מקור סנהדרין כ״ט א:י״ט-כ׳
19 גְּמָ׳ הֵיכִי אָמְרִינַן לְהוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה: הָכִי אָמְרִינַן לְהוּ, ״נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר״.
20 אֲמַר לֵיהּ רָבָא, יָכְלִי לְמֵימַר: שַׁב שְׁנֵי הֲוָה כַּפְנָא, וְאַבָּבָא אוּמָּנָא לָא חֲלֵיף.
פירוש רשימות שיעורים על סנהדרין כ״ט א:י״ט-כ׳
19 גמ'. ואין טוענין למסית. מסית מאן דכר שמיה חסורי מיחסרא והכי קתני אם לא טען אין טוענין לו. ובדיני נפשות, אף על גב דלא טען טוענין לו. ואין טוענין למסית.
20 י"ל דהא דבדיני נפשות טוענין לו אע"פ שלא טען בעצמו הוא משום דחל דין הצלה בד"נ, דילפינן מקרא ד"והצילו העדה" שב"ד טוענין לזכותו, משא"כ בדיני ממונות דליכא דין "והצילו העדה" אין טוענין לו. ועוד יתכן לפרש דבדיני נפשות לא חל ביה חלות שם בעל דין, דאין אדם בעלים על נפשו לעשות מה שרוצה עם חייו, ולכן ב"ד טוענין עבורו, משא"כ בדיני ממונות חל חלות שם בעל דין ולכן צריך הוא לטעון בעצמו, ואם לא טען בעצמו אין ב"ד טוענין עבורו. אלא א"כ שהוא אילם שאינו יכול לטעון בעצמו דאז ב"ד טוענין עבורו. ויתכן דנפ"מ בזה לגבי מסית, דלא חל במסית דין "והצילו העדה", ולכאורה מהא דאמרינן דאין טוענין למסית משמע דדין טענינן חל מדין "והצילו העדה", ולכן אין טוענין למסית דאינו בכלל והצילו העדה. דאי נימא דיסוד הדין שטוענין בדיני נפשות הוא משום שאינו בעל דין לטעון על עצמו להציל חייו דאין בעל דין על חייו ולכן ב"ד חייבים לטעון עבורו אזי י"ל דאף במסית יחול דין שיטענו ב"ד עבורו דהוי נפש בישראל, ומהא דאין טוענין למסית מוכח דיסוד הדין דטענינן בדיני נפשות הוא מדין "והצילו העדה", משא"כ בדיני ממונות ליכא דין והצילו העדה ולכן לא טוענין בשבילו היכא שיכול לטעון בעצמו.