רש"י על שבועות ל״ט א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות ל״ח ע״ב:כ״ו רש"י על שבועות ל״ט ע״ב:ו׳ »

1 שבועות פתח ↗

שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ נִזְדַּעְזַע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״.

2 שבועות פתח ↗

וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בָּהֶן ״וְנַקֵּה״, וְכָאן נֶאֱמַר ״לֹא יְנַקֶּה״. וְכׇל עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ, וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ; שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ״ – וְאֵין בְּשָׂרוֹ אֶלָּא קְרוֹבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִּתְעַלָּם״.

7 חידושי אנשי שם על סנהדרין פתח ↗

מהר"ם וגם הרא"ש דקדק מדברי רש"י דפרק שבועות הדיינין דקבלה בב"ד מהניא ובלבד שלא יחזור בו קודם שיצא מב"ד שפירש פוטרין אותו מיד כדי שלא יחזור קודם שיצא מב"ד משמע דאחר שיצא מלפני ב"ד אין יכול לחזור בו:

8 רש"י על שבועות פתח ↗

התם משום קניא דרבא - לעולם בתר פומיה אזלינן והא דאיצטריך לן למימר לא על דעתך משום דבפומיה יש שבועה ברמאות כגון דיהיב ליה קנה ונתן המעות לתוכו והפקידו אצלו ונשבע שהחזיר לו מעותיו ולאחר שבועה יחזור ויטלנו ועובדא הוה קמיה דרבא הכי:

12 שבועות פתח ↗

כְּדִתְנַן: אֵלּוּ נֶאֱמָרִין בְּכׇל לְשׁוֹן – פָּרָשַׁת סוֹטָה, וִידּוּי מַעֲשֵׂר, קְרִיאַת שְׁמַע, וּתְפִלָּה, וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, וּשְׁבוּעַת הָעֵדוּת, וּשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן. וְקָאָמַר נָמֵי: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין – אַף הִיא בִּלְשׁוֹנָהּ נֶאֶמְרָה.

14 שבועות פתח ↗

וְאֶלָּא מִשּׁוּם דַּחֲמִירָא – וּמִי חֲמִירָא?! וְהָתְנַן: אֵלּוּ הֵן קַלּוֹת – עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, חוּץ מִ״לֹּא תִשָּׂא״. חֲמוּרוֹת – זוֹ כָּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְ״לֹא תִשָּׂא״ עִמָּהֶן!

17 חידושי אגדות על יומא פתח ↗

מלא תשא ולמעלה תשובה תולה ויוה"כ מכפר כו'. ורש"י בפ' שבועות הדיינין פי' בלא תשא אף לשבין אינו מנקה בלא פרעון עכ"ל וע"ש בחידושנו ומתוך שמעתין לא משמע כן אלא דה"ק בלא תשא אף לשבין אינו מנקה בלא יוה"כ אבל עם יוה"כ מכפר:

20 שבועות פתח ↗

הָתָם בְּדִינָא אַחֲרִינָא, הָכָא בְּדִינָא דִּידֵיהּ; כִּדְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: ״וְהִכְרַתִּי אוֹתוֹ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי״ – יָכוֹל כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתוֹ״ – אוֹתוֹ בְּהִיכָּרֵת, וְלֹא כׇּל הַמִּשְׁפָּחָה כּוּלָּהּ בְּהִיכָּרֵת.

1 שכל העולם נזדעזע - לקמיה בעי ליה:

2 את פיך - שבועת שקר:

3 לחטיא את בשרך - את קרובך:

4 פוטרין אותו מיד - ואין משהין אותו כאן שלא יחזור בו וע"כ ישלם. מיד שקיבל עליו בב"ד:

5 הרשעים - מפרש לקמיה:

6 אלא על דעתנו - הא פרישנא טעמא משום קניא דרבא בפרק ג' לעיל שבועות דף כט::

7 לא אתכם - כלומר לא כשאתכם במחשבות לבבכם:

8 פרשת סוטה - כשמשביעין אותה ישביעוה בלשון שהיא שומעת:

9 וידוי מעשר - בערתי הקודש דברים כ״ו:י״ג וטעמא דכולהו מפרש במסכת . סוטה:

10 ולא תשא עמהן - אלמא לא חמירא מכריתות ומיתות ב"ד:

11 מנקה הוא לשבים - וכאן אף לשבים לא ינקה בלא פרעון:

12 בדינא אחרינא - בפורענות קלה ולא בפורענות הבאה עליו:

« רש"י על שבועות ל״ח ע״ב:כ״ו רש"י על שבועות ל״ט ע״ב:ו׳ »