רש"י על שמות י״ב:י״ב

« רש"י על שמות י״ב:י״א רש"י על שמות י״ב:י״ג »

1 שפתי חכמים פתח ↗

כמלך העובר ממקום למקום כו'. כלומר כמו מלך שעובר דרך ישרה ואינו פונה לכאן ולכאן במבואות העיר, כך הקב"ה הי' עובר במבוי אחד בלבד, ובאותו העברה לקו בכורי מצרים בין באותו מבוי בין במבואות אחרים, דאל"כ ועברתי למה לי. רא"ם:

1 דברי דוד פתח ↗

ועברתי, כמלך העובר ממקום למקום נ"ל פירושו ע"ד המדרש מלך ב"ו כשיוצא למלחמה יוצא בבני אדם, מרובים וכשיוצא לשלום יוצא, במועטים, אבל הקב"ה כשיוצא למלחמה יוצא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה, וכשבא לשלום באלפים ורבבות שנאמר רכב אלהים רבותים. וכאן אמר גם כן ועברתי בארץ מצרים דהיינו למלחמה כמלך העובר ממקום למקום דהיינו לשלום, וכמ"ש אני ולא מלאך:

1 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על אור חדש פתח ↗

51 דוגמה לדבר; מכת בכורות נעשתה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו, שנאמר שמות יב, יב "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה והכיתי כל בכור בארץ מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'", ופירש רש"י שם "אעשה שפטים אני ה' - אני בעצמי ולא על ידי שליח". וברישא דקרא כתב רש"י שם "ועברתי - כמלך העובר ממקום למקום ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין". הרי שוב חזינן שכאשר ההנהגה נעשית בסוד האחדות, אז "ברגע אחד כולן לוקין". וראה למעלה פ"ג הערה 27, ולהלן הערה 333.

2 שפתי חכמים פתח ↗

אף בכורות אחרים והם במצרים כו'. דאם לא כן בארץ מצרים ל"ל:

2 משכיל לדוד פתח ↗

כל בכור וכו׳ בכורות אחרים וכו׳ דק״ל דהול״ל כל בכולי מצרים ומדכתיב כל בכור בארץ מצרים משמע אפי׳ של אחרי׳ שהם במצרים והטעם צ״ל כמ״ש רש״י לעיל בבכור השפחה שגם הם היו שמחים בצרתם וכו׳ והא דלא נרמז הכא בקרא גם בכורי מצרים שבמקומות אחרים נל״עד דהכא לא כתיב אלא אותם שלקו ברגע א׳ והם אותם שבארץ מצרים לאפוקי אותם שבארצות אחרות שלא היה באותו רגע שהרי זמן חצות לילה דבר ידוע שאינו שוה בכל מקום אלא משתנה לפי האקלים והללו שבמצרים מתו באותו רגע שהיה חצות לילה שם במצרים ושבשאר ארצות ברגע שהיה חצות לילה באותו מקום:

2 גור אריה פתח ↗

אף בכורים אחרים והיו במצרים. דאם לא כן "והכתי כל בכור מצרים" מיבעיא ליה, אלא בכורים אחרים והם במצרים היו לוקים:

3 משכיל לדוד פתח ↗

מאדם ועד בהמה מי שהתחיל וכולי איברא דהכי אי׳ במכילתא מיהו היא גופה קשיא אם אדם חטא בהמה מי חטאה דהכי הק׳ במד׳ לעיל בפ׳ וכל בכור בהמה ותירצו שם לפי שהק״בה כשנפרע מן האומה נפרע מאלהיה כמ״ש שם וה״נ הול״ל במכילתא ומה זה שייך לומר מי שהתחיל בעבירה שנר׳ דהבהמות נמי עברו אלא שהיו אחרונים. ונר׳ דהכא ק״ל לתנא דמכילתא תרתי בקרא חדא דאמאי כתיב מאדם ועד בהמה בחדא מחתא דמשמע תרווייהו מחד טעמא והול״ל כמו לעיל דכתיב מבכור פרעה וכו׳ וכל בכור בהמה דהתם מוכח שפיר דר״ל גברי מחד טעמא לפי שחטאו. וכל בכור בהמה מטעמא אחרינא לפי שהיו עובדין אותם ותו ק״ל דאי ליכא אלא טעמא דיראתן הו״ל ללקות בהמה תחלה וכמ״ש רש״י לעיל במכת דם ואע״ג דהתם חילקנו בין ליקוי להשחתה ע״ש מ״מ לא משמע ליה לתנא חילוק זה. ועוד דאי ליכא אלא טעמא דיראתן לא הו״ל ללקות אלא בכורי הצאן ולא בהמות אחרות ואע״ג דבהא נמי הסברנו קצת טעם ע״ש מ״מ דחיקא מלתא. ותו דהכא הואיל ומסיים קרא ובכל אלהי מצרים וכו׳ וממילא גם הבהמות בכלל למה הוצרך לפרט ועד בהמה. אשר מכל זה מוכרח לומר דאיכא טעמא אחריתי להשחתת הבהמות. ולכך קתני מי שהתחיל וכו׳ ויובן זה במ״ש במד׳ על פ׳ אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים על כמה עברות היו חייבים לי מתחלה על ע״ז וג״ע וש״ד ולא נפרעתי מהם עד שנזדווגו לכם ש״מ דודאי היו חייבין כלייה על עברות אחרות מתחלה ולא נתמלאת סאתם אלא ע״י מה שעשו לישראל אמנם אה״נ דבבא הפרעון נפרע על כלם וידוע דמצרים שטופין בזימה מאד. וי״ל שהיו כמו בדור המבול דכתיב בהו כי השחית כל בשר אפי׳ בהמה וכו׳ כדפי״רשי התם דמכח הרגל העבירה שעשו האנשים למדו ג״כ הבהמות להשחית דרכם. וכן היה במצרים ועתה בבא יום פקודתם נפקדו עליהם עונות ראשונים וגם הבהמות בכללם מיהו מי שהתחיל בעבירה וכו׳ והיינו דדייק בעבירה דעבירה סתמא על ג״ע מיירי ומ״מ לעיל כשהתרה משה לפרעה המכה לא הזכיר רק עון מה שעשו לישראל כדי שידע שהוא עיקר הטעם לפורענותם ולכך התם הוצרך לומר בפ״ע וכל בכור בהמה והוא מטעם אחר לפי שהיו עובדין אבל כאן דהכתוב מדבר עם ישראל קושטא דמלתא קאמר דהוה נמי טעמא אחרינא:

3 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה מאדם ועד בהמה, מי שהתחיל בעבירה תחילה, ממנו מתחילה הפורענות. ע"כ. אבל צאן זו מה חטאו? כלומר למה צריך היה להעניש גם את בכורותיהן של בהמות מצרים? פ' בא תשנ"א וראה רש"י למעלה יא, ה שכתב: לפי שהיו עובדין לה. כשהקב"ה נפרע מן האומה, נפרע מאלהיה. וראה דברי "משכיל לדוד" על אתר.

4 משכיל לדוד פתח ↗

ובכל אלהי וכו׳ של עץ וכו׳ דק״ל דאלהי מצרים היו הבהמות וכבר כתיב ועד בהמה והאי ובכל אלהי תו למה לי ואין לומר דקאי על השר שלהם דההוא לא אתעביד ביה משפט עד קי״ס דכתיב וירא ישראל את מצרים מת לכך תי׳ דקאי על צלמים של ע״ז. ומ״מ איכא למידק בדברי רבינו דבמכילתא תנינן ובכל אלהי וכו׳ שפטים משונים זה מזה של אבן היה נימוח של עץ היה נרקב ושל מתכת היה נעשה חררה ובילקוט גריס חלודה שנ׳ ומצרים מקברים וי״א של אבן נרקבת ושל עץ נמסת ר״נ אומר שפטים שפט שפטי שפטים נרקבים נבקעים נגדעים נשרפים. נמצינו למדין שע״ז לוקה בד׳ דרכים וכו׳ עכ״ל עיניך הרואות דר״שי ז״ל נקט דלא כמאן. איברא דלישנא דמכילתא צריך תלמוד. ונלע״ד דה״פ דת״ק סבר כל דמצי לקרובי הנס לדרך הטבע טפי עדיף והילכך של עץ נרקב כדרכו שהעץ שולט בו ריקבון. אבל האבן לא שליט ביה רקבון מש״ה קאמר נימוח האי נמי כי אורחיה כדכתיב אבנים שחקו מים. וכההיא דאמרינן אם אבן הוא נימוח. ושל מתכת נמי כי אורחיה שהוא ניתך וז״ש נעשה חררה לפי גי׳ ספרינו ודלא כגי׳ הילקוט כלו׳ ניתך לארץ ונעשה כמין חררה בלי צורה. וי״א ס״ל להיפך דהכא להגדיל הנס שלא יאמרו דרך מקרה הוה לכך היה שלא עפ״י הטבע דהיינו האבן בריקבון והעץ בהמסה. ור״נ דריש בתיבת שפטים ד׳ מיני משפט חד מעיקר שורש התיבה והיינו שפט ועוד אחר מריבוי היו״ד וז״ש שפטי ומה״מם דהוי ל׳ רבים דריש לרבות עוד תרתי והיינו ארבעה. ובדברי רש״י נ״ל שיש השמטת ידי סופר וכצ״ל של אבן נמסת ושל מתכת נתכת לארץ והיינו כת״ק לגמרי ונקט כוותיה לפי שהיא קרוב אל הדעת ואכתי צריך ביאור הראיה שהביאו במכילתא מקרא דומצרים מקברים ונר׳ דה״פ דאתא לתרוצי דמנ״ל שהיו נרקבים או נמסים וכו׳ דילמא נאבדו ונתבטלו מן העולם לגמרי לכך דריש מקרא שכתוב ומצרים מקברים את אשר הכה וכו׳ ובאלהיהם עשה שפטים וי״לד מה ענין זה אצל זה אלא ה״ק ומצרים מקברים ב׳ דברים הבכורות שהכה ה׳ בהם וגם אלהיהם שעשה בהם השפטים ונשאר שם הרקבון והעפר או המתכת ניתך וקברו אותם להיות עפר ע״ז דאסור להו בהנאה כמו קדש לדידן להבדיל:

5 שפתי חכמים פתח ↗

אני בעצמי ולא ע"י שליח. מדכתיב אעשה שפטים למה ליה למיכתב אני ה'. והא דכתיב להלן פסוק כט וה' הכה כל בכור ופירש"י הוא ובית דינו, י"ל כיון שהוא עצמו הי' המכה אף על פי שבית דינו עמו אינו נקרא על ידי שליח:

5 גור אריה פתח ↗

אני בעצמי ולא השליח. והקשה הרמב"ן על רש"י כי מדרש חכמים בהגדה של פסח אינו כך, רק כך דרשו חכמים "ועברתי בארץ מצרים" אני ולא מלאך, "והכתי כל בכור" אני ולא שרף, "ובכל אלקי מצרים אעשה שפטים" אני ולא השליח, "אני ה'" אני הוא ולא אחר, עד כאן. ופירש הרמב"ן ז"ל דדרשו כך דכל הפרשה הוא דבור משה אל ישראל פסוק ג, והוי ליה למכתב 'ועבר ה' לנגוף' בלשון נסתר, לכך דרשו דפירושו "ועברתי" וכו'. ועל פירוש הרמב"ן קשה דאיך דרשו כך – דהוי ליה לומר לשון נסתר, דהא דברי ה' הוא, אף על גב שאמר הקב"ה שיאמר לישראל כך שם, מכל מקום הוא דבר ה' ומדבר בעד עצמו "ועברתי וגו'", כמו "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם" פסוק יג, וכן "כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותי וגו'" ר' פסוק יז:אבל נראה מה שדרשו כך, מפני דהוי ליה למכתב 'ועברתי לנגוף את מצרים' כדכתיב בדבור משה לישראל פסוק כג "ועבר ה' לנגוף את מצרים", כי אין ההעברה בפני עצמו כי אם להכות, והוי ליה למכתב 'ועברתי להכות בכורי מצרים ולעשות שפטים באלקיהם', כי מה שכתוב "ועברתי" "והכתי" כאילו היה כל דבר ודבר בפני עצמו, וזה אינו, כי מה היתה ההעברה כי אם להכות, והוי ליה למכתב 'ועברתי להכות ולעשות שפטים', ובשביל כך דרשו חכמים ז"ל כך; "ועברתי בארץ מצרים" ולא מלאך המכה ביד ימינו, "והכיתי" אני ולא שרף המחריב את הכל ושורף הכל, 'אני הוא' ולא השליח, הוא מטטרו"ן שר הגדול ששמו כשם רבו סנהדרין לח ע"ב, כי שלוחו בשם כמותו, לכך שמו בקרבו להלן כג, כ. 'אני ולא אחר', הבן מלת 'אני ולא אחר' הם אלקים אחרים. ומתחלה זכר ג' כתות משמשים המרכבה, וכאן זכר אלקים אחרים, והם חוץ ואחר. והבן מדרש חכמים ז"ל, וזהו עיקר הפירוש. ובספר גבורות ה' פנ"ה נתבאר המדרש עיין שם:אבל רש"י סובר כי על כל זולתו יאמר 'שליח', ולכך סבר כי בלשון "אני ה'" 'אני ולא אחר' מפיק הכל, ואין הדברים כן, ויפה הקשה הרמב"ן עליו:והא דכתיב במדבר כ, טז "וישלח מלאך ויוציאנו", היינו להשתדל בהוצאה, דמשה היה משתדל בהוצאה, אבל תכלית ההוצאה, דהוא מכת בכורות, היה על ידי השם יתברך:

5 רמב"ן על שמות פתח ↗

אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' אֲנִי בְּעַצְמִי וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ. זֶה לְשׁוֹן רַשִׁ"י רש"י על שמות י"ב:י"ב. וּמִדְרַשׁ חֲכָמִים אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא וְעָבַרְתִּי בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר, אֲנִי וְלֹא שָׂרָף, וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי וְלֹא הַשָּׁלִיחַ, אֲנִי ה', אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר. וּפֵרוּשׁוֹ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁהַפָּרָשָׁה דִּבּוּר מֹשֶׁה עִם יִשְׂרָאֵל, הָיָה רָאוּי שֶׁיֹּאמַר "וְעָבַר ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהִכָּה כָל בְּכוֹר", וּלְכָךְ יִדְרְשׁוּ כִּי וְעָבַרְתִּי אֲנִי בְּעַצְמִי, לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ שָׁלוּחַ מֵאִתּוֹ בַּמַּגֵּפוֹת, כָּעִנְיָן בְּדָוִד שמואל ב כ"ד:ט"ז וּבְסַנְחֵרִיב מלכים ב י"ט:ל"ה. וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר, אֲנִי וְלֹא שָׂרָף, לוֹמַר כִּי גַּם הַמַּכָּה תִּהְיֶה עַל יַד הקב"ה, לֹא כְּמֶלֶךְ שֶׁיַּעֲשֶׂה נְקָמָה בְּשׂוֹנְאָיו לְפָנָיו עַל יְדֵי סְפַּקְלְטוֹרִים שֶׁלּוֹ, שֶׁהֵם הַשְּׂרָפִים שֶׁמֵּהֶם תֵּצֵא אֵשׁ שׂוֹרֶפֶת בְּאוֹיְבָיו, כְּעִנְיַן אֵלִיָּהוּ בְּשָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים: וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים וְלֹא עַל יְדֵי הַשָּׁלִיחַ הַשָּׁלוּחַ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ לְכָל הַמַּעֲשִׂים הַנַּעֲשִׂים בָּאָרֶץ, וְהוּא הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְרָא בַּעֲבוּר כֵּן מְטַטְרוֹן. כִּי פֵּרוּשׁ הַמִּלָּה מוֹרֵה הַדֶּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסִפְרֵי האזינו שלח, אֶצְבָּעוֹ שֶׁל הקב"ה נַעֲשָׂה מְטַטְרוֹן לְמֹשֶׁה וְהֶרְאָהוּ כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבִילַמְּדֵנוּ מובא בערוך ערך מטטר, "וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם" במדבר כב לו, שֶׁשָּׁלַח מְטַטְרוֹן לְפָנָיו. וְעוֹד שָׁם "רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ" דברים ב לא, אִי אִכְפַּת לְךָ אֲנִי מְטַטְרוֹן שֶׁלְּךָ. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אֲנִי עָתִיד לֵעָשׂוֹת מְטַטוֹר לִפְנֵי אָדָם עָרֵל, לִפְנֵי כּוֹרֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי לְפָנֶיךָ אֵלֵךְ" ישעיה מה ב, לִפְנֵי אִשָּׁה אֲנִי עָתִיד לְקַדֵּם, לִפְנֵי דְּבוֹרָה וּבָרָק, שֶׁנֶּאֱמַר "הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ" שופטים ד יד, וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְכֵן שָׁמַעְתִּי כִּי שָׁלִיחַ בִּלְשׁוֹן יָוָן "מְטַטָּר". וְדָרְשׁוּ אֲנִי ה', אֲנִי הוּא וְלֹא אַחֵר, שֶׁהוּא אֶחָד וְאֵין אֱלֹהִים עִמּוֹ לִמְחוֹת עַל יָדוֹ. וְזֶהוּ עִנְיַן הַמִּדְרָשׁ הַזֶּה:

1 ועברתי. כְּמֶלֶךְ הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם מכילתא, וּבְהַעֲבָרָה אַחַת וּבְרֶגַע אֶחָד כֻּלָּן לוֹקִים:

2 כל בכור בארץ מצרים. אַף בְּכוֹרוֹת אֲחֵרִים וְהֵם בְּמִצְרַיִם. וּמִנַּיִן אַף בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם שֶׁבִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים? תַּ"לֹ "לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם" תהלים קל"ו:

3 מאדם ועד בהמה. מִי שֶׁהִתְחִיל בַּעֲבֵרָה מִמֶּנּוּ מַתְחֶלֶת הַפֻּרְעָנוּת מכילתא:

4 ובכל אלהי מצרים. שֶׁל עֵץ נִרְקֶבֶת וְשֶׁל מַתֶּכֶת נִמְסֵת וְנִתֶּכֶת לָאָרֶץ שם:

5 אעשה שפטים אני ה'. אֲנִי בְעַצְמִי, וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ:

1 מזרחי פתח ↗

כמלך העובר ממקום למקום. במכילתא שמנהגו ללכת בדרך ישרה ואינה פונה מכאן ומכאן במבואות העיר כך הקב"ה עבר בארץ מצרים במבוי א' בלבדו באותה העבר' לקו בכורי מצרים בין אותן שהיו באותו מבוי שעבר בו בין אותן שהיו במבואות אחרות דאל"כ ועברתי ל"ל:

1 גור אריה פתח ↗

כמלך העובר. דאם לא כן "ועברתי" למה לי, אלא דבא לומר שעובר כמלך שאינו פונה לכאן ולכאן, אלא העברה אחת, ובאותה העברה כולם לוקים:

2 מזרחי פתח ↗

כל בכור בארץ מצרים אף בכורות אחרי' והם במצרים. דאל"כ והכתי כל בכור סתם מיבעי ליה בארץ מצרים ל"ל:

2 פירושים והערות מהרב יהושע הרטמן על נצח ישראל פתח ↗

114 כפי שמצאנו במכת בכורות במצרים, ש"אף בכורות אחרים והם במצרים לקו... ואף בכורי מצרים שבמקומות אחרים" רש"י שמות יב, יב. וראה גו"א שם אותיות כד, כה, נג.

2 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה כל בכור בארץ מצרים, אף בכורות אחרים והם במצרים. ע"כ. ולכאורה יש מקום לשאול, מה אשם "תייר" זה שצריך להיענש משום שהזדמן דווקא עתה למצרים? פ' בא תשנ"א וראה "משכיל לדוד" שנענשו גם הם כי היו שמחים בצרתם של ישראל. ומקורו בדברי רש"י לעיל יא, ה ד"ה מבכור פרעה ולקמן יב, כט ד"ה עד. הערת ר' חזקי פוקס שי'

3 גור אריה פתח ↗

מי שהתחיל בעבירה. דאם לא כן למה כתב "מבכור אדם ועד בכור בהמה", בשלמא הא דכתיב לעיל יא, ה "מבכור פרעה עד בכור השפחה" פירושו החשוב מבכור השפחה ופחות מבכור פרעה, אבל לא יתכן לומר הפחות מבכור אדם וחשוב מבהמה, שאין דבר ביניהם, אלא בא ללמוד כמו שאמרנו מכילתא כאן דהתחיל באדם הפורענות:

4 ברכת אשר על התורה פתח ↗

רש"י ד"ה ובכל אלהי מצרים, של עץ נרקבת ושל מתכת נמסת ונתכת וכו'. לשון הנקבה תמוה, שהרי הפעלים הללו מוסבים על "אלהי מצרים", אך כך אמנם לשון המכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא ז. פ' בא תשס"ד

5 יריעות שלמה פתח ↗

בד"ה אני בעצמי כו' הוא דמפיק ליה נ"ב ותדע שכן כוונת רז"ל וגם הוא ידע המדרש דאל"כ למה נדחק לקמן לפרש ולילה ניתן רשות למזיקין שנ' בו תרמוש וגו' תיפוק ליה משו' המחבלי' שהיו באותו לילה ע"י מכות בכורות אלא בודאי קים ליה שלא היה שום מלאך אלא הכל ע"י הקב"ה בעצמו ובכבודו מהרש"ל:

5 מזרחי פתח ↗

אני בעצמי ולא ע"י שליח. דאל"כ אני יי' ל"ל אבל מקרא דועברתי והכתי לא מוכחא מילתא משום דכל המעשים שבעולם אל השם הם מתייחסים אע"פ שנעשים ע"י שלוחיו מפני שהוא הסבה הראשונה וכן שנינו במכילתא והכיתי כל בכור שומע אני ע"י מלאך או ע"י שליח ת"ל ויי' הכה כל בכור לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח והא דפרש"י ויי' הכה הוא ובית דינו. י"ל כיון שהוא עצמו הי' המכה אע"פ שבית דינו עמו אינו נקרא ע"י שליח וזהו ששנינו במכילתא ויי' הכה כל בכור לא ע"י מלאך ולא ע"י שליח והא דכתיב וישלח מלאך ויוציאם ממצרים ה"פ וישלח מלאך לדבר אל פרעה ולעשות האותות ויוציאם ע"י זה ממצרים ומ"ש ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף המכה עצמה הוא המשחית וכן כתיב ולא יהיה בכם נגף למשחית. א"ק דא"כ הא דכתיב ויי' המטיר על סדום ודרשו רז"ל הוא ובית דינו והביאו גם רש"י ז"ל צ"ל שהוא עצמו היה הממטיר אף על פי שהיה בית דינו עמו וקשה שהרי אמרו והנה ג' אנשים הא' לבשר את שרה והא' לרפאת את אברהם והא' להפוך את סדום וכן כתוב לבלתי הפכי את העיר: אבל הרמב"ן ז"ל טען על רש"י על מה שפי' אעש' שפטי' אני יי' אני בעצמי ולא ע"י שליח. ואמר ומדרש חכמים אינו כן אלא ועברתי אני ולא המלאך והכתי אני ולא השרף אעשה שפטים אני ולא השליח אני יי' אני הוא ולא אחר ופירושו בעבור שהפרשה דבור משה עם ישראל היה ראוי שיאמר ועבר יי' בארץ מצרים והכה כל בכור ולכך דרשו בו ועברתי אני בעצמי לא ע"י מלאך שליח מאתו במגפות כעניין בדוד ובסנחריב והכתי כל בכור אני ולא השרף כלומר כי גם המכה תהיה על יד הקדוש ב"ה לא כמלך שיעשה נקמה בשונאיו לפניו ע"י ספקלטורים שלו שהם השרופות שמהם תצא שורפת באויביו כעניין אליהו בשרי החמשים ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולא ע"י שליח מאתו ית' לכל המעשים הנעשים בארץ והוא המלאך הגדול הנקרא מטטרו"ן כי פירוש המלה מורה הדרך כמו שאמרו בספרי אצבעו של הב"ה נעשה מטטרו"ן למשה והראהו כל ארץ ישראל: ואני שמעתי ולא אבין מפני שמדבריו ז"ל נראה שהוא סובר שמה שדרשו רבותינו ז"ל בועברתי אני ולא המלאך ובוהכתי אני ולא השרף ובאעשה שפטים אני ולא השליח הוא ממלת ודברתי והכתי ואעשה שכל אחד מהם הוא לשון מדבר בעדו דמשמע שהוא הפועל ולא אחר זולתו ואין הדבר כן שהרי דרך המקראות ולא המקראות בלבד אלא אף דרך כל המדברים בלשון הדיוט לייחס כל הפעולות הנעשי' בעולם לבורא ית' אע"פ שנעשי' ע"י מלאכיו ושלוחיו וזהו שאמרו במכילתא והכתי כל בכור שומע אני ע"י מלאך או ע"י שליח שאין סברא לומר שהמכילתא חולק עם המדרש בזה אבל מה שדרשו רז"ל בוהעברתי אני ולא המלאך ובוהכתי אני ולא השרף ובאעשה שפטים אני ולא השליח אינו אלא מייתורא דאני יי' דכתיב בסיפיה דקרא דאכולהו קאי כאילו אמר ועברתי אני יי' והכיתי אני יי' אעשה שפטים אני יי' ומה שאמרו במכילתא והכיתי שומע אני ע"י מלאך או ע"י שליח הכי פי' אילו לא נאמר בסיפיה דקרא אני יי' הייתי שומע או ע"י מלאך או ע"י שליח השתא דכתיב אני יי' יתירה למדנו ממני אני בעצמי ולא ע"י מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח והרב ז"ל כלל המלאך והשרף במלת שליח מפני שכלם הם שלוחיו ואמר אני יי' אני בעצמי ולא ע"י שליח משום דכולהו ממיעוטא דאני יי' נפקי אלא שהמדרש חלק אותן לג' חלקים מלאך ושרף ושליח משום דאני יי' דקרא אכולהו קאי וכאילו אמר ועברתי אני יי' והכתי אני יי' אעשה אני יי' ודריש כל אחד לדבר אחד מה שאמרו במדרש אחר כל אלו המיעוטים אני יי' אני הוא ולא אחר אין זה מיעוט אחר אלא כאילו פירש שמה שמעטנו אני יי' מלאך ושרף ושליח הוא משום דמאני יי' משמע אני ולא אחר גם מה שאמר עוד ופירושו בעבור שהפרשה דבור משה עם ישראל היה ראוי שיאמר ועבר יי' בארץ מצרים והכה כל בכור ולכך ידרשו בו ועברתי אני בעצמי כו' אינו מחוור מפני שאף אם היה כתוב ועבר יי' הי' יכולין לדרוש יי' בעצמו כמו שדרשו ועברתי אני בעצמי ואם בעבור שכיון שכתוב ועברתי במקום ועבר יי' הנה כל הפרשה הזאת פעם ידבר בלשון השולח לשליח ויקחו להם איש שה ולקח הוא ושכנו במקום קחו לכם איש שה ולקחת אתה ושכנך שהוא בלשון השליח לישראל ופעם ידבר בל' השליח לישר' מן הכבשים ומן העזים תקחו והיה לכם למשמרת במקום מן הכבשים ומן העזים יקחו והיה להם למשמרת שהוא בלשון השולח לשליח אף כאן ועברתי והכתי הוא בלשון השולח לשליח במקום ועבר יי' והכה יי' שהוא בלשון השליח לישראל ואין זה שנוי ואחר שאין זה שנוי איך ידרשו בו והכתי אני ולא השרף אעשה שפטים אני ולא השליח דילמא והכתי ע"י שליח כמנהג הכתוב בכל מקום שמיחס כל הפעולות הנעשות על ידי שלוחיו שהשם עשה אותם אבל העיקר הוא כמו שפירוש רש"י שאני יי' הכתוב בסוף המקר' שב על ועברתי והכתי ואעשה שפטי' כאילו כתו' ועברתי אני יי' והכתי אני יי' ואעשה שפטים אני יי' ומיתורא דאני יי' דרשו אני ולא ע"י מלאך ולא ע"י שרף ולא ע"י שליח וכיוצא בזה אמרו גבי איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו סמך שבת למורא האב לומר אף על פי שהזהרתיך על מורא האב אם אמ' לך חלל את השבת אל תשמע לו ופרש"י דמאני יי' דכתיב בסיפיה דקרא הוא דמפיק ליה אף כאן מאני יי' דכתיב בסיפיה דקרא הוא דמפיק ליה:

5 דברי דוד פתח ↗

אעשה שפטים אני ה', ולא ע"י שליח. והא דכתיב וישלח מלאך ויוציאם ממצרים הכא לא מיירי אלא בעשיית משפט במצרים ואלהיהם:

« רש"י על שמות י״ב:י״א רש"י על שמות י״ב:י״ג »