רש"י על שבועות מ״ה א

1 אחת שבועת העדות כו' - בין שנחשד על שבועת העדות בין שנחשד על שבועת הפקדון שכפר ונשבע על שקר:

2 ואפי' נחשד על שבועת שוא - שהוא רע לשמים עליה ולא לבריות אעפ"כ הוא נפסל על ידה לשבועה:

3 חזרה שבועה למקומה - בגמ' מפרש לה:

4 כיצד אלו ואלו באין - לב"ד לישבע שבועת שוא מביניהם דלית בהו דאינו משקר:

5 ונתתו באנפילי - תיק העשוי למעות:

6 ישבע בעל הבית - שבועת היסת:

7 כל שהפירות בידו ידו על העליונה - ארישא פליג. דקתני ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר ואתא רבי יהודה למימר אין צריך שבועה שאין דרך חנוני המוכר שלא בהקפה ליתן את הפירות עד שיקבל את הדינר:

8 מעות - פרוטות של נחושת:

9 כשם שאמרו - משנה היא במסכת כתובות דף פז. במוציאה שטר כתובתה ומודה שקבל' מקצתה ונמצא שאין לסמוך על שטר כתובתה ואם טוען בעל דנתקבלה כולה לא תפרע אלא בשבועה:

10 עד אחד מעידה כו' ומנכסים משועבדים ונפרעת שלא בפניו - כולהו אכשם קיימי כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה כך היתומין לא יפרעו כו' ובגמרא מוקי ביתומים מן היתומים:

11 נפרעת שלא בפניו - ששלח גט ממדינת הים:

12 שלא פקדנו אבא - בשעת מיתה:

13 ששטר זה פרוע - שלא אמר לנו קודם לכן:

14 שלא מצאנו בין שטרותיו - שובר על שטר זה:

15 הרי זה נשבע - שלא מצא שובר:

16 גמ' ולקח בעליו - רישא דקרא שבועת ה' תהיה בין שניהם ולקח בעליו את השבועה ולא ישלם הנתבע שוב כלום:

17 הני הלכתא נינהו - בתמיה וכי הלכה למשה מסיני הם:

18 ומשום כדי חייו כו' - בתמיה:

19 כי היכי דליתגרו ליה פועלים - שאם ישבע הוא ויפסידו פועלים לא ימצא עוד פועלים למלאכתו שיגורו ממנו שהוא כופר בשכר פועליו:

20 כי היכי דליגריה בעל הבית - שלא יחשדוהו בתובע שכרו אחר שקבלו:

21 בעה"ב על כרחיה אגר - פועלים כשהוא צריך להם:

22 שכיר נמי על כרחיה מיתגר - שהוא צריך למזונות:

23 טרוד בפועליו הוא - שנותן שכר לכמה פועלים וכסבור שנתן לזה:

24 וליתיב ליה בעדים - יתקנו חכמים שלא יתן אדם שכר לפועל אלא בעדים ולא יבא לידי שבועה:

25 וליתיב ליה מעיקרא - ליתקון רבנן שיתן אדם לפועליו שכרן שחרית עד שלא יתחילו במלאכה ואם תבע לערב לא יטול כלום ולא תהא שם שבועה:

26 שניהם רוצים בהקפה - בעה"ב פעמים שאין מצויות לו מעות שחרית ופועל שלא יוציא המעות עד הלילה לפרנסתו: