מקור זכריה ט׳:ד׳
1 הִנֵּ֤ה אֲדֹנָי֙ יֽוֹרִשֶׁ֔נָּה וְהִכָּ֥ה בַיָּ֖ם חֵילָ֑הּ וְהִ֖יא בָּאֵ֥שׁ תֵּאָכֵֽל׃
פירוש רש"י על זכריה ט׳:ד׳
1 הִנֵּה אֲדֹ׳. שֶׁהוּא שַׁלִּיט עַל כֹּל׃
2 יוֹרִישֶׁנָּה. לְשׁוֹן ״מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר״ שמואל א ב:ז:
3 וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ. וְהִבְלִיעַ בְּתוֹךְ יַמִּים מָמוֹנָהּ, יַעֲלֶה עָלֶיהָ אֶת הַיָּם וְיַטְבִּיעֶנָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר יְחֶזְקֵאל יחזקאל כז:כו-כז: