רש"י על שבועות מ״ה ב:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות מ״ה ע״ב:ה׳ רש"י על שבועות מ״ה ע״ב:י׳ »

1 שבועות פתח ↗

אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: כַּמָּה מְעַלְּיָא הָא שְׁמַעְתָּא! אֲמַר לֵיהּ רָבָא: מַאי מְעַלְּיוּתָא? אִם כֵּן, שְׁבוּעַת שׁוֹמְרִין דְּחַיֵּיב רַחֲמָנָא – הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? מִתּוֹךְ שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ ״לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם״, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ ״נֶאֶנְסוּ״!

2 שבועות פתח ↗

1 שבועת שומרין דחייב רחמנא - לשומר שכר לישבע על שבורה ומתה כדכתיב שמות כ״ב:ט׳ ומת או נשבר או נשבה שבועת ה' תהיה בין שניהם:

2 היכי משכחת לה - שיהא צריך שבועה:

1 שואל ומשיב מהדורא רביעאה פתח ↗

בלמדי בנימוק"י ריש ב"מ בהאי רעיא הביא בשם הרשב"א שכתב דמה דאמר בכל יומא דקמ"ל דלא נימא כיון דכל יומא לא מסרו ליה אלא בסהדי והיום דטוען דמסר ליה בלא סהדי ריעא טענתיה דאנן סהדי דלא אפקיד גביה ואפילו אתי סהדי דאכל תרתי מינייהו דלמא אחריני הוו דדמיין להני ע"ש. והנה נתעוררתי כיון די"ל דאחריני הוו למה יהיו העדים נאמנים ואף דנתנו סימנים מ"מ אי סימנים דרבנן ניחוש דלמא אחריני הוו ולאו הנהו ולכאורה רציתי לומר כיון דאין מוציאין ממון רק שבועה ושבועה לאו ממונא הוא והרי מה"ט לא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה להרבה פוסקים משום דשבועה לאו ממונא הוא ועיין סי' רצ"ו בסמ"ע וש"ך. אך לפ"ז קשה מ"פ אם איתא משתבע והא גזלן הוא ודלמא באמת שבועה משביעין מספק וגזלנא לא הוה דדלמא באמת אחריני ננהו. אך י"ל כיון דהוא רועה בהמות של אחרים א"כ הוה כאומן וכדומה שאינו נאמן לומר שלי הוא וא"כ כל מה דאכיל הוה גזלן דעכ"פ שלו אינו. ובזה י"ל הא דפריך ות"ל דהו"ל רועה והקושיות מבוארות דהא יש נפקותות הרבה דרועה אינו רק פסול דרבנן ובעי הכרזה וכדומה ועיין מהר"ם שי"ף ולפמ"ש א"ש כיון דעיקרו דחשוב גזלן הוא מחמת שהוא רועה וא"כ שוב פסול מחמת רועה ואם לא הכריזו שוב גם גזלן לא הוה דאטו נודע בודאי שזה גזל וז"ב ועש"ך סי' ע"ב ס"ק פ"ט ושם י"ל דאף דסימנין דרבנן מ"מ מגו לא הוה שירא לומר להד"ם כל שראו כיוצא בזה דהרי סימנין דרבנן ודו"ק. והנה המהר"ם שיף הקשה לשיטת רש"י דבפקדון אף כ"ה חייב א"כ כאן דהי' פקדון א"כ אף כ"ה חייב וכן הקשה אותי בחור אחד מסעליש במדינת הגר בהך דקידושין מ"ג דאמרו והשתא דתקין רבנן שבועת היסת הא אף קודם ר"נ שם דהי' פקדון חייב אף כ"ה שבועת התורה והשבתי בשנת תרכ"ה ה' בהעלתך דלפענ"ד כל טעמו של רש"י משום דלא עשה לו טובה לכך יכול להעיז ולפ"ז זהו בש"ח דלא עשה לו שום טובה אבל בש"ש ושואל דקיבל טובה ממנו שכר שמירה ושואל כל הנאה שלו גם בפקדון א"י להעיז וא"כ כאן י"ל דרעי' הי' בשכר וכן בקידושין ור"מ מיירי שקבלו שכר ושוב כ"ה פטור. ובזה יש ליישב הקושיות של התוס' ב"ק ק"ז על רש"י ודוק. והמתקתי הדברים עפ"י מה דאמרו בב"מ צ"ד במאי בדברים בעלמא והקשה בשיטה מקובצת הא שכירות לא בעי קנין וכתב בשם הרשב"א דש"ח שאני דבאמת יש לתמוה במה יתחייב רק משום שזה נשען על שמירתו לכך לא יוכל להתחייב יותר בלי קנין. ולפ"ז אני אומר דבר נכון דבאמת בפקדון שיכול להעיז שלא קיבל שום טובה שוב ל"ש דנשען על שמירתו דהא הי' יכול לכפור בו דהא יכול להעיז ולפי זה ע"כ דחייב אף כ"ה שבועה ושוב לא יוכל לכפור בו וזה נשען על שמירתו ודוק היטב וזה שייך בש"ח דוקא אבל בש"ש שפיר פטור משבועה ואפ"ה הוה שומר ודוק. ובזה מדוקדק דברי רש"י בשבועות דף מ"ה שפירש בהא דאמרו שבועת שומרין דחייבי' רחמנא היכא משכחת לה ופירש"י בשבועות ש"ש והקשו כלם דלמה פירש דוקא ש"ש ולא ש"ח. ולפמ"ש א"ש דש"ח ל"ק דאין לו מגו דגם כ"ה חייב בפקדון אבל בש"ש שפיר הקשה ודוק. והנה דרך אגב אזכיר מה שלמדתי שנת תרל"א ביום ד' וישלח בטור חו"מ סימן ס"ו הביא הב"י תשובה ריטב"א דאם טוען החזרתי בשטרות דיש לו מגו דנאנסו והי' מקום לומר דל"צ לשבע היסת דהא בנאנסו ל"צ לשבע היסת דבשטרות פטור אונסין וגם היסת אינו חייב דזה לא ידע אמנם בכה"ג חייב לשבע היסת על טענת החזרתי דכיון דתקנתא דרבנן היא בפקדון ומלוה דחייב לשבע אף דמדינא פטור וחייבוהו רבנן כי אית ליה מגו נמי חייב שבועת היסת דלא מהני לי' מגו דידי' טפי מטענת חזרה עצמה ועיין בש"ך שם ס"ק קכ"ה ולכאורה תמוה דהא כיון שיש לו מיגו ומיגו הוה כעדים למה לא יהיה נאמן לפטור אף משבועת היסת דהרי יש לו מגו ואם משבועה דאורייתא פטור כל שיש לו מגו וכדאמרו בהדיא שבועת שומרין דחייבה רחמנא היכא משכחת לה אלמא דע"י מגו פטור מכ"ש שבועת היסת אמנם נראה דהרי כ"ה דחייב שבועה הוא מטעם חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו א"כ הו"ל מגו במקום חזקה דאינו נאמן. ולכאורה נ"ל דלענין היסת הוא דבאמת כל שמה"ת פטור והאמינו התורה ל"ש שיטילו שבועת היסת וכמ"ש הריב"ש סי' מ"ב לענין אם אומר אינו בנו כיון דהתורה האמינו אין חכמים יכולין להטיל שבועת היסת וכ"ה דחייבו היסת באמת המלמ"ל פ"ד מנחלות הקשה על הריב"ש מזה ועמ"ש בגליון המלמ"ל אמנם כעת נראה לי בפשיטות דשאני כ"ה דאטו התורה האמינה רק אמרה כל שאין לו איזה ענין א"א לחייבו שבועה וחז"ל הטילו היסת אבל בנו דנאמן מה"ת והדבר ברור א"א להטיל שבועת היסת וז"ב אם כן ל"ש מגו דמגו אינו ברור רק דמה"ת א"א להטיל שבועה כל דיש לו מיגו אבל חז"ל הטילו שבועה אבל מ"מ אינו נכון דמגו הוה כעדים ועיין תוס' ב"ק ע"ב ומחוורתא כמ"ש למעלה:

« רש"י על שבועות מ״ה ע״ב:ה׳ רש"י על שבועות מ״ה ע״ב:י׳ »