רש"י על בבא מציעא מ׳ ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״ב:ג׳ רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״ב:ה׳ »

4 אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים וְכוּ׳. וְהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא בָּלַע! אָמַר רַב נַחְמָן: בִּמְזוּפָּפִין שָׁנוּ. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁלֹּא בִּמְזוּפָּפִין, כֵּיוָן דִּטְעוּן – טְעוּן.

פירוש רש"י על בבא מציעא מ׳ ב:ד׳

4 במזופפין - דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם תו לא בלעי:

5 כיון דטעון טעון - תו לא בלע:

« רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״ב:ג׳ רש"י על בבא מציעא מ׳ ע״ב:ה׳ »