רש"י על שבועות ל״ו ב:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות ל״ו ע״ב:ב׳ רש"י על שבועות ל״ו ע״ב:ה׳ »

1 שבועות פתח ↗

אֶלָּא לְעוֹלָם תֵּיפוֹךְ; כִּי לֵית לֵיהּ – בְּמָמוֹנָא, בְּאִיסּוּרָא אִית לֵיהּ; וְשָׁאנֵי סוֹטָה דְּאִיסּוּרָא דְּאִית בֵּיהּ מָמוֹנָא הוּא.

2 שערי תורת בבל פתח ↗

לו ב רש"י ד"ה ושאני וכו' וכן מצאתי לשון בבלי בספרים ישנים לא איתמר לא תיפוך וכו'.—פי' כלשון הזה מצא בספר הבא מבבל, שטעם זה היה כתוב שם מאיזה חכם. ואין שום צורך בהגהת רש"ל.

2 רשימות שיעורים על נדרים פתח ↗

גלאור הנ"ל מוסברים דברי רש"י בשבועות לו: ד"ה ושאני סוטה וכו' שחייבין להפוך גירסת המשנה עיי"ש בסוגיא ואכמ"ל ולומר שר"מ פוטר מחמת שיש בשבועה ממון ממון דשבועת העדות כי לפי הגרסא במתני' שר"מ מחייב משום שהיא איסורא למה פטרו רבנן. אך צ"ע כי התינח בשבועה שיש בה ממון, אבל עדיין יקשה מ"ט פוטר ר"מ בקללה, הלא באיסורין מודה ר"מ. ונראה שלרש"י עלינו לחלק בין ר"מ לרבנן. אליבא דר"מ אף שדלעתו באיסורין מכלל לאו אתה וכו' עכ"ז חסר לשון מפורש ואינו אלא דין הוכחה בעלמא. לכן סובר שהמקלל בלשון מכלל לאו וכו' פטור כי קללה מחייבת דוקא כשהיא בלשון מפורש. הרבנן לעומתו, סוברים מכלל לאו וכו' בכהת"כ ואפילו בנוגע לתנאי ממון. יוצא, איפוא, שהם סוברים שמכלל לאו וכו' מובנו כאילו פירש לשון הן והתנאי איפוא תנאי כפול ממש. עקב כך לדעת רש"י לא ניתן לומר לחכמים שקללה שאני כי צריכים בה לשון מפורש שכן לשיטתם במכלל לאו וכו' יש לשון מפורש והמקלל צ"ל חייב, ודו"ק.

2 חכמת שלמה פתח ↗

רש"י בד"ה ושאני סוטה כו' בספרים ישנים דלא אתמר בלא תיפוך כו' כצ"ל:

1 ה"ג אלא לעולם איפוך וכי לית ליה בממונא - כלומר אלא כי מפכת לה לא תימא אפילו באיסורא לית ליה אלא ודאי אית ליה ומשום הכי ליכא פלוגתא גבי שתויי יין:

2 ושאני סוטה דאיסורא דאית ביה ממונא הוא - גביית כתובתה ושבועה דמתני' נמי ע"י ממון באה הלכך ר"מ פוטר כדאפכינן ובלאו איפוך ליכא לתרוצה דא"כ לר"מ שבועה דמתניתין איסורא גרידתא היא דע"כ בהכי איצטריך לן לאוקומיה והוא השבעת עד אחד שאינו בא לממון ואי רבנן פטרי בה אלמא לית להו מכלל לאו אתה שומע הן אפילו באיסורא גרידתא א"כ שתויי יין דבמיתה לרבנן מנא להו וכן מצאתי לשון בבלי בספרים ישנים. לא איתמר לא תיפוך משום קושיא דשתויי יין לרבנן:

2 טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט פתח ↗

בטור עד אל יהי פלוני ברוך לה' כו' לגי' רש"י ס"פ שבועת העדות דאפכינן למתני' ומתני' איירי באיסורא דאית ביה ממונא וחכמים מחייבים דס"ל מכלל לאו אתה שומע הן ובאיסורא כ"ע ס"ל דאמרי' מכלל לאו אתה שומע הן וחייב א"כ קשה למה פסק הרמב"ם להתיר דלא כתרווייהו באסורא גרידתא דלא לקי וצ"ל דהם ס"ל כגי' לא תיפוך ומתני' איירי באיסורא לחוד ואפ"ה ס"ל לרבנן דפטור דקי"ל אלה כתי' ולא אלה בכלל ברכה וה"ה במקלל חבירו כתיב לא תקלל ובשתויי יין מודים דחייב ופסקו כרבנן ופי' זה מצאתי בחדושי הר"ן בשם הרמב"ן ע"ש ודוק ע"כ:

2 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

גלאור האמור מוסברים דברי רש"י בשבועות לו: ד"ה ושאני סוטה וכו' שעלינו להפוך גירסת המשנה ולשנות שר"מ פוטר מחמת שיש בשבועה ממון ממון דשבועת העדות כי לפי הגרסא במתני' שר"מ מחייב משום שהיא איסורא למה פטרו רבנן. אך דרוש עיון כי התינח בשבועה שיש בה ממון, אבל עדיין יקשה למה פוטר ר"מ בקללה, והלא באיסורין מודה ר"מ. ונראה שלרש"י צריכים לחלק בין ר"מ לרבנן. אליבא דר"מ אף שבאיסורין מכלל לאו אתה וכו' בכל זאת חסרה לשון מפורשת ואינה אלא דין הוכחה בעלמא. המקלל בלשון מכלל לאו וכו', איפוא, פטור שכן קללה מחייבת דוקא כשהיא בלשון מפורשת. הרבנן, לעומתו, סוברים מכלל לאו וכו' בכהת"כ ואפילו בנוגע לתנאי ממון. ויוצא שלדעתם מכלל לאו וכו' מובנו כאילו פירש לשון הן והתנאי תנאי כפול ממש. עקב כך לדעת רש"י לא ניתן לומר לחכמים שקללה שאני כי היא זקוקה ללשון מפורשת שהרי לשיטתם במכלל לאו וכו' יש לשון מפורשת והמקלל צ"ל חייב, ודו"ק.

« רש"י על שבועות ל״ו ע״ב:ב׳ רש"י על שבועות ל״ו ע״ב:ה׳ »