שפתי חכמים, דברים ל״ב:מ״ב

האויב. ויהי' מלת מדם כמו מן דם האויב, ולא יהי' מ"ם מדם מ"ם הסיבה, כמ"ם מדם חלל וגו'. ולשון אשכיר, מלשון ישעיה נא כא שכורת ולא מיין:

זאת תהי' להם מעון דם כו'. פירוש ויהי' מ"ם של מלת מדם מ"ם הסיבה. והרא"ם פירש, זאת הפורענות שאמרתי אשכיר חצי וגו' הוא מפני עון החלל, לא בעבור חללי דם שהרגו מישראל, ויהי' מדם חלל, כמו הפוך, והוי כמו מחללי דם, מפני שהעון שעשו הוא בעבור הדם. ומה שכתב למעלה אשכיר חצי מדמן, אין מדמן פירושו של מדם חלל, רק הוא פירוש מדם שבראש הפסוק, והוא דרך משל, שהשכרות של חציו הוא רק מרוב שתיית דם האויב, כאילו החצים הנזרקים על האויב שותים מדמו כ"כ עד שמשתכרים:

מפשע תחלת פרצות האויב כו'. מפני שהוא דבוק עם מדם חלל ושביה, שפירושו מפמע חללי דם ומפשע השבי', אם כן צריך ג"כ לפרש מראש פרעות אויב, מפשע ראש פרעות אויב, ופרעות לשון פרצות. ומפני שתחלת הפרצה בישראל, היתה מימי אבותיהם של אלו, למדו מכאן, כשהקדוש ברוך הוא נפרע מן האומות, נפרע מן וכו'. ומפני שתחלת פרצות האויב אינו מובן שפרצו בישראל, הוצרך לחזור ולפרש מראשית פרצה שפרצו בישראל. רא"ם: