רש"י על בראשית רבה י״ב:ט״ז

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

« רש"י על בראשית רבה י״ב:ט״ו רש"י על בראשית רבה י״ג:א׳ »

16 בראשית רבה פתח ↗

אֶרֶץ וְשָׁמָיִם, מָשָׁל לְלִגְיוֹן שֶׁהִמְלִיךְ אֶת הַמֶּלֶךְ תְּחִלָּה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וְלִגְיוֹן זֶה הִמְלִיכַנִּי תְּחִלָּה, הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לוֹ פְּרוֹקוֹפִי שֶׁלֹא תָּזוּז מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהָאָרֶץ הִיא עָשְׂתָה צִבְיוֹנִי תְּחִלָּה, הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן לָהּ פְּרוֹקוֹפִי שֶׁלֹא תָּזוּז מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תהלים קד, ה: יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד.

16 הואיל ולגיון זה. המליכני תחלה הריני נותן פרוקופי זו שלא תזוז ממנה:

17 הארץ עשתה צביונו. של הקב"ה תחלה כשאמר לה תוצא דשא מיד ותוצא הארץ דשא:

« רש"י על בראשית רבה י״ב:ט״ו רש"י על בראשית רבה י״ג:א׳ »