רי"ף חולין י״ב א

רי"ף חולין י״א ע״ב » « רי"ף חולין י״ב ע״ב

1 ר"ן פתח ↗

אפילו מחזקת רביעית כשרה. אפילו חלל החסרון מחזיק רביעית לוג כשרה דחסרון מבפנים לא שמיה חסרון:

2 ר"ן פתח ↗

ומי אמר ר"נ הכי. דהעלתה צמחים חוששין לה מכלל דפשיטא לן דניקבה הריאה לא מהניא לה סתימת הדופן:

2 מלחמת השם פתח ↗

כתוב בספר המאור א"ר יוסף בר מניומי ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה וכו' וא"ת היאך וכו' עד כי הרבה נמצא בדברי רבותינו טרפה במקום ספק טרפה:אמר הכותב אולי כן יפרש כדיותא טרפה כעין כשותא ומוריקא טרפה ודמיא כאופתא טרפה ואי חליף ואי חסיר טרפה וכל מה שנזכר בהן בתלמוד א"ו דברי הבאי הן שאם הוזכרו כן בתלמוד על דרך העברה לא במקום איסורן נאמרו אלא במקום בדיקתן כגון ראיית טרפה שהוא כאומר לראות אם היא טרפה ודאי וכן טרפתה נמי לראות אם היא טרפה אבל מי שמע אדם מורה הוראה בדיני הטרפות ואומר אית לה הכי והכי טרפה ורוצה לומר ספק טרפה א"כ לא תניא מקום ללשון נהפכת דברי אלהים חיים ועוד שרבו הנוסחאות שכתוב בהן ואע"ג דלא מפקא זיקא טרפה וכמ"ש בהל' רבינו ז"ל ולמאי דמתני מר זוטרא נמי רב נחמיה לאפלוגי עליה דרבא אתא ודבר הלמד מענינו מדלההיא לישנא מיקל ופליג ללישנא נמי מיקל ופליג וליתא הלכתא כוותיה וא"ת הרב ר' יעקב שהלכה כר' נחמיה רצונו היה לומר שאע"פ שרבא חולק עליו הלכה כמותו ואין הדבר כן דבשל תורה הלך אחר המחמיר ועוד דרבא מרא דתלמודא דבבל הוא וגברא גברא דסמכא ואין כאן סוגיא אליבא דר' נחמיה שראוי לדחות בה דברי רבא ואין צורך להאריך בזה שכבר פשט איסורן בכל ישראל ודבר מקובל הוא מן הגאונים וחכמי הדורות ואפי' יבא אליהו ויתיר אין שומעין לו שכבר נהגו העם כמו שאמרו בסנדל במס' יבמות ואלמלא שכבר נהגו נכון הדבר כדברי ר' שלמה דכי איכא ריעותא בדופן בדיק לה ר' נחמיה בפשורי ומ"ש בשלמא התם בעי בדיקה דהא איכא מכה בדופן תלי' ה"פ בשלמא התם יש לסמוך על בדיקתה שהרי יש מכה בדופן ותלי' ביה כיון דלא מפקא זיקא ולא גרסי' אי וליתא ברוב הספרים המוגהים הבאים מספרד וכ"כ רבינו האי גאון בתשובה תרתי אומי חדא דימינא וחדא דשמאלא כדתלינן צולי דכפלה מפרקי' לה מן צולי אי חזר מכה בטלי בדקי' לה לריאה אי לא מבצבצא כשרה אמרי' לאו ריאה הוא דסרך אלא תברא היא דסריך. זה לשון תשובת הגאון אביהן של ישראל ובעל נפש יחוש לעצמו:

1 אפילו מחזקת רביעית כשרה ניטלה דף מח. שלפוחית שלה כשרה התליע הכבד שלה זה היה מעשה ועלו בני אסיא שלש רגלים ליבנה וברגל השלישי התירוה להם:

2 אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששים לה העלתה צמחים חוששין לה מר יהודה משמיה דאבימי אמר בין כך ובין כך חוששין לה היכי עבדינן מייתינן סכינא חריפא דחליש פומיה ומפרקינן לה מדופן אי איכא מכה בדופן תלינן בדופן ונפחינן לה אי לא מפקא זיקא מחמת דופן הוא וכשרה ואי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא ואע"ג דלא מפקא זיקא טרפה ומי אמר רב נחמן הכי והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה לא קשיא במקום רביעתא כשרה ושלא במקום רביעתא חיישינן לה והיכא מקום רביעתא מקום חיתוכא דאוני אמר רבינא

2 המאור פתח ↗

אמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה פי' הלין תרתי שמעתתא אהדדי איתמר כלומר שאם סמוכה לדופן והעלתה צמחים חוששין לה אבל העלתה צמחים בלא סמוכה לדופן אסיקנא בגמ' דכשרה היא וליכא למיחש להו אפי' בכנדי כנדי טינרי טינרי ופי' סמוכה בין בדבק בין בסירכא ופי' צמחים בועי מר יהודה משמיה דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה בין בך ובין כך בסמוכים לה חוששין אף בשלא העלתה צמחים כמו שהעלתה צמחים ופסקו הגאונים ז"ל כמר יהודה משמיה דאבימי משום דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר והא דאמרי' היכי עבדי' לה אמר רבא רבין בר שבא אסברא לי וכו' במקום שחושין לה לר"נ כדאית ליה ולר"י כדאית ליה וכן רב נחמיה דהוה בדיק לה בפשורי בדאיכא חששא בריאה וליכא מכה בדופן ודרב נחמיה מעשה הוא וקי"ל בכל מקום מעשה רב ועוד דשקלינן וטרינן בגמ' אליבא דידיה ומסקי' לה לשמעתא כוותיה בשלמא התם בדקינן לה בפשורי דהא אי איכא מכה בדופן תלינן כלומר שכשם שאילו איכא מכה בדופן היינו תולין בדופן אפי' בשהעלתה צמחים הריאה כך בשאין מכה בדופן כיון שבדקנו הריאה בפשורי ולא מבדקה אף היא בחזקת בריאה היא כבריאות הדופן ובתר הדופן תלי' לקולא כך הוא הפי' הנכון על לשון הגמ' אע"פ שרבינו שלמה ז"ל כתב לא גרסי' דהא אי איכא מכה בדופן אנו סומכים על לשון רוב הספרים וכך נמצא בספרים הבאים מספרד מן הישיבות דהא איכא מכה בדופן תלי' בתר דופן ור' נחמיה לא פליג מיפלג אלא פרושי קא מפרש ודבריו כדברי רבא בבדיקת סכינא דחליש פומיה שאינם מכריעים לא כר"נ ולא כמר יהודה משמיה דאבימי אלא דברי רבא עולים לשניהם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לר"ג בהעלתה צמחים ולמר יהודה בין בזו בין בזו וכן רב נחמיה לפרש בא לא לחלוק ובדיקתו כבדיקת רבא שהרי אחר דבריו בא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וא"ת היאך יתכן שלא יהיה ר"נ חולק והרי אמרת שבדיקת ר"נ בשאין מכה בדופן ורבא הא אמר בפירוש אי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה הוא וטרפה. תשובתך כי הרבה נמצא בדברי רבותינו טרפה במקום ספק טרפה כמו שראיית בכור בראיית טרפה הוי מכניף להו לכולהו טבחי דמחוזא והרבה כיוצא באלו אף זו הטרפה האמורה בדברי רבא ספק טרפה היא עד שתבדק בפשורי כר' נחמיה ולפי שנהגו העולם להחמיר בזו שלא לעשות כר' נחמיה יראתי לומר דבר זה בילדותי מפני שלא מצאתי לי חבר וכך מצאתי בחבור הלכות בדיקה ואם תמצא לומר שר"נ חולק הוא כיון דרבא לא מכרעא לא כר"נ ולא כמר יהודה מ"מ עלה בידינו בריאה הסמוכה ולא העלתה צמחים ועלתה בבדיקת פשורי כדלא מבצבץ קאי ר' נחמיה ורב נחמן לקולא ומר יהודה לחומרא ואין דבריו של אחד במקום שנים מאחד שיש לתלות בדופן אפי' בשאין שם מכה אבל ריאה הסמוכה לשאר מקומות של איסור כגון דסמוכה לטרפשא דלבא או לחזה או לטרפשא דכבדא ראוי ויפה להחמיר בהם בכל ענין זה נוסח מה שכתבנו בחבורינו בהלכות בדיקה מפני שהיינו יראים לפרכם הדבר שנהגו בו איסור ואח"כ ראינו בתשובת ה"ר יעקב ז"ל שהשיב בסוף ימיו לחכמי מרשיליי"א שהלכה כרב נחמיה בריה דרב יוסף וכן עושין מעשה בכל סירכא דריאה חוץ מתרתי אוני דסמיכי אהדדי שלא כסדרן כדמפרש בגמ' ודבר ברור הוא ואין לחוש אלו דברי הרב ז"ל ובכל זאת לא מלאנו לבנו לשנות המנהג ששנינו כאותה ששנינו אל ישנה אדם מפני המחלוקת:

רי"ף חולין י״א ע״ב » « רי"ף חולין י״ב ע״ב