רש"י על עבודה זרה י״ח ב:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על עבודה זרה י״ח ע״ב:ג׳ רש"י על עבודה זרה י״ח ע״ב:ה׳ »

1 עבודה זרה פתח ↗

קָם עֲרַק, אֲתָא לְבָבֶל. אִיכָּא דְּאָמְרִי: מֵהַאי מַעֲשֶׂה, וְאִיכָּא דְּאָמְרִי: מִמַּעֲשֶׂה דִּבְרוּרְיָא.

2 שו"ת בני בנים פתח ↗

וקצת סמוכין לפרש שברוריה בעצמה לא סברה "ספירת מלים" מהמעשה שהביא רש"י בעבודה זרה יח, ב שרבי מאיר בעלה שלח אחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה, "והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית", וכשנודע לה חנקה את עצמה וערק רבי מאיר מחמת כיסופא. ואם ברוריה באמת הקפידה שגברים לא ידברו עמה כי אם על ידי ספירת מלים, לא יתכן שאותו תלמיד הפציר בה ימים רבים. אלא שיש לפקפק בספור הזה.*סיפור זה אינו נמצא בדברי חז"ל ולא נודע מקורו ושאר ראשונים לא הזכירוהו, ושמא יסודו באיזה סיפור־עם או מקור אחר שנשתרבב שמה של ברוריה לתוכו, ועל רש"י אין תלונה כי הוא רשם מה ששמע. והגם שאין להשוות בין רש"י לאחרונים, נמצא דומה לזה בתפארת ישראל בסוף משניות קידושין אות סז שהביא באהדה סיפור מוזר על משה רבנו, ומאז התברר שמקור הסיפור היה סיפור הגויים אודות אריסטו.רבים פרשו שברוריה נתרצה לעבירה אך לא נכשלה באמת, כי לא יעלה על הדעת שרבי מאיר יורה לתלמידו לנאוף עם אשת איש ולא כל שכן עם אשתו. ובספר בן יהוידע על אגדות הש"ס הקשה, עדיין כיצד הכשיל רבי מאיר את תלמידו, הלא התלמיד יהרהר הרהורי עבירה אסורים כשישדל את ברוריה? ותרץ שהתלמיד היה סריס חמה, או לחילופין היה מועמד לגיור שטרם התגייר שמותר היה ללמדו ולכן נקרא תלמידו, ראה בבני בנים חלק ג סימן יג, ולכן היה מותר בהרהורים. ואולם מלבד זרות הפרוש ושאין בפרש"י רמז לכך, קשה לע"ד, וכי הבעיה היתה רק מצד התלמיד? הלא קושיא חזקה לא־פחות היא כיצד התיר רבי מאיר לעצמו לחטוא כל כך בנפש אשתו לנסותה בכך ולעבור על ולפני עיוור לא תתן מכשול! ולכן הסיפור אינו מסתבר לע״ד. אבל ניכר גרעין האמת שיש בו שלא היה לברוריה עם מי לשוחח בדברי תורה שהרי נשים אחרות לא היו מלומדות ואילו בעלה ושאר ת״ח היו רוב זמנם בבית המדרש. ולכן נאותה שהתלמיד יבקר אצלה תכופות. וראה בבני בנים חלק ב סוף סימן מ בהערה. ולכן גם התאכזבה כל כך כשרבי יוסי הגלילי סירב לשוחח עמה.וראה ב״חיבור יפה מהישועה״ לרבנו נסים שחי בדור שלפני רש״י, שכתב שרבי מאיר ברח לבבל ושלקח עמו את ברוריה, ולא הזכיר הסיפור שהביא רש״י. ורק אם אכן הסיפור אינו אמת, לא נודעה כוונת הגמרא שציינה ל״מעשה דברוריה״ כאל דבר ידוע, וצ״ע.

2 קידושין פתח ↗

גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? תְּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: הוֹאִיל וְנָשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת עֲלֵיהֶן.

4 איכא דאמרי משום האי מעשה - ערק:

5 ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים קדושין דף פ: נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא:

2 עבודה זרה פתח ↗

2 דרשוני כרך א פתח ↗

רבי מאיר לא חלק כבוד לנשים ולא חלק סבלנות לרשעים.מכל הנשים כיבד רק אשה אחת ומכל הרשעים אהב רק רשע אחד.ברוריה אשתו הייתה האשהואלישע רבו היה הרשע.על שאר הנשים פסק 'אין חוכמה לאשה אלא בפלך'.ועל הרשעים האחרים ביקש רחמים – שימותו.היסתה אותו ברוריה אשתו: לא שימותו הרשעים, רק שיחזרו בתשובה.ורצתה להוסיף גם לגבי נשים: רק שילמדו... אך החליטה להמתין, שמא תיראה כנוגעת בדבר.וגם למדה שתיקתה מאבינו אברהם שעל רשעים ביקש, ועל עצמו ובנו לא ביקש.חשבה לבקש על נשים אחרי כן – שילמדו.. אבל לא הספיקה. שמא מעשה ברוריה עיכבה, או מעשה רבי מאיר, או מעשה ילדיהם... ואולי מוטב כך.כי אלמלא רבי מאיר,ואלמלא ברוריה שהמתינה,אולי עד היום הייתי טווה בפלך,נדקרת בכישור ונרדמתלמאה שנה, או למאה ועשרים. אין חוכמה לאשה – בבלי, יומא סו, ע"ב. ביקש רחמים שימותו – בבלי, ברכות י, ע"א. רק שיחזרו הרשעים בתשובה – שם. מעשה ברוריה – על פי בבלי, עבודה זרה יח, ע"ב. מעשה ר' מאיר – שם. מעשה ילדיהם – מדרש משלי בובר לא.

« רש"י על עבודה זרה י״ח ע״ב:ג׳ רש"י על עבודה זרה י״ח ע״ב:ה׳ »