רש"י על שבועות כ״ב א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות כ״ב ע״א:ג׳ רש"י על שבועות כ״ב ע״א:ה׳ »

1 שבועות פתח ↗

וַהֲרֵי נָזִיר! מֵבִיא קׇרְבָּנוֹ עַל דִּבּוּרוֹ קָאָמְרִינַן, וְהַאי מֵבִיא קׇרְבָּן – לְאִשְׁתְּרוֹיֵי לֵיהּ חַמְרָא הוּא דְּקָא מַיְיתֵי.

2 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

גמרא. והרי מגדף כו'. לדעת התוס' כא: ד"ה היכן מצינו במדבר וכו' שנתכוין ר"ע להוכיח את חומרת איסור השבועה מוסברת הסוגיא היטב. ואילו לפרש"י במשנה יט ב, בד"ה מדבר ומביא קרבן שכוונת ר"ע שאין עצם האיסור חלות דין איסור אכילה אלא דין איסור לשקר בדיבורו שימה עלינו לבאר את המשך הסוגיא. ונראה כי ס"ד דהגמרא סברה שר"ע רצה להוכיח את חומר דין השבועה מזה שמביא קרבן על דיבורו ועקב כך שאלה והרי מגדף מביא קרבן על דיבורו כמו המחלל שבועה. ותירצה וז"ל מדבר ואוסר קאמרינן והא מדבר וחוטא הוא, עכ"ל, כלו' שר"ע התכוון דוקא לשבועה שהדיבור אוסר. ושוב שאלה וז"ל והרי נזיר עכ"ל ר"ל שגם בנזיר הדיבור אוסר. ותירצה הגמרא וז"ל מביא קרבנו על דיבורו קאמרינן והאי מביא קרבן לאשתרויי ליה חמרא הוא דקא מייתי עכ"ל. פירש"י בד"ה על דבורו ז"ל שהחליף דבורו עכ"ל. ונראה שלפרש"י, הגמרא כאן מגלה לנו את טענת ר"ע האמיתית, דהיינו ששבועה מחייבת מחמת שביטל הגברא את דברי השבועה ולא משום שעבר על חלות איסור אכילה הדומה לאיסורי אכילה שבתורה ולכן שיעורה בכל שהוא ולא בכזית. יוצא איפוא שרש"י בפירושו על המשנה הסתמך על הגמרא כאן.

1 והרי נזיר - שמדבר ואוסר בדבורו ומביא קרבן ביום תגלחתו:

2 על דבורו - שהחליף דבורו:

« רש"י על שבועות כ״ב ע״א:ג׳ רש"י על שבועות כ״ב ע״א:ה׳ »