רש"י על שבועות ל״ב ב:ב׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות ל״ב ע״ב:א׳ רש"י על שבועות ל״ב ע״ב:ג׳ »

1 חידושי הרי"מ על שבועות פתח ↗

לעיל במתני' שכנגדו חשוד על השבועה. ופירש"י ז"ל שמודה במקצת וכן דייק רש"י גם בגמ' מ"ז למחויב לה ע"ז שהודה במקצת ותמוה למה לא פי' בסתם שבועה דגם בעד אחד הדין כן ואינו לומר דסבר עד מסייע פוטר בנוטל ולא הי' זה צריך כלל לישבע דז"א דהדין דאין עד עושה ב' פעולות מוכרח בש"ס לעיל ל"ב ע"ב דאמר מי יימר דמשתבעת בעד אחד בחשוד ע"ש. וכן כתב רש"י שם להדיא בעד אחד. ולמה פי' כאן דוקא מודה מקצת. והנה בגוף הטעם דחשוד דכשכנגדו נשבע ונוטל. יש ב' טעמים תוס' ורא"ש בסוגיא זו כתבו דמדינא הוי מתוי"ש ואיל"מ והי' להלה ליטול בלא שבועה רק חז"ל תקנו משום לא שבקת חיי לכל חשוד שיצטרך הלה לישבע. ופ"ק בב"מ גבי האי רעיא כתבו עוד טעם דמה"ת לא שייך בחשוד מתוך כו' כיון שרוצה לישבע ואין מניחין אותו רק שהי' תקנה לטול בשבועה ע"ש. ובס' נודע ביהודה מהדורא תנינא סימן ט' כתב ידע מ' שדברי הב"ח חו"מ סימן צ"ב שכתב דהרמב"ם ז"ל ס"ל אידך שנוי' דתוס' דלא שייך בחשוד מתוך כו' הם שלא בדקדוק דודאי גם לתי' השני מדין תורה החשוד משלם רק שכיון שרוצה לישבע תקנו שישבע הלה וזה ברור ע"ש. והדבר ברור דליתא לכל מעיין בתוס' שכתבו שם אהא דתקנתא לתקנתא לא עבדינן ומשאיל"מ לא שייך הכא כדפרישית ע"ש. ומבואר כוונתם דאם הי' שייך מתוך שזה דאורייתא לא הי' כלל תקנתא לתקנתא רק משום דלא שייך מתוך אלא תקנה הי' ליטול והוי תקנתא לתקנתא וכדברי ב"ח ז"ל. ולכאורה מוכרח בש"ס תירוץ זה מהא דחשיב ליה תקנתא לתקנתא. וכן מוכח לכאורה כאן במשנה דלא חשיב רק אותן שדינן שלא לטול כלל והי' התקנה שיטול מיהא בשבועה כמ"ש רשב"א ור"ן. ומוכח דחשיד מדינא לא הי' משלם כנ"ל. אולם הר"ן ז"ל הקשה זה במשנה ותירץ דתני לי' משום דר' יוסי דלית ליה מתוך ולדידיה הי' התקנה לשלם ע"ש. וא"כ י"ל דתירוצי תוס' דתלוים בזה דלשיטת ר"ת שפסק בב' חשודין יחלוקו ור"י אית לי' דר' אבא א"כ אין לומר כתירוץ הנ"ל וע"כ מדינא לא שייך מתוך שאינו יכול לישבע משלם בחשוד כנ"ל מדתני ליה במתניתין. וכאן לשיטת שאר התי' דר"י לית ליה דר"א וי"ל כהר"ן הנ"ל ומדינא נוטל בלא שבועה כנ"ל. אולם תוספות כתובות פ"ז ע"ב ד"ה ואלו שינו קצת בלשון וכ' דבמתני' י"ל דלא תני רק הנך דס"ד שאין נוטלין אף בשבועה כו' ומשמע דקמ"ל שנוטלין אבל י"ל שפיר מן הדין משלם רק דזה הרבותא אבל לא שהאמת כן ע"ש. וכן בבא מציעא ל"ד כתב תירוץ אחר וכן כאן במשנה אהא דלא חשיב להו שאר נשבעין ונוטלין ואינו מוכרח כנ"ל. ומלשון רש"י ז"ל לעיל מ"א מבואר כתירוץ ב' שכתב תקנתא הוא שיהי' התובע נשבע ונוטל כו' ע"ש. וכן מלשון רמב"ם בפי' המשנה כאן מבואר כן עיין שם ואפשר לומר דבעד אחד לכ"ע מדינא חייב כמו שכתבו תוס' בבא בתרא גבי נסכא דר' אבא דלא מהני מיגו נגד העד דכיון שאמרה תורה אבל קם לשבועה כל זמן שאינו נשבע נגדו הוי כשנים. וממילא גם בחשוד מה מהני מה שרוצה לישבע מ"מ הוי כב' כל שלא נשבע וחייב והוא רק מתקנה שישבע שכנגדו דלא שבקת חיי שיוציא ממנו על פי עד אחד. דלכאורה במודה במקצת לא שייך כלל טעם תוס' דלא שבקת חיי דהא מ"מ היכא דאינו יכול לכפור הוי הילך ואינו חייב רק כשיכול לכפור ואיך שייך לא שבקת חיי הא מתירא שיכפור הכל כנ"ל. ורק בעד אחד שייך כנ"ל. ובמ"מ באמת להיפוך דמדינא פטור כיון שרוצה לישבע כנ"ל. ולכך כאן במשנה דתני רק אותן שמדינא לא הי' נוטלין כלל פי' רש"י במודה מקצת דבעד אחד להיפוך דחייב מדינא דהוי כב' כל זמן שלא נשבע כנ"ל. אמנם י"ל גם בעד אחד מדינא אינו נוטל כלל משום מתוך שאינו יכול לישבע משלם.

2 שבועות פתח ↗

הַכֹּל מוֹדִים בְּשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד דְּרַבִּי אַבָּא.

1 הכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה - מי שבעל דינו חשוד על השבועה וכופר לו ממון ועד אחד יודע בו והשביעו זה שיעיד וכפר שהוא חייב שזה אחד מן הנשבעין ונוטלין כדאמרינן בפ' כל הנשבעין לקמן שבועות דף מד: הלכך אילו העיד וחייב את החשוד שבועה היו ב"ד מגלגלין את השבועה על זה לישבע וליטול:

2 והכל מודים בעד דר' אבא - במשביע עד אחד כעין מעשה דר' אבא דאמר לקמן שהוא חייב כדמפרש ואזיל:

« רש"י על שבועות ל״ב ע״ב:א׳ רש"י על שבועות ל״ב ע״ב:ג׳ »