רשימות שיעורים על סנהדרין ג׳ א:י״א-י״ב

11 גמ'. אלא מעתה טעו לא ישלמו.

12 ופרש"י ד"ה אלא מעתה וז"ל טעו הדיוטות בדיני ממונות לא ישלמו דכיון דברשות רבנן קא נחתי הוו להו כמומחין וכל המומחה לב"ד אם טעו לא ישלמו כדלקמן לג. וכו' הא שאינו מומחה חייב עכ"ל. ויש להעיר דלפימש"נ בשיטת הרמב"ן דהתקנה דשלא תנעול דלת בפני לווין הועילה להכשיר הדיוטות לדון בהודאות והלואות בתורת הדיוטות ולא בתורת מומחין, א"כ צ"ע מהי קושיית הגמ' "אלא מעתה טעו לא ישלמו". ועוד יש להעיר דמהרמב"ן מבואר דס"ל דתקנת שלא תנעול דלת בפני לווין ושליחותייהו הם ב' תקנות נפרדות. אולם מתוס' משמע דס"ל דהם תקנה אחת דכדי שלא תנעול דלת בפני לווין רבנן תיקנו דשליחותייהו קא עבדינן עיין במהר"ם על תוס' ד"ה שלא. ולפי"ז י"ל דהדיוטות דנים הודאות והלואות בתורת מומחין ושפיר הקשו בגמ' "אלא מעתה טעו לא ישלמו". אמנם אף לפי"ד התוס' הנ"ל יש להעיר דלפי שיטת הראשונים דס"ל דאף סמוכין אינם פטורים אא"כ נטלו רשות בפירוש מהריש גלותא עיין בר"ן דף ה. ד"ה מומחה לרבים בא"ד ויש כאן שיטה אחרת, א"כ צ"ע מהי קושיית הגמ' "אלא מעתה טעו לא ישלמו", והרי אף אם יש להדיוטות תורת מומחין מחמת דשליחותייהו קא עבדינן מ"מ הרי לא נטלו רשות מריש גלותא ואמאי יפטרו מלשלם. וצ"ל דהרמב"ן והנך ראשונים יפרשו את קושיית הגמ' כמו תוס' בד"ה אלא מעתה דמשום נעילת דלת הוי לן למימר דאם טעו לא ישלמו דאל"כ לא יתרצו להתמצע בדין.