רש"י על שבועות י״א א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על שבועות י״א ע״א:ז׳ רש"י על שבועות י״א ע״א:ט׳ »

1 שבועות פתח ↗

מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא: וְכִי קְדוּשָּׁה שֶׁבָּהֶן לְהֵיכָן הָלְכָה? אָמַר רַבָּה: לֵב בֵּית דִּין מַתְנֶה עֲלֵיהֶן; אִם הוּצְרְכוּ הוּצְרְכוּ, וְאִם לָאו יִהְיוּ לִדְמֵיהֶן.

2 משנה למלך על משנה תורה, הלכות שקלים פתח ↗

וכך היו עושים במותר הקטורת וכו'. משנה פ"ד דשקלים מותר הקטרת מה היו עושין בה מפרישין ממנה שכר האומנין ומחללין אותה על שכר האומנין ונותנין אותה לאומנים בשכרם וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה ע"כ. והובאה משנה זו בגמרא פ"ק דשבועות דף י': ופירש"י דהאי שכר האומנין הוא שכר מפטמי הקטרת כו'. עוד כתב דהא דתנן ומחללין אותה על שכר האומנין הוא דמזכין המעות לאומנין על ידי אחד מן הגזברין והרי הוא חולין ואח"כ יחללו הקטרת עליהן ונותנין אותה לאומנין והרי היא חולין חוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה ע"כ. ומה שהוצרך רש"י לומר דמזכין המעות כו' הוא משום דס"ל דכל שלא זיכה המעות ע"י אחד מן הגזברין לא יצאו המעות מקדושתם וא"כ אינם יכולין לחלל הקטרת על מעות אלו לפי שאין הקדש מתחלל על הקדש וכמו שפירש"י שם עלה דההיא דתמידין שלא הוצרכו לצבור יע"ש. ולסברת רש"י מאי דתנן ומחללין אותה על מעות האומנין היינו מדעת האומנין מאחר שכבר זכו בהם וכ"כ התוס' לסברת רש"י אך התוס' ס"ל דלא היו מזכין המעות וכתבו דלב ב"ד מתנה עליהם ובהפרשה בעלמא יהיו חולין ע"כ: וראיתי לר' עובדיה שכתב וז"ל וחוזרין המעות לאומנין ע"י אחד מהגזברין והרי הם חולין ואע"פ שאין הקדש יוצא לחולין אם לא שיכנס דבר אחר תחתיו לקדושה תרומת הלשכה שאני דב"ד מתנה עליהם ליתנם לכמה דברים ע"כ. והנראה דהוקשה לו ז"ל דקי"ל דאין הקדש מתחלל על המלאכה וכסברת בן עזאי ובודאי דבן עזאי לא אמרה כי אם בדבר שקדוש קדושת הגוף אבל במעות לא שהרי בר"פ שני דייני גזרות אמרינן שהיו נותנים מתרומת הלשכה למבקרי מומין ולדנין דיני גזרות ועוד יש דברים רבים שנויים שם שהיו נותנין מתרומת הלשכה אע"פ שלא נכנס דבר אחר תחתיו. ולפי דברי הרב ר"ע צ"ל דלעולם מה שנותנים לאומנים ממעות תרומת הלשכה הוא מטעם דלב ב"ד מתנה אלא דבדבר שיש בו קדושת הגוף נחלקו ר"ע ובן עזאי דבן עזאי ס"ל דנהי דקדושת דמים מתחלל על המלאכה משום דלב ב"ד מתנה עליהם אבל בקדושת הגוף לא אמרינן לב ב"ד מתנה עליהם ואינו מתחלל על המלאכה ור"ע ס"ל דכשם דקדושת דמים מתחלל משום דלב בית דין מתנה הכא נמי קדושת הגוף אמרינן לב בית דין מתנה ומתחלל על המלאכה, ואין דעתי מתיישב לומר דמחלוקת ר"ע ובן עזאי הוא אי אמרינן בדבר שקדוש קדושת הגוף לב ב"ד מתנה עליהם משום דע"כ לא אמרינן לב ב"ד מתנה אלא בהקדש צבור שתלוי בדעת ב"ד אבל בהקדש יחיד לא שייך לומר לב ב"ד מתנה. א"ה עיין מ"ש מור"ם ז"ל בספר המפה א"ח סי' קנ"ד ס"ט. ודברי רש"י שבועות דף י"א. שכתב וז"ל וכל מידי דצבור נותנין ב"ד לב ע"כ דייקי כדברי הרב המחבר ז"ל וכן מבואר בתוספות פרק שתי מדות דף פ"ח. ד"ה בירוצי המדות ועיין מ"ש הרב המחבר פ"ב מהל' מעשה הקרבנות. ומלבד שהסברא מצד עצמה היא נכונה מצאתי כן להתוספות בפ"ג דמעילה דף י"ד ד"ה בונין שכתבו דלא שייך לומר לב ב"ד מתנה בהקדש נדבת יחיד אפילו הקדישה למוסרה לצבור יע"ש. והנה משנה זו דנחלקו בה ר"ע ובן עזאי בהקדש יחיד היא. אשר על כן נראה לומר דטעמא דר"ע לאו משום דלב ב"ד מתנה אלא משום דשורת הדין כן הוא דמתחלל על המלאכה. זהו דר' עובדיה ז"ל כשפירש דברי ר"ע שאמר ינתנו לאומנין בשכרן כתב ויוצאין לחולין אע"פ שאין דבר אחר נכנס תחתיו דקסבר הקדש מתחלל על מלאכה דכתיב ועשו לי מקדש שתהיה המלאכה נעשית מן ההקדש ע"כ. ודעת שפתיו ברור מללו דס"ל דטעמא דר"ע דאית ליה דהקדש מתחלל על המלאכה אינו משום דלב ב"ד מתנה עליהם אלא מן הדין הגמור. ובן עזאי ס"ל דמן הדין אין הקדש מתחלל על המלאכה. וא"ת עדיין קשה דהא בפ"ק דשבועות דף י"א הקשו אמתני' דמותר הקטרת מה היו עושין בה כו' וכי קדושה שבהם היכן הלכה ותירץ רבה לב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן ואי אמרת דבהקדש דיחיד לא שייך לומר לב ב"ד מתנה א"כ קשיא מתני' דמקדיש נכסיו דמיירי בקטרת וכדאיתא בפ"ק דכריתות דף ו' ובין לר"ע ובין לבן עזאי תיקשי קדושה שבהם להיכן הלכה. ונראה דלא קשיא מידי משום דע"כ לא הוצרכו בגמ' לומר לב ב"ד מתנה אלא משום דהכריחו דקטרת הוי קדושת הגוף שהרי בתחלה רצו לתרץ שאני קטרת דקדושת דמים הוא אלא שאחר כך הכריחו דקדושת הגוף הוא והוכרחו לומר לב ב"ד מתנה עליהם. ודין זה דקטרת הוי קדושת הגוף אינו אלא בקטרת דצבור דמכתשת מקדש להו אך במקדיש נכסיו והיה בו קטרת אף שהקטרת זה נתקדש מתחלתו קדושת הגוף מ"מ כיון שכבר חללו אותו ונתנו אותו לאומנין כבר פקע מיניה קדושתיה ואח"כ כשהקדיש אותו אין לו כי אם קדושת דמים. ואף למה שכתבו התוספות ז"ל שם בפ"ק דשבועות ד"ה מכל דמכתשת לא היתה כלי שרת אלא שהקטרת היה נקדש קדושת הגוף בדבורו כו'. מ"מ במקדיש קטרת שכבר נתחלל אין בו קדושת הגוף שהרי דבור זה שאומר יהא לקטרת צריך שיאמרו אותו הגזברים לאחר שלוקחין אותו. וכ"ש שהנראה מדברי התוס' הוא שדבור זה היה כשהיה במכתשת ואפשר שהיה צריך להחזירו במכתשת ולומר יהא זה לקטרת. ואין זה מן התימה שהרי למ"ד דמכתשת דוקא מקדש פשיטא ליה דמקדיש קטרת שכבר נתקדש דצריך להחזירו למכתשת כדי לקדשו קדושת הגוף. וא"כ אף למ"ד דבדבור היה מקדשו אפשר שהיה מחזירו למכתשת ומקדישו בדבור. באופן דלכל הפירושים במקדיש קטרת שכבר נתחלל אין בו כי אם קדושת דמים. וכ"ש כפי האוקמתא דפ"ק דכריתות דמוקמינן למתניתין במקדיש א' מסממני הקטרת דפשיטא דלית בהו קדושת הגוף ומש"ה אין להקשות במתני' דמקדיש קדושה שבהן להיכן הלכה: סליקו להו הלכות שקלים בס"ד:

1 מכל מקום קשיא קדושה שבהן להיכן הלכה - בין בתמידין בין בקטורת:

2 לב ב"ד מתנה עליהם - בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדושת הגוף אלא הצריכין לשנה וכל מידי דציבור נותנין ב"ד לב:

« רש"י על שבועות י״א ע״א:ז׳ רש"י על שבועות י״א ע״א:ט׳ »