי בזמן שכבך ובזמן קומך דהיינו שחרית וערבית. קיצור מזרחי:
1
ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טוטפות כו'. ר"ל דדומה כאילו כתיב שני פעמים שנים. טט פירוש שנים הוא:
2
טט בכתפי שתים. דבכתפי כשרוצין לדבר שנים אומרים טט:
3
פת באפריקי שתים. דבאפריקי כשרוצין לדבר שנים אומרים פת, דהיינו ארבע, כלומר ארבע פרשיות בכל תפילין. ועיין בתו' סנהדרין ריש פרק קמא ד::
1
שאין צריך אלא אחת. ר"ל שאין צריך על פתח אחד שני מזוזות, אלא לכל פתח שבבית צריך מזוזה אחת. ולא כיש מפרשים דכוונת הכתוב הוא דפתח שאין לה אלא מזוזה בצד אחד מן הפתח, חייב לקבוע מזוזה באותו פתח. מנחות לד.:
1
ממקום שהייתם שם עבדים. פי' מבית עבדות שהייתם שם עבדים. לא מבית העבדים, כי לא היו עבדים לעבדים:
1
אם יש בך כל המדות הללו כו'. פי' לא שהוא מצוה לישבע, כמו את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, שכל אחד מהם מצוה בפני עצמה, אלא אם יש בך כל המדות הללו וכו' ואם לאו לא תשבע, ואם כן וי"ו של ובשמו נוסף, וצריך להיות מלת אם קודם את ה' אלהיך תירא. רא"ם:
