רש"י על שבועות ל׳ א

1 מתני' שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים - דכתיב ויקרא ה והוא עד בראוי להעיד דבר הכתוב ואשה פסולה לעדות כדיליף בפירקין מועמדו שני האנשים:

2 קרובים - פסולין לעדות בסנהדרין דף כז: ילפינן לה והי נינהו התם מפרש:

3 ולא בפסולין - כמו גזלן שהוא פסול מן התורה שנאמר שמות כג אל תשת עד חמס:

4 אלא בראוין להעיד - בגמרא מפרש למעוטי מאי:

5 בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד - אם מפי עצמו נשבע שאמר שבועה שאיני יודע לך עדות:

6 ומפי אחרים - כגון משביע אני עליכם שתבואו ותעידוני ואמרו לו אין אנו יודעים לך עדות ולא הוציאו שבועה מפיהם אינן חייבים עד שיכפרו בו בב"ד דכתיב ויקרא ה אם לא יגיד וגו' במקום שאילו היה מגיד היה מועיל וקרא במושבע מפי אחרים כתיב אבל מפי עצמו יליף ר' מאיר בג"ש כדמפרש בגמרא ואפי' חוץ לב"ד:

7 חייבין - קרבן עולה ויורד:

8 על זדון השבועה - שהרי לא נאמר בה ונעלם:

9 ועל שגגתה עם זדון העדות - שמזידים הם ויודעים לו עדות אבל שוגגים הם על הקרבן כשאר שגגת ביטוי לשעבר דאוקימנא באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע שחייבין עליה קרבן:

10 ואין חייבין על שגגתה - אם שוגגים הם לגמרי כסבורין שאין יודעין לו עדות ואחר כך נזכרו שהרי אנוסין הן לא קרינא בהו נשבעין לשקר:

11 גמ' מנהני מילי - דנשים פסולות לעדות:

12 בעדים הכתוב מדבר - דבעדים משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה כי יקום עד חמס באיש וסמיך ליה ועמדו:

13 בעדים הכתוב מדבר - ללמדך שאין עדות בנשים:

14 ואם נפשך לומר - ואם תרצה להשיב תשובה על דרך זו הרי לך ג"ש מפורשת שהכתוב מדבר בעדים:

15 ונאמר להלן שני - על פי שני עדים:

16 מה אם נפשך לומר - מה היה לו להשיב על דרך הראשונה:

17 וכי תימא - בתובע ונתבע משתעי קרא ואפי' הן תובעים רבים או נתבעים רבים בדין אחד כל התובעים קרי להו קרא חד וכל הנתבעים קרי להו קרא חד:

18 מצוה בבעלי דינים שיעמדו - בעמידה דהא קרא נמי בבעלי דינין איירי דכתיב אשר להם הריב דברים י״ט:י״ז:

19 שלא יהא אחד עומד ואחד יושב - שלא יראה חבירו שמכבדין אותו יותר ממנו ויסתתמו דבריו:

20 הוי דן את חבירך לכף זכות - ולא בדין בעלי דינים הכתוב מדבר אלא ברואה חבירו עושה דבר שאתה יכול להכריעו לצד עבירה ולצד זכות הכריעו לזכות ואל תחשדהו בעבירה:

21 השתדל לדונו יפה - לקמן מפרש לה למישרי בתיגריה אם באו שני דינים לפניך ואחד מהם של תלמידי חכמים הוי פוסק אותו תחלה ופטור אותו מלפניך:

22 למאי שלח לי - הא מילתא:

23 לחנופי ליה - שמא להחניפו בתמיה:

24 למישרא בתיגריה - כדפרישית אם בא דין אחר לפני אפסוק את זה תחלה: