רש"י על שבת ק״י א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור שבת ק״י א:ו׳
6 חוּץ מִמֵּי דְקָלִים. תָּנָא: חוּץ מִמֵּי דְקָרִים. מַאן דִּתְנָא ״מֵי דְקָרִים״ — שֶׁהֵם דּוֹקְרִים אֶת הַמָּרָה, וּמַאן דְּאָמַר ״מֵי דְקָלִים״ — שֶׁיּוֹצְאִין מִן שְׁנֵי דִקְלֵי. מַאי מֵי דְקָלִים? אָמַר רַבָּה בַּר בְּרוֹנָא: תַּרְתֵּי תָּלֵאי אִיכָּא בְּמַעְרְבָא, וְנָפְקָא עֵינָא דְמַיָּא מִבֵּינַיְיהוּ. כָּסָא קַמָּא — מְרַפֵּי, אִידַּךְ — מְשַׁלְשֵׁל, וְאִידַּךְ — כִּי הֵיכִי דְּעָיְילִי הָכִי נָפְקִי. אָמַר עוּלָּא: לְדִידִי שְׁתֵי לִי שִׁיכְרָא דְּבַבְלָאֵי, וּמְעַלֵּי מִינַּיְיהוּ. וְהוּא דְּלָא רְגִיל בֵּיהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין.
פירוש רש"י על שבת ק״י א:ו׳
6 תלאי - דקלים נטיעות מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל"י:
7 כסא קמא - דשתו מהנהו מיא:
8 מרפי - זבל שבמעים במקצת:
9 אידך - כוס שני:
10 משלשל - מאד:
11 היכי דעיילי - צלולים:
12 הכי נפקי - שמנקין המעיים מן הרעי מראשונים:
13 והוא דלא רגיל - למשתי שיכרא כבר עברו מ' יום: