רש"י על שבועות כ׳ ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות כ׳ ע״ב:ה׳ רש"י על שבועות כ׳ ע״ב:ז׳ »

1 שבועות פתח ↗

כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״אוֹכַל״ וְ״לֹא אוֹכַל״ – שֶׁקֶר, וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״לָא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר״. ״אָכַלְתִּי״ וְ״לֹא אָכַלְתִּי״ – שָׁוְא, וְאַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא: ״לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא״.

2 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

רב דימי לעומתו סובר ששבועה להבא שונה מנדרים. בשבועות ליכא איסור מעשה אלא איסור של הוצאת דבר שקר מפיו, ובכן האזהרה של שבועה להבא מלא תשבעו בשמי לשקר. ככה מדוייק בפירש"י ד"ה ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר ז"ל וה"ק לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועותכם לאחר זמן וכו', זאת אומרת לדעת רב דימי אם עובר על דברי השבועה לאחר זמן הוברר למפרע ששקר בשעת ההפלאה. ועיין בשיעורים לעיל תוס' כ: ד"ה דכי ולהלן כא: במחלוקת בין ר"ע והחכמים בנוגע לשבועת שלא אוכל ואכל כל שהוא ובדף כה. ד"ה ושמואל אמר פטור ליתיה בלהבא

3 רשימות שיעורים פתח ↗

ברם רש"י כתב כ: בד"ה אכלתי ולא אכלתי ואליבא דרב דימי, וז"ל, כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה שבועת שוא, דלשון שוא לשון ולא כלום כמו בחבלי השוא ישעיה ה', לשוא הכיתי את בניכם ירמיהו ב׳:ל׳, אף כאן יצאתה מפיו לבטלה ואזהרתיה מלא תשא עכ"ל. דברי רש"י מתמיהים כי בשלמא בד' המחלוקות המהוות חפצא של שבועת שוא משמעות של לשוא היא לשון לבטלה, אבל שבועה לשעבר ואליבא דרב דימי אינה חפצא של שבועת שוא שהרי לא יצאתה מפיו לבטלה והנשבע חייב רק משום ששקר בשעת השבועה וכדין שבועת בטוי. באופן זה המובן של מלת לשוא שבקרא הוא לשקר ולא לבטלה וכנ"ל, וה' יתב' יאיר עינינו בתורתו הק'.

3 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על דרך חיים פתח ↗

704 בפשטות כוונתו כי "שבועת שוא" שבמשנה היא שבועת שקר, וכפי שכתב כאן הרע"ב בפירושו השני, וז"ל: "קרי תנא לשבועת שקר 'שבועת שוא', כגון האומר לא לויתי, ולוה, דבשעת שבועה יצאה מפיו לשוא". וכוונתו לגמרא שבועות כ: "אכלתי ולא אכלתי שוא, ואזהרתיה מהכא שמות כ, ז 'לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא'", ופירש רש"י שם "אכלתי ולא אכלתי - כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה 'שבועת שוא', דלשון 'שוא' לשון ולא כלום, כמו ישעיה ה, יח 'בחבלי השוא', ירמיה ב, ל 'לשוא הכיתי את בניכם'. אף כאן יצאתה מפיו לבטלה, ואזהרתיה מ'לא תשא', והמקרא הזה צריך להתרות בו". וכן הוא בתויו"ט כאן, עיי"ש. ובתפארת ישראל פמ"ה תרצט: כתב: "ומה שבדברות הראשונות כתיב שמות כ, יג 'שקר', ובאחרונות דברים ה, יז 'שוא'. דע, כי כל עדות שאינה אמת, הוא שקר מצד, ושוא מצד. וזה כי אם העיד; ראובן פרע השטר שיש לשמעון עליו, ולא היה דבר זה מעולם. הנה זהו שקר, והוא גם כן שוא. כי לשון 'שוא' הוא לשון חנם ובטלה, כי הוא אי אפשר שיהיה. כי לפי האמת שלא פרע, והוא העיד שפרע, הרי העיד דבר שוא ובטל".

1 אוכל ולא אוכל - כלומר שבועה להבא קרוי שבועת שקר:

2 ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר - וה"ק לא תשבעו בשמי כדי לשקר בשבועתכם לאחר זמן והמתרה בו צריך להתרות בו שהוא עובר באזהרת לא תשבעו בשמי לשקר:

3 אכלתי ולא אכלתי - כל שבועה לשעבר שאינה אמת קרויה שבועת שוא דלשון שוא לשון ולא כלום כמו בחבלי השוא ישעיהו ה׳:י״ח לשוא הכיתי את בניכם ירמיהו ב׳:ל׳ אף כאן יצאתה מפיו לבטלה ואזהרתיה מלא תשא והמקרא הזה צריך להתרות בו:

2 מנחת חינוך פתח ↗

ועמש"ל במצות חטאת דרשע לא"ד אינו מביא קרבן על השוגג כגון רשע לאכול חלב ועבר בשוגג אינו מביא קרבן אבל רשע לאכול חלב מביא קרבן על הדם. ונראה דאם הוא רשע שנשבע לשוא כפי החלוקות המבוארים בר"מ פ"א ועתה נשבע שבועת ביטוי ועבר בשוגג נראה דחייב קרבן כיון דאזהרה דשוא מפסוק לא תשא ואזהרת ביטוי מפסוק לא תשבעו ער"מ. אם כן כיון דהם שני אזהרות ה"ל שני שמות כמו חלב ודם דרשע לחלב מביא קרבן על הדם ה"נ מביא קרבן על הביטוי דהוא שם אחר. ואם הוא רגיל לישבע שבועת ביטוי לשקר במזיד על לעבר ושגג להבא או רגיל על להבא ושגג לשעבר זה תלוי בשיטת הש"ס שבועות כ' ר"ז סובר לשעבר אזהרתו משום שוא לא תשא ולהבא היינו אוכל ולא אוכל משום שקר היינו לא תשבעו. ורבנן סברי דלשעבר משום שקר לא תשבעו ולהבא משום לא יחל אם כן לכ"ע לשעבר ולהבא ה"ל שני שמות אם כן ברשע לא' מהם מביא קרבן בשוגג על השני דה"ל כמו חלב ודם. אך להר"מ פ"א דשבועות דהן לעבר והן להבא עובר משום לא תשבעו. וע' כ"מ ישוב לד' הר"מ דנראה דפוסק דלא כחד. וכ' דפוסק כרבנן ורבנן סברי דלהבא עובר משום בל יחל ג"כ אבל עובר משום לא תשבעו ג"כ ע"ש. אם כן לעבר ולהבא הם מש"א בודאי רשע לא' אינו מביא קרבן על השני דה"ל רשע לא"ד כמו רשע על אחד מן החלבים כגון חלב הקיבה ואכל חלב הקרב וכדומה דבודאי אינו מביא וכ"ז פשוט. וע' רש"י שבועות פי' דנ"מ דהוא משני שמות לענין התראה דצריך להתרות בו ממקרא זה והובא כ"פ בח"ז. ולפמ"ש עוד נ"מ דהו"ל ב' שמות אף שהוא רשע ע"ז ל"ה רשע על השני ומביא קרבן בשגג על השני. ולדעת הכסף משנה דדעת הר"מ דעל להבא עוברים משום לא תשבעו וגם משום בל יחל כקונמות נראה דאם הוא רשע על הקונמות אף דהוא רשע על בל יחל מכל מקום חייב קרבן בשבועה דלהבא חדא כמו דחלוקין בשמות כמו חלב ודם מביא קרבן על השני ה"נ חלוקים בקרבנות דאין קרבן בבל יחל ואף אם יש מעילה בקונמות מכל מקום זה אשם וזה חטאת ועוד כיון דניתוסף כאן לאו דלא תשבעו ואפשר חיוב הקרבן על לאו זה והוה ליה שם אחר גם כן וחייב אף שהוא רגיל לעבור על קונמות כנ"פ:

3 רשימות שיעורים על שבועות פתח ↗

« רש"י על שבועות כ׳ ע״ב:ה׳ רש"י על שבועות כ׳ ע״ב:ז׳ »