רש"י על שבועות ל״א א:י״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות ל״א ע״א:י״ז רש"י על שבועות ל״א ע״א:י״ט »

1 שבועות פתח ↗

רַבִּי מֵאִיר סָבַר: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ מִפִּקָּדוֹן; מָה פִּקָּדוֹן – מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ חַיָּיב, אַף עֵדוּת – מוּשְׁבָּע מִפִּי עַצְמוֹ חַיָּיב, וּמִינַּהּ, מָה פִּקָּדוֹן – בֵּין בְּבֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, אַף עֵדוּת – בֵּין בְּבֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין.

2 תורה תמימה על התורה פתח ↗

וכחש בעמיתו. שבועת הפקדון נוהגת בין מפי עצמו בין מפי אחרים, מאי טעמא, וכחש בעמיתו כל דהו משמע קכגר"ל באיזה אופן שהוא מכחש ונשבע, אם מעצמו, או שאחרים תובעין ומשביעין אותו והוא כופר, ואינו מבואר טעם דיוק זה מלשון וכחש בעמיתו. ואפשר לומר דמדייק מדלא כתיב וכחש לעמיתו, בלמ"ד, וכדכתיב תהלים פ"א משנאי ה' יכחשו לו, ולא יכחשו בו, וכן איוב ל״א:כ״ח כי כחשתי לאל ממעל, ולא כי כחשתי באל, ואם היה כתוב כאן וכחש לעמיתו היה משמע רק אם מושבע הוא מפי התובע אבל לא מפי עצמו, אבל מדכתיב וכחש בעמיתו משמע בכל אופן שיש הכחשה. ועיין ברש"י שבועות ל"א א' כתב וז"ל, מושבע מפי עצמו חייב, דכתיב פ' כ"ד אשר ישבע עליו, עכ"ל. ותמה אני שהניח דרשת הגמרא שלפנינו, וגם לא ידעתי איפה מצא דרשה זו שהביא. .שבועות ל"ב א'

3 שבועות פתח ↗

18 ר' מאיר סבר דון מינה ומינה - לקמן שבועות דף לד. ילפינן שבועת העדות בגזירה שוה דתחטא תחטא משבועת הפקדון למושבע מפי עצמו דכתיבא בשבועת הפקדון ולא כתיבא בשבועת העדות:

19 דון מינה - מה פקדון מושבע מפי עצמו חייב דכתיב ויקרא ה אשר ישבע עליו אף עדות מפי עצמו חייב ומינה מה פקדון אפי' שלא בב"ד דהא ונשבע על שקר בין בבית דין בין שלא בבית דין משמע:

20 אף בעדות - אע"ג דמושבע מפי אחרים האמור בשבועת העדות אינו אלא בב"ד כדאמרינן לקמן בשמעתין מפי עצמו דילפינן מפקדון אפילו שלא בבית דין ומייתינן ליה הכא כי התם:

« רש"י על שבועות ל״א ע״א:י״ז רש"י על שבועות ל״א ע״א:י״ט »