רש"י על שמות ב׳:י״ג

« רש"י על שמות ב׳:י״ב רש"י על שמות ב׳:י״ד »

13 שפתי חכמים פתח ↗

דתן ואבירם כו'. דכתיב הכא שני אנשים, וכתיב התם במדבר טז, כו סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה:

13 גור אריה פתח ↗

דתן ואבירם. דילפינן בב"ר כתיב הכא "שני אנשים עברים ניצים", וכתיב ר' במדבר טז, יד "העיני האנשים האלה תנקר", מה התם דתן ואבירם, אף כאן דתן ואבירם. ואין להקשות דהא כל "אנשים" שבמקרא לשון חשיבות, כמו שכתב רש"י בפרשת שלח לך אצל "כלם אנשים" במדבר יג, ג, ואם כן איך יתכן שיקרא לדתן ואבירם בשם חשוב, ותירץ הרב המזרחי במקום שבא מלת "אנשים" לתאר שמותם שהיו אנשים, כמו "כלם אנשים" שהכתוב בא לתאר השם – אז פירוש אנשים כשרים, אבל כשלא בא לתאר השם אינו מורה לנו דבר. ואין זה כן, דהא "בחר לנו אנשים" להלן יז, ט דרשו מכילתא שם גם כן אנשים כשרים. ובפרשת שלח לא דרשו במדב"ר טז, ה מן "כלם אנשים" שכשרים היו, אלא מן "שלח לך אנשים" במדבר יג, ב, אף על גב דזה יש ליישב דסמכו על "כלם אנשים":אבל העיקר הוא כי סתם "אנשים" הוא בודאי צדיקים בכל מקום, כי לשון "איש" הוא בא בכל מקום על שהוא בעל דבר, כמו "הלא איש אתה ומי כמוך בישראל" ש"א כו, טו, ולפיכך לשון "איש" שהוא בעל דבר, וכל בעל דבר הוא חשוב. ומכל מקום כשהוא באה אצל רעה, כמו כאן, הוא בא על בעל דבר לרעה, שהרי אצל רעה נכתב. אף על גב דכאן אינו בעל דבר לרעה כל כך, שאין זה רק הכאה ואינו מופלג, לכך דרשו רז"ל שמו"ר א, כט שהם דתן ואבירם שנקראים במקום אחר "אנשים", שהם אנשים ברע, וכל מעשיהם בתכלית הרע. וכן "ויותירו אנשים" שמות טז, כ אף על גב שאין זה הפלגה ברעה מצד עצמו מה שהותירו המן, לכך דרשו ז"ל שמו"ר כה, י שהם דתן ואבירם שמופלגים ברעה מאוד, ואין אנשים ברע כי אם דתן ואבירם שנמשכו במחלוקת והיו רוצים להיות אנשים להתגבר על משה, וזהו בעל דבר לרע, דהיינו במחלוקת. אבל "ועמדו שני אנשים" דברים יט, יז אין לדרוש חשובים וכשרים, דסתם אדם כשר לעדות, שלא פסלה תורה רק רשע, ועל כרחך דרשינן שבועות ל. "אנשים" 'ולא נשים'. וכן "יצאו אנשים בני בליעל" דרשו סנהדרין קיא ע"ב "אנשים" 'ולא נשים', שהרי כבר כתיב "בני בליעל", ומה בא לאורויה "אנשים", אי בא לומר שהם כשרים – זה אינו בודאי, ולומר שהם רשעים – זה אין צריך, אלא ללמוד "אנשים" 'ולא נשים'. ועיין בפרשת דברים א, יג:

13 משכיל לדוד פתח ↗

שני אנשים וכו׳ הם שהותירו כוונת רבינו במ״ש כאן הם שהותירו וכולי ליישב דהכא איכא בקרא ב׳ לימודים להורות דמיירי בדתן ואבירם חדא מדכתיב אנשים וילפי׳ מג״ש כדאי׳ בש״ר נאמר כאן אנשים ונא׳ להלן סורו נא מעל אהלי האנשים וכולי מה להלן דתן ואבירם אף כאן וכו׳. ועוד אחר כדאי׳ בש״ס דנדרים כ״מ שנאמר נצים נצבי׳ אינו אלא דתן ואבירם וילפי׳ לנצים מדכתיב בהו הוא דתן ואבירם אשר הצו וכו׳ ומעתה כיון דכתיב הכא נצים בהדיא למה זה הוצרך לכתוב אנשים יתירא ומשני רש״י דאה״נ דאנשים יתירא הוא ואצטריך ללמד ג״ש במן דכתיב ויותירו אנשים דמה כאן דתן ואבירם כדילפי׳ מנצים אף התם דתן ואבירם:

14 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה ריעך רשע כמותך דאל'כ ריעך ל'ל כו' נ"ב ול"נ בלא יתור דרעך אלא מלישנ' קדייק דמאחר שקרא לאחד רשע כלומר רשע כמותך אפ"ה אין אתה ראוי להכותו וק"ל מהרש"ל:

14 מזרחי פתח ↗

והנה עודך נער. בש"ר דאל"כ לאיש ל"ל ואם כן יחסר וי"ו מן שר וכאילו אמר מי שמך לאיש ושר ושופט עילינו:

14 דברי דוד פתח ↗

מי שמך לאיש, והרי עודך נער.קשה אטו בנערות, וזקנות תליא מילתא ונראה דה"ק אתה קורא אותי רשע ומתגבר עלי איני יודע במה כחך גדול אם מצד שאתה משתמש בשם הלא איסור, יש בזה דאיתא. בפ' בתרא דקדושין ד' עא אין מוסרין השם אא"כ הוא בחצי ימיו והטעם שמא ישתמש בו לאיזה דבר והנה אתה עודך נער ואין לך רשות להשתמש בשם, ואם בהריגה כפשוטה מי שמך לאיש שר וכו'.

15 שפתי חכמים פתח ↗

הם הלשינו עליו. דהא דכתיב להלן ד, יט כי מתו כל האנשים המבקשים וגו', הם היו דתן ואבירם, כדמשמע פ"ט דנדרים סד:. נחלת יעקב:

15 דברי דוד פתח ↗

וישמע פרעה, הם הלשינו עליו. נראה דלמד זה מיתור לשון את הדבר הזה דדי לומר וישמע פרעה, אלא מרמז על הדבר הזה עצמו שאמר משה שיש דלטורין, שכיון שאמר בפרהסיא כאשר הרגת את המצרי ודאי עשה כן כדי לפרסם הדבר, ונתקיים כן כי הם הלשינו עליו וברית כרותה לשפתים, כמו שדרשו על פסוק שמעו דבר ה' קציני סדום לפי שאמר תחילה כסדום היינו:

15 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה וישמע פרעה, הם הלשינו עליו. ע"כ. ו"שפתי חכמים" אות ס מביא בשם "נחלת יעקב": דהא דכתיב "כי מתו כל האנשים המבקשים" וגו' ד, יט הם היו דתן ואבירם כדמשמע פ"ט דנדרים סד ע"ב - אמנם זיהוי הנצים כדתן ואבירם כבר נעשה למעלה פסוק יג ד"ה שני אנשים עברים, ושם העיר שהוא על פי גזירה שווה, אך כאן בא לבאר מנין שדתן ואבירם הם גם אלו שהלשינו אצל פרעה. פ' שמות תשמ"ט

16 שפתי חכמים פתח ↗

ופירש לו מעבודת כוכבים וכו'. דק"ל לרש"י כיון שיתרו היה כהן מדין אם כן למה גרשו הרועים את צאנו. ועל זה פי' פירש לו מעבודת אלילים כו'. מהרש"ל: פרוש היה מעבודת אלילים אבל לא נתגייר לגמרי, דהא אחר כך כששמע קריעת ים סוף בא ונתגייר: ושמעתי דהכי פירושו, פירש מעבודת אלילים של מדין לעבודת אלילים אחרים, כמו שארז"ל מכילתא יתרו א שלא הניח עבודת אלילים שלא עבדה. ואם כן על כרחך צריך לומר, שפירש מעבודת אלילים אחת לעבודת אלילים אחרת. ובזה אתי שפיר הא דפי' שם שהתנה עם משה בן ראשון יהי' לע"ז וכו', וק' הא כשבא משה אצלו כבר פירש מע"ז. וק"ל. מהרמ"ש:

16 מזרחי פתח ↗

ופירש לו מגלולים ונדוהו מאצלם. בש"ר דאל"כ איך נשא משה בתו של עובד גלולים ואיך אפשר שיהיו הרועים מגרשים את בנותיו שהיה כומר שלהם שכולם נכנעים תתתיו אלא מתחלה היה עובד גלולים וראה שאין בה ממש וקרא לבני עירו ואמר להם עד עכשיו הייתי משמש אתכם מעתה אני זקן בחרו לכם כומר אחר עמדו ונדוהו שלא יזדקק לו אדם ולא יעשו לו מלאכה ולא ירעו לו צאנו ולפיכך הוציא את בנותיו כו' כדאיתא בש"ר. אך לא ידעתי למה לא פירש הרב ולכהן מדין כומר כמשמעו דבשלמא המתרגם תרגמו ולרבא דמדין ולא תרגמו כומר כמו שתרגם רק אדמת הכהנים איכא למימר מפני שהיה קשה לו לומר שהזמינו השם למשה לקחת בת כומר לעבודת גלולים אלא לרש"י ז"ל שפירש שנדוהו מאצלם על שפירש מעבודת גלולים כמו שדרשו בש"ר למה לא פי' אותו כומר ממש ושמא י"ל שגם המתרגם מסכים למה שפירשו בש"ר אלא שעכ"ז קשה בעיניו שיהיה הכתוב מכנה אותו אחרי התשובה באותו שם שהיה נקרא בו כשהיה עובד גלולים וכ"ש שיקראנו כן אחר שיהיה חותנו של משה:

16 משכיל לדוד פתח ↗

את הרהטים וכולי העשויות בארץ דייק רבינו לו׳ כן להודיע דה״ט דזימנין כתיב רהטים וזימנין שקתות דהפרש יש ביניה׳ דשקתות הם אבנים חלולות כדפירש״י בפ׳ ותער כדה אל השוקת ורהטים חריצין עשויות בארץ ולפי״ז קרא דבפ׳ ויצא ברהטי׳ בשקתות המים הוא חסר וי״ו כאילו כתיב ובשקתות:

13 שני אנשים עברים. דָּתָן וַאֲבִירָם, הֵם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן נדרים ס"ד:

14 נצים. מְרִיבִים:

15 למה תכה. אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע בַּהֲרָמַת יָד סנהדרין נ"ח:

16 רעך. רָשָׁע כְּמוֹתְךָ תנחומא:

13 יריעות שלמה פתח ↗

13 מזרחי פתח ↗

אנשים עברים דתן ואבירם. בש"ר א"ר שמעון בן לקיש נאמר כאן אנשים ונאמר להלן סורו נא מעל אהלו האנשים הרשעים מה להלן דתן ואבירם אף אנשים של כאן דתן ואבירם דאל"כ אנשים למה לי ומה שאמרו כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות הוא והביאו רש"י בפר' שלח לך אינו אלא כשהם נאמרים בדרך תאר בלבד כמו כלם אנשים וחזקת והיית לאיש וכבר הארכתי על זה בפרשה שלח לך:

13 דברי דוד פתח ↗

שני אנשים עברים, דתן ואבירם כו'. אע"ג דבפ' שלח לך פירש"י אנשים ל' חשיבות שאני הכא דלשון אנשים הוא מיותר דהרי כתיב עברים אלא דאתי לג"ש דכתיב במקום אחר גבי דתן ואבירם סורו מעל אהלי האנשים כו' וא"ל דילמא נילף ממרגלים דכתיב בהו כולם אנשים ופירש"י כשרים היו באותה שעה דהרי כאן מפורש לרעה דהיו שניהם רשעים כמו שפירש אח"כ. ועיין בפ' שלח לך:

14 שפתי חכמים פתח ↗

שהרגו בשם המפורש. דהואיל וכתיב "אומר", ולא כתיב הלהרגני אתה מבקש, אלא ודאי באמירה הרגו: ואין לתמוה מי הגיד לאותו רשע שהרגו בשם המפורש. דאיכא למימר, כיון שראה שטמנו בחול ולא ראה אותו שעשה מעשים בידים, שפט בשכלו שהרגו בשם. עכ"ל רא"ם:

14 משכיל לדוד פתח ↗

מי שמך לאיש וכו׳ דליכא למימר לאיש מל׳ שררה כמו איש נעמי וכיוצא דהא כבר כתיב שר בתר הכי א״ו איש כפשוטו:

14 גור אריה פתח ↗

והרי עודך נער שהרגו בשם המפורש. דאם לא כן הוי ליה למכתב 'הלהרגיני אתה מבקש' שמו"ר א, ל. והקשה הרמב"ן על מדרש זה דאם כן מנא ידע שהרגו משה, שמא אחר הרגו, ותירץ שראה שסמך משה ידו עליו וקללו בשם המפורש. ויראה לי לומר אף אם הרגו בשם המפורש – עשה בו הכאה מועטת, ולא היה רוצה להורגו בחרב מפני שיהיה נראה הדם ויהיה נודע ההריגה, כי צריך לעשות פעולה למטה ואז שם המפורש פועל. וראיה מדוד שהרג את גולית בשם המפורש גם כן, כדכתיב ר' ש"א יז, מה "ואני בא אליך בשם ה'", ובמדרש שהרגו בשם, והיה צריך הוא לפעול פעולה למטה. ומשה שקרע הים בשם המפורש – היה נוטה במטהו על הים, שנאמר ר' להלן יד, כא "ויט משה את מטהו על הים ויולך ה' וגו'", וזה היה בציווי השם יתברך, ומכל שכן כאשר הרג את המצרי בשם המפורש מעצמו – שלא היה הורגו אלא על ידי מעשה:והקשה הרא"ם גם כן על זה, דאיך נוכל ללמוד שהרג המצרי בשם המפורש, דהא לא כתיב "הלהרגני אתה אומר" אלא גבי הרשע שהיה אומר "הלהרגני אתה אומר", אבל גבי המצרי לא כתיב פסוק יב רק הריגה ולא אמירה, ועוד קשה למה לא הרג את העברי גם כן בשם המפורש, שהרי היה מפחד כדכתיב "ויירא משה", היה לו להרגו בשם המפורש, ועוד דלשון "הלהרגני אתה אומר" משמע שזכר השם עליו, ואם כן איך ניצל ולא מת. וכל הקושיות האלו אינן קושיות; דמה שהקשה דלמה לא הרג את הרשע זה לא קשיא כלל, אף על גב שהיה ירא – שהיה אומר "אכן נודע הדבר" והיה מתיירא – לא היה לו להרוג את הרשע, דשמא לא ילשין עליו. ועוד אף אם יהרגו – מה בכך, דודאי זה לא ידע בלבד אלא אף אחרים, כדכתיב "אכן נודע הדבר", ולא ממנו בלבד היה ירא, אלא אף מאחרים היה מתיירא, ולמה יהרוג אותו בחנם. ומה שהקשה אחר שהזכיר השם איך ניצל, זה לא קשיא, דלא הזכיר השם, אלא שהרשע היה אומר דרך תמיה שמא אתה מזכיר השם המפורש עלי להרוג אותי בדבור כאשר הרגת המצרי, שאותו בודאי הרגת בשם, אבל לפי האמת לא הזכיר השם על הרשע. ומה שהקשה דגבי המצרי לא הזכיר הכתוב אמירה רק הריגה, אין זה קשיא, דודאי אם לא הרגו למצרי בשם המפורש לא היה הרשע אומר "הלהרגני אתה אומר" דמשמע שמא אתה מזכיר השם עלי, דאיך יעלה על הדעת שיזכיר השם עליו להורגו בו, אלא שכך אמר לו – שמא כמו שהרגת את המצרי בשם גם כן תזכיר עלי השם, ואני לא אוכל לשמוע אם אתה מזכיר השם. ועוד כי משה אמר פסוק יג "רשע למה תכה רעך", ומפני שזה הדבור הוא תוכחה לרשע אמר הרשע "הלהרגני אתה אומר", כלומר שזה הדבור הוא תוכחה להרגני, ומזה למדו רז"ל שמו"ר א, ל שהרגו למצרי בשם המפורש, דאי לא הרגו בשם המפורש לא שייך לומר "הלהרגני אתה אומר", דבשביל שהיה אומר "רשע למה תכה רעך" וכי בשביל זה אומר להרגו, שהוא מעשה ממש להרוג, אלא שהרגו בשם המפורש, ולפיכך אמר – אחר שבאמירה הרגת המצרי, שמא התוכחה הזאת שאמרת לי "רשע למה תכה רעך" גם כן הוא להרגני, כי דבריך הם הריגה, ודברים אלו שאמרת "למה תכה" התחלת הריגה הם לזכור עוד השם:

15 משכיל לדוד פתח ↗

וישמע פרעה הם וכו׳ דאל״כ אלא שאנשים אחרים הגידו לפרעה מהריגת המצרי הול״ל ויוגד לפרעה. ועוד הול״ל בהדיא מה שמע פרעה דבאמרו הדבר הזה לא ביאר כלום דמשמע דאדסמיך ליה קאי דהיינו מ״ש משה לאותם העברים נצים ובשביל זה לא היה מקפיד פרעה בודאי דמאי איכפת ליה על העברים ועוד שהרי לא א״ל שום דבר רע. לכך מפ׳ דה״ק לא היתה שם שום הגדה מחודשת מגבר׳ אחרינא אלא וישמע פרעה את הדבר הזה כלו׳ אותם הדברים עצמם ששמע משה מפי הרשע אותו הדיבור עצמו שמע פרעה כלו׳ שהרשע עצמו השמיע כן לפרעה מכל אותם הדברים שעברו בינו לבין משה ושהשיבו הלהרגני וכו׳ כאשר הרגת את המצרי:

15 גור אריה פתח ↗

הם הלשינו עליו. דאם אחרים הלשינו עליו – למה לא שמע עד יום זה, ולא אתמול מיד ביום המעשה:

15 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

428 כי כאשר הרג משה את איש מצרי שהכה איש עברי שמות ב, יב, דתן ואבירם אמרו למשה שם פסוק יד "ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" כמבואר ברש"י שם פסוק יג. ומיד אחר כך נאמר שם פסוק טו "וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה וגו'", ופירש רש"י שם "וישמע פרעה - הם דתן ואבירם הלשינו עליו".

16 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה ופי' לו מע"ז כו' נ"ב אבל לא נתגייר ממש כמו שמפורש בריש וישמע יתרו מהרש"ל:

16 גור אריה פתח ↗

רב שבהם ופירש מעבודה זרה ונדהו מאצלם. בשמות רבה א, לב מוכיח זה שם שפירש מעבודה זרה, דאם לא כן איך היו הרועים מגרשים את בנותיו של כהן מדין פסוק יז, דאין לומר דלפעמים רשעים מתפרצים באדוניהם, דכיון שאמרו פסוק יט "איש מצרי הצילנו מיד הרועים" שמע מינה שדרך הרועים היה תמיד להיות מגרשים אותם, דאם לא כן מאי תשובה זאת "איש מצרי הצילנו", אלא ששאל אותם והלא אין דרך הרועים להניח לכם להשקות. ועוד אין דרך כהן מדין לשלוח בנותיו עם הצאן – למה לא היה לו רועים, אלא שפירש מעבודה זרה ונדוהו מאצלם שלא ירעה אדם צאנו. אך על פירוש רש"י קשיא למה פירש דהיה 'רב' שלהם, ולא פירש "כהן" 'כומר' כמו "אדמת הכהנים" בראשית מז, כב, דאי בשביל שקשה איך משה נשא בת כומר לעבודה זרה, ואין דבר שנוא לפני הקב"ה כמו העבודה זרה, ויתדבק משה רבינו עליו השלום לכומר לעבודה זרה, כיון דפירש מעבודה זרה אין זה לו גנאי כ"ה ברא"ם, ועוד דהא רש"י בעצמו סבירא ליה דהיה כומר, כמו שפירש בפרשת וארא אצל "בנות פוטיאל" להלן ו, כה, ויש לומר שלא יתכן לפרש 'כומר' כיון שכבר פירש מעבודתה אין לקרות אותו בשם 'כומר', ולפיכך צריך לפרש "כהן" 'רב'. ואף על גב שנדוהו מאצלם, מכל מקום קורא הכתוב בשם החשיבות, כי מעלין בחשיבות ואין מורידין ר' יומא יב ע"ב:

« רש"י על שמות ב׳:י״ב רש"י על שמות ב׳:י״ד »