סידור רש"י ת״ו

בתשעה באב כך הוא הסדר. ערב תשעה באב במנחה מקדימין לבית הכנסת, ומתפללין תפילת המנחה, ואין נופלין על פניהם, ויוצאין מבית הכנסת ואוכלין ושותין מבעוד יום וסעודה המפסיק בה ערב ט' באב לא ישב על השלחן, אלא על גבי קרקע כאבל, לא יאכל אלא פת במלח ומים במשורה, ויש פרושין אוכלין ביצה אחת לבדה מין מאכל שאין לה פה, כגון ר' יצחק בר יהודה שאכל ביצה בערב ט' באב, והיה סומך על ר' יהודה בר עילאי דאמרו עליו שהיה יושב בין תנור לכירים, ואוכל ביצה אחת ושותה קיתון של מים ומפסיק. ולערב שורה מפה במים ומנגבה למחר מקנח בה ידיו לנקיון ומעבירה על פניו לנהורא, ולא מושיט אצבעו במים משום תענוג, כי אתא רב מרי אמר רב ערב ט' באב מביאין לו לר' יהושע בן לוי מטפחת ושורה אותה במים ועושה אותה כמין כלים נגובים, ולמחר מקנח בה ידיו פניו ורגליו, אבל יום הכפורים דאסור לו סחיטה אין שורין כלל, ומוטב להושיט אצבעו במים לשם ניקיון ובהכי לא הוי תענוג, תני זעירי בר חמא ערב יום הכפורים היו מביאין לו מטפחת נגובה ומקנח בה פניו ידיו ורגליו שהיו שרויין במים של רחיצה, למחר מעבירה על גבי עיניו ואינו חושש, סחיטה ליכא, דנגובה הוייא, תענוג ליכא משום מיעוט מים דשריא ידיו דעיילי לגווה כי מעבירה על גבי עיניו למחר הא קא מנגבי, ליכא אלא רטיבה בעלמא:

לאחר תפלת ערבית קורא שליח צבור איכה וקינות לעגמת נפש ציבור, ואי קרו כולהו לא הוי עיגום, ואינו אלא כקורא בתורה הוי, וחוזר על זכור ה' מה היה לנו כל פסוק לעצמו כמתאונן מוסיף אוי אוי, והציבור עונין אחריו אחר כל פסוק ופסוק זכור ה' מה היה לנו ומפסוק ואתה ה' לעולם תשב עד סוף הספר אומר שליח ציבור והציבור כולם כאחד, ואינו מוסיף אוי מפסוק זה ואילך, ושוב אומר קינות לשברון לב ועגמת נפש, ואחרי כן יעמוד לסדר קדושה להיפטר מתוכה ומתחיל ואתה קדוש, ואינו אומר ואני זאת בריתי, שנראה כמקיים ברית על הקינה, ועוד לא ימושו מפיך לא שייך למימר בו ביום, לפי שהכל בטלים בו, ובאבל צריך שרי למימר, אם גם אבל אסור בתורה, המנחמין מישריא שרו, ואומר קדיש, ואינו משלימו והולכין לבתיהן ולא נותנין שלום זה לזה אלא כנזופים וכאבלים פונה איש איש לו בלא דבר: