רש"י על שבועות ל״א א:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות ל״א ע״א:י׳ רש"י על שבועות ל״א ע״א:י״ג »

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

480 שמות כג, א "לא תשא שמע שוא", ופירש רש"י שם "כתרגומו, לא תקבל שמע דשקר, אזהרה למקבל לשון הרע". וכן נאמר שמות ל, יב "כי תשא את ראש בני ישראל וגו'", ופירש רש"י "כי תשא - לשון קבלה, כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם", ושם בגו"א ריש אות ו. ורש"י שבועות לא. כתב "לא תשא - אזהרה למקבל".

2 שבועות פתח ↗

מִנַּיִן לְבַעַל דִּין שֶׁלֹּא יַטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵירוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק״. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי מִ״לֹּא תִשָּׂא״ – ״לֹא תַשִּׂיא״.

3 באר מים חיים על חפץ חיים פתח ↗

ועובר נמי וכו'. כן איתא להדיא בפסחים קי"ח ע"א עיי"ש, וכן כתב הרמב"ם להדיא בפ' כ"א מהלכות סנהדרין הלכה ז' וז"ל אסור לדיין שישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו וכו' שנאמר לא תשא שמע שוא ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשה"ר ומספר לשה"ר וכו'. וכן כתב ג"כ כלשון הזה בסה"מ שלו מצוה רפ"א, ובסמ"ג לאוין י' משמע דעיקרו דהאי לאו קאי לענין לשה"ר עיי"ש וכן משמע במכילתא כהסמ"ג שזה לשון המכילתא לא תשא שמע שוא הרי זה אזהרה למקבל לשה"ר, דבר אחר הרי זה אזהרה לדיין שלא ישמע מבעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו משמע דעיקר קרא אתי אזהרה לקבלת לשה"ר. ועי' בספר דינא דחיי לבעל כנה"ג שהאריך בזה, ופשוט הוא דלאו זה כולל אפילו לשה"ר על דבר אמת כיון דלאו זה כולל נמי שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חבירו כדאיתא בשבועות ל"א ע"א ובסנהדרין ז': ושם בוודאי אפילו על אמת אסרה התורה ואעפ"כ קראתו התורה שמע שוא או משום השומע שלא ידע את הדבר הזה שהוא אמת ואתה משיאו להאמין דבר שהוא אסור להאמין או משום שהתורה ירדה לסוף דעת המספר שכיון שהוא מספר טענותיו שלא בפני בעל דינו אי אפשר שלא יערב בתוך הטעמת דבריו דבר שאיננו אמת כ"כ ועיין בשבועות ל"א ע"א ברש"י ד"ה שמע שוא וא"כ פשוט הוא דה"ה לענין לשה"ר וק"ו בזה שבזה בוודאי לא יבוא בעל דין שכנגדו להכחישו ולהראותו שמה שסיפר עליו איננו אמת כ"כ ע"כ בודאי לא יבוש לערב בתוך הסיפור דבר שאיננו אמת כדי להטעים את הדבר לפני השומע וכן כתב בספר יד הקטנה בפרק ט' מהלכות דיעות שלו דלאו זה כולל בכל גווני עי"ש. ולאו זה כולל נמי להמקבל ג"כ כנ"ל ובין על לשה"ר ובין על רכילות כמו שמבואר בהדיא בשערי תשובה לרבינו יונה במאמר רי"ג ובמאמר רכ"ה ע"ש וידוע דאיסור לשה"ר הוא בפניו ושלא בפניו כדלקמן הרי דלאו זה כולל בכל השמונה אופנים.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על באר הגולה פתח ↗

140 מעין ההלכה שאסור לדיין לשמוע טענות אחד מבעלי הדין קודם שיבוא חברו סנהדרין ז:, שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מדברי שקר רש"י שבועות לא. ד"ה שמע, ומכניס דבריו לפני הדיין בלבו, ולעולם רואה לו זכות ואינו רואה לו חובה חוקת הדיינים לתלמיד הרשב"א סימן יד. וכך גם כאן, כשכולם ראו לחובה, שוב לא ימצאו לו צד זכות. וצרף לכאן שבמשנה סנהדרין מ. אמרו "ונושאין ונותנין הדיינים בדיני נפשות כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין". ולפי דברי המהר"ל, אף משא ומתן זה מיישך שייכי לדין הלנת הדין. כי הלנת הדין אינה סתם דחית הדין למחרת, אלא העמקת העיון בדין עד למחרת בטרם יבואו להכרעה.

12 לא תשא - אזהרה למקבל:

13 קרי ביה לא תשיא - אזהרה לבעל דין:

14 שמע שוא - שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מדברי שקר:

3 ברית משה פתח ↗

אסור ד לדיין שישמע דברי בע"ד כו'. עי' רש"י שבועות ל"א ע"א ד"ה שמע שוא שכ' ח"ל שהמטעים דבריו שלא בפני בעל דינו אינו בוש מדברי שקר עכ"ל ולכאורה צריך להבין דמה הוי כשאומר שלא בפני חבירו שקר הלא כשיבאו אח"כ לפני הדיין חבירו מכחישו אם אומר שקר וא"כ מה ריעותא יכול לבא לדיין שיאמר שבשביל זה לא ישמע דבריו שלא בפני חבירו, וצ"ל בכוונת רש"י דכיון שזה מסדר מתחלה את דבריו בשקר בפני הדיין יכול לבא מזה שלב הדיין יהי' נוטה לו לזכות ואח"כ כשיבאו שניהם בפניו שוב לא יהיה לבו מהפך כל כך בזכות השני וכמ"ש רש"י סנהדרין ז' ע"ב ד"ה שמוע וז"ל כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא תשמעו דברי זה בלא זה שמסדר דברי שקר כדברי אמת לפי שאין מכחישו ומכיון שלב הדיין נוטה לו לזכות שוב אין לבו מהפך בזכות השני כל כך עכ"ל וגם ברבינו י"ל את הטעם זה ועי' בדד"ח שהביא בשם מהריב"ל דדוקא לכתחילה אסור לשמוע אבל בדיעבד אם עבר ושמע לא מיפסל ובשם מהרשד"ם הביא שחולק עליו וכתב שמי שפסק דין על ענין אחד אין לו להיות עוד דיין בזה ואפילו בשותפות עם אחר כי הוא נוגע בדבר אבל הדד"ח הסכים לדינא עם מהריב"ל ובספרו כנה"ג חו"מ סי' י"ז אות י"ד כתב על הא דאסור לדיין לשמוע כו' וז"ל דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אינו פסול מהריב"ל ח"ג סי' צ"א רשד"ם חו"מ סי' ב' כו' עכ"ל נראה לכאורה סתירה למה שהביא בשם הרשד"ם בספרו דינא דחיי אבל באמת כשמעיינין שפיר ליכא סתירה דמה שהביא הכנה"ג בשם הרשד"ם איירי שלא פסק הדיין כלום בדבר זה אלא ששמע מאחד שלא בפני חבירו ובזה באמת לא חולק הרשד"ם על המריב"ל דמותר בדיעבד כמ"ש בפירוש הרשד"ם בתשובותיו חו"מ סי' ב' עי"ש ומ"ש הדד"ח שחולק עם המהריב"ל איירי כשכבר פסק הדיין דכיון דגילה את דעתו בזה סובר הרשד"ם דהוי כנוגע כמובן ואח"כ ראיתי בברכי יוסף הנ"ל אות י"א שכבר דיבר מזה ושמחתי שכוונתי בס"ד לדעת קדשו עי"ש שגם הוא מסכים עם המהריב"ל ועי' ש"ך חו"מ סי' י"ז שג"כ פסק דבדיעבד מותר ואח"כ כתב וז"ל אכן אם כבר נשאל מדיין וכתב לו פסק ודעתו עליו אין רשאי לפסוק דחשיב כנוגע עכ"ל ודע דמ"ש הש"ך דבדיעבד מותר כוונתו דוקא אם נתרצה השני לדון לפניו וכמ"ש הרמ"א שם וכ"כ בעטרת צבי ומאמר קדושין על חו"מ שם ובתומים שם כתב שהדין זה שייך אפילו בזה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד ואם כבר כתב הדיין דעתו להבע"ד כך אז אפילו נתרצה השני לא מהני בלא קנין, ולענין בזיון כתבו עטרת צבי ומאמר קדושין בשם ב"ה שמותר לשמוע שלא בפני בע"ד וראי' מגמ' דקדושין דמעשה דר' יהודא בר יחזקאל שאזמיניהו לדינא לקמי' דרב נחמן וקבל עליו דקרי עבד ושאר בזיון ורב נחמן הוכיח על זה לרב יהודא ואח"כ בא האי גברא כו' והיאך הי' שומע רב נחמן שלא בפני בע"ד אלא ודאי לענין בזיון מותר וגם כתבו שכן נהגין ועי' כנה"ג סי' הנ"ל אות י"ג שכ' וז"ל אסור לדיין לשמוע כו' איסור זה מדאוריי' הרד"ך ז"ל ובאות י"ד בתר שהביא את המריב"ל והרשד"ם הנ"ל כתב וז"ל וצ"ע אם חולקין על הרד"ך ז"ל שסובר שאיסור זה מדאורייתא ולדידי' אפשר שאפילו בדיעבד פסול עכ"ל נראה דהכנה"ג מסופק בזה אי המריב"ל והרשד"ם סברו כהרד"ך וכ"כ הברכי יוסף שם אות ח' בשם הכנה"ג שנסתפק בזה אבל לי הדל שבישראל דבר זה מילתא דתמוה הוא דהיאך יכלינן למימר שלא ישמע הדיין את דברי בע"ד שלא בפני חבירו לא יהיה אלא איסור דרבנן הלא כל המוני מצות מונין את זה למצוה כהנ"ל מחודש א' ואפילו רבינו שלא מנה את זה למצוה פרטי כתב בפירוש במל"ת ר"ח שאם עבר הדיין ע"ז עובר על לא תשא שמע שוא וא"כ היאך אפשר לומר שהמריב"ל והרשד"ם סברו שהוא דרבנן והא דפסקו דבדיעבד מותר י"ל דסברו כמ"ש התוס' פסחים י"א א' ד"ה קוצרין דאפילו מדאורייתא שייך לחלק בין לכתחלה לדיעבד וגם נ"ל שבזה יש ליישב את הצ"ע שהנחתי לעיל מחודש א' על רבינו ברמזיו די"ל דמש"ה כתב ברמזיו ואזהרה לדיין כו' להורות לנו בזה שלא יהא מקום לטעות בדבריו שכ' בחיבורו אסור לדיין כו' לומר דכוונתו דמדרבנן הוא דאסור ולא מדאורייתא ע"כ תיקן את זה ברמזיו וכתב ואזהרה לדיין כו' כמובן:

« רש"י על שבועות ל״א ע״א:י׳ רש"י על שבועות ל״א ע״א:י״ג »