39 וַיַּחְגֹּ֣ר דָּוִ֣ד אֶת־חַ֠רְבּ֠וֹ מֵעַ֨ל לְמַדָּ֜יו וַיֹּ֣אֶל לָלֶכֶת֮ כִּ֣י לֹֽא־נִסָּה֒ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל לֹ֥א אוּכַ֛ל לָלֶ֥כֶת בָּאֵ֖לֶּה כִּ֣י לֹ֣א נִסִּ֑יתִי וַיְסִרֵ֥ם דָּוִ֖ד מֵעָלָֽיו׃
39 וַיֹּאֶל לָלֶכֶת. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְלָא אָבָה לְמֵיזַל״. יֵשׁ תֵּיבוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת לָשׁוֹן וְחִלּוּפוֹ, כְּמוֹ ״מְסָעֵף פֻּארָה״ ישעיהו י:לג; ״וְשֵׁרֶשְׁךָ מֵאֶרֶץ חַיִּים״ תהלים נב:ז:
41 כִּי לֹא נִסִּיתִי. תרגום: ״אֲרֵי לֵית בְּהוֹן נִסָּא״, אֵין שִׁבְחוֹ שֶׁל נֵס בְּכָךְ. לָשׁוֹן אַחֵר: וַיּוֹאֶל לָלֶכֶת, רָצָה לָלֶכֶת וְלִנְסוֹת, וְכַאֲשֶׁר רָאָה שֶׁהָיוּ כְּבֵדִים עָלָיו, הֱסִירָם:
