רש"י על שמות ל״ז

« רש"י על שמות ל״ו:ז׳ רש"י על שמות ל״ח:ז׳ »

1 שפתי חכמים פתח ↗

לפי שנתן נפשו על המלאכה וכו'. כלומר בכל הפרשה שכתיב ויעש ולא כתיב בצלאל כמו גבי ארון לפי שאין בהן קדושה כ"כ כמו ארון לא רצה בצלאל להטריח כ"כ בעשייתן אלא אהליאב ושאר תלמידים שהיו לו והוא מראה להם והם עושין אבל הארון שהיה בו קדושה גדולה מ"ה בצלאל עצמו היה מטריח בו ונתן נפשו על המלאכה יותר:

1 גור אריה על שמות פתח ↗

חור בנה של מרים. יראה שפירש זה כאן, משום דמביא ראיה על פירוש הנזכר למעלה רש"י פסוק כז דהנשיאים מפני שנתעצלו במלאכת המשכן חיסר אות אחת משמם, ולפיכך בצלאל שהוא מסר נפשו על מלאכת המשכן, כמו שיתבאר לקמן רש"י לז, א, הוסיף לו הקב"ה יחוס ליחס את "בצלאל בן אורי בן חור", ואילו אהליאב אין מיחס אותו רק "אהליאב בן אחיסמך" פסוק לד. ומפני שקשה מה הוא מעלת היחוס השלישי "בן חור", אמר כי הוא בנה של מרים, לכך יחס אותו עד אחר חור. אי נמי, לפי שקשה הלא אין דרך ליחס את האדם רק אל אביו כמו שיחס את אהליאב, ולמה יחס את בצלאל אחר חור אבי אביו, אלא בודאי כי חור היה עיקר יחוס של בצלאל, ולכך מיחס אותו אחריו:

1 ויעש בצלאל. לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַמְּלָאכָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר חֲכָמִים, נִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ שמות רבה:

1 משכיל לדוד פתח ↗

ויעש בצלאל לפי וכו׳ דהא ודאי ליכא למימר שהוא לבדו עשה דהא כתיב קרא אחרינא ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב וכו׳ את כל מלאכת עבודת הקדש ואם לו׳ שהוא היה האומן והחכם המושלם הממונה על כלם הוה סגי לכתוב ויעש בלי הזכרות שמו כמו בכל שאר המלאכות דכתיב בהו ויעש וקאי על בצלאל המיוחד על כלם ומשני דהכא קמ״ל דמלבד שהוא היה החכם שבכלם מלתא אחריתי נמי היה ביה שנתן נפשו על המלאכה יותר מכלם אף על גב דהוה סגי ליה בסידור המלאכות לבד ולא לעסוק בידיו כמו שהוא אורח ארעא שהאומן הגדול אינו אלא מסדר דרך המלאכה והאומנים שתחתיו הם העוסקים בפעל מ״מ בצלאל לא עביד הכי אלא היה ברוך אומר ועושה ויותר מכלם נמי ולכך הזכירוהו לשבח והזכירוהו בארון טפי מכל שאר הכלים שהוא הכלי המקודש מן הכל:

1 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ויעש בצלאל, לפי שנתן נפשו על המלאכה יותר משאר חכמים, נקראת על שמו. ע"כ. וראה דברי רש"י למעלה לב, ה ד"ה חג לה' מחר "...ראה אהרן את חור בן אחותו שהיה מוכיחם והרגוהו". ע"כ. חור זה, סבו של בצלאל, מסר נפשו על דבר שבקדושה, ומידת מסירות־נפש זו הושרשה גם בנכדו כשנתן נפשו על מלאכה זו שיש בה כפרה על העוון שסבו לא הצליח למנוע חטא העגל. פ' ויקהל־פקודי תשל"ז

« רש"י על שמות ל״ו:ז׳ רש"י על שמות ל״ח:ז׳ »