רשב״א על נדה כ׳ א

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

« רשב״א על נדה י״ט ע״ב רשב״א על נדה כ׳ ע״ב »

1 משנת ארץ ישראל על משנה נדה פתח ↗

דם החימוד נזכר בסוגיות נוספות כנתון כ ע"א, אבל לא נאמר אם הוא טהור או לא. הידע על אודותיו מוזכר רק כשמור ליודעי חכמה, ואמוראים מסוימים ומיוחדים מזהים בראייה ובבדיקה את ההבדל בין דם נידה לדם חימוד. נראה שההסבר "משום דמחמדא" לא היה לפני חלק מהראשונים, ועל כן הרשב"א על נידה כ ע"א קובע: "האי דם חימוד הוא – פירשו המפרשים דם חימוד וטהור הוא, והוא תימה, דהא אמרינן ס"ו ע"א: 'תבעוה לינשא ונתפייסה – צריכה לישב שבעה נקיים', והתם משום חשש חימוד הוא! אלא משמע דדם חימוד טמא,24ראו עוד, אור זרוע, הלכות נידה, שמא. והאי דקאמר דם חימוד הוא, לא כדי לטהרה אמר כן אלא כדי להראות חכמתו". הרשב"א גרס את המשפט "משום דמחמדא", ולכן ברור לו שדם חימוד מטמא, אבל ה"מפרשים" שהוא מזכיר כנראה לא גרסו טעם זה. ואכן, גם מסגנון הסיפור ניכר שהטעם "משום דמחמדא" אינו מגוף דברי הסוגיה אלא זהו הסבר מאוחר. מסוגיית הבבלי ביבמות לז ע"א עולה שההמתנה של שבעה ימים לא הייתה מקובלת או לא ידועה לחלק מהאמוראים, וכאמור, רבינא לא סבר כרבא. הייתה אפוא מחלוקת בנושא, ורק בספרות הראשונים הפך האיסור לכלל ידוע ומפורסם, וההנמקה הרפואית "משום דמחמדא" איננה מגוף ההלכה אלא הסבר בדיעבד.

1 בגושיהן שנינו. פירוש שלא נעקרו מגושיהן, לומר שיהא לח הרבה, וכענין ששנינו לח ולא יבש, ואתא לאשמועינן דלא כל לח נמי, אלא לח ורטוב הרבה שלא נעקר מגושיו.

« רשב״א על נדה י״ט ע״ב רשב״א על נדה כ׳ ע״ב »