רשב״א על נדרים ע״ד א

1 ורבי יהושע סבר יש זיקה. כלומר וזיקה ככנוסה, דאי לא הא אית ליה לרבי יהושע דאין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו, ומיהו אין ברירה כלומר כיון שהן שני יבמין אין לברר עדיין מי מהם יכנס, ואין זה כשאר יש ברירה ואין ברירה דעלמא, דהיא גילוי וברירה למפרע. ואם תאמר יפרו שניהם. ויש לומר דאישה יפרנו אמר רחמנא כלומר שיפר אישה ידועה וברור בשעת ההפרה וליכא, דאפילו יפרו שניהם אין לברר עכשיו מי מהם אישה, ובפרק ארבעה אחין ביבמות כתבתי בארוכה משמו של הרמבן נר"ו.

2 ולרב אלעזר דאמר מאמר לבית שמאי אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד מאי איכא למימר הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח כו'. קשיא לי תירצתך רבי אליעדר דבהגעת זמן מפר, כלומר כל שהוא חייב במזונוטתיה יפר, אלא רבי יהושע דלית ליה מאי איכא למימר, דאי משום שעשה מאמר הא אינו קונה אלא לדחת בצרה, ואי משום דעמד בדין ואיתחייב במזונותיה וכדרב פנחס הא לית ליה לרבי יהושע ואי אמרת דטעמא דרבי יהושע – לפי השי"מ אלא משום זיקה וקסבר זיקה ככניסה, וכטעמא קמא דאתמר עעלה בגמרא, דכי אצריטך ר' אמי לאוקמוה בשעשה בה מאמר, היינו דוקא לרבי אליעזר דארמ אפילו לשנים הא לא משמע הכי, אלא טעמא דרבי יהושע נמי משום מאמר הוא, וכדאמר ליה רבי יהושע לרבי עקיבא דבריך נראין בשני יבמין, כלומר ויש לך תשובה על דברי ר' אליעזר, מה אתה משיב על יבם אחד כלומר על דברי שאני מתיר ביבם אחד, ואמר ליה רבי עקיבא כלום חלקנו בין יבם אחד לשני יבמין, בין עשה בה מאמר ללא עשה בה מאמר, דאלמא רבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר קאמר, וכדדייקינן מינה דתניא כותיה דר' אמי. ועוד דלא אשכחן מאן דאמר זיקה ככניסה אלא רבי שמעון ואליבא דרבי הושעיא, ואתותב כדאיתא בריש פרק כיצד ביבמות נט, א וכן אי אפשר לומר דלרבי יהושע יפר בשותפות, דאכתי לא שמעינן דיפר בשותפות דלקמן הוא דמוקמינן לה בהכין, אבל השתא יפר לבדו הוה סלקא דעתיה דאמרינן וכדקתני יפר ולא קתני יפרו, ורבי יהושע איפר דקאמר רבי אליעזר קא מהדר, ולא פליג אלא אשני יבמין, הא ביבם אחד רבי אליעזר ורבי יהושע שוין הן ובחדא שיטתא נינהו, וצריך לי עיון בדבר. ובפירושין פירשו ורבי יהושע ורבי עקיבא הואיל ואין קונה קנין גמור לא על דעתו נדורת. ואינו מחוור בעיני כלל, מן הטעם שכתבתי דלרבי יהושע נמי בשעשה בה מאמר היא, ואי אינו קונה לרבי יהושע מאמר לא מעלה ולא מוריד לה הפרה, אם כן אכתי אמאי יפר לרבי יהושע, דאפילו לרבי יהושע נמי משמע לן השתא דיפר לחודיה וכדאמרן.

3 הכא במאי עסקינן כגון שעמד בדין וברח. ואם תאמר ואמאי איצטריכו לאוקמה בהכין, לימא אימר דאמר רבי אליעזר דאי בעי לאפוקי בגיטא לא מצי מפיק להפרת נדרים מי אמר, וכדמשני לה ביבמות פרק ארבעה אחין, גבי שלשה אחין שנים מהם נשואין שתי אחריות ואחד מופנה, ומת אחד מבעלי אחיות, ועמד מופנה ושה מאמר ביבמתו, ויש לומר דהתם הוא דכבר אוקימנא לה דמפר בשותפות, וכיון שכן שפיר מצי לתרוצי דלהפרת נדרים קונה הוא המאמר להיות מפר בשותפות כעין ארוס, אבל הכא אכתי לא שמעינן דיפר בשותפות אלא לחודיה, הלכך איצטריך לאוקמה בשנתחייב במזונותיה, וכדאוקימנא לה נמי התם למאן דאמר דיפר לחודיה ולא קתני יפרו. כן תירצו בתוספת. דאי אירוסין עושה הא תנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה. קשיא לי והיכי סלקא דעתיה דיפר בלא שותפות קאמר, דהא אמר ליה רבי אליעזר לרבי עקיבא ומה אשה שקנה הוא לעצמו מפר כלומר ארוסה, ואמר רבי עקיבא אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה, דאלמא רבי אליעזר כארוסה עביד לה, ויש לומר דרבי אליעזר לדבריו דרבי עקיבא אמר ליה, כלומר לדידי כיון שעשה בה מאמר הרי היא ככנוסה ומפר לבוד, אלא לדידך אודי לי מיהת דתהוי כארוסה וליפר בשותפות, והזקיקו לומר כן משום דקתני יפר ולא קתני יפרו, דאלמא לדידיה היבם לחודיה מפר, ומשום דמאמר נשואין עושה. כן נראה לומר. והקשו בתוספות ומנא ליה דנשואין עושה מפר, דכל שהוא חייב במזונותיה מיפר לרבי אליעזר וכיון שכן אפילו תימא ארוסין עושה מפר, דכל שהוא חייב במזונותיה מיפר לרבי אליעזר כדאיתא במתניתין, ותירצו דעל כרחך לא אוקימנא כדרב פנחס, אלא לרבי אליעזר דאמר מאמר אינו קונה אלא לדחות בצרה בלבד, אבל לדידן דהוה סבירא לן דקונה קנין גמור, אפילו לא עמד בדין מפר דאלמא נישואין עושה. ואי נמי איכא למימר דמדרבי יהושע קא דייק, דלדידיה מזונות לא מעלין ולא מורידין אלא כל שתכנס לרשותו בלבד, ומכל מקום נראה לי דאפילו מדרבי יהושע אי אפשר למידק, למאי דסבירא ליה לרבי אליעזר דאין המאמר קונה אלא לדחות בצרה, דלרבי אלעזר הא אי אפשר אלא משום דרב פנחס, ודרב פנחס לר' יהושע בכי הא לית ליה וכדאמרן. וכיון שכן הואיל וא"ר אליעזר בההיא, מאי קאמרי ליה מקוה יוכיח כלי יוכיח, ויש לומר פלפולא בעלמא הוא. ואם תאמר מכל מקום שפיר קאמר דאיכא למימר בהנך קל וחומר ולא דרשינן, ואמאי דרשינן לגבי נערה מכורה כבר יוצאה וכו'. ויש לומר דשמא איכא קל וחומר ולא דרשינן, ואמאי דרשינן לגבי נערה מכורה כבר יוצאה וכו', ויש לומר דשמא איכא טעמא בהנך דלא דרשינן בהו קל וחומר. אמר רב נחמן בר יצחק מאי יפר יפר בשותפות. ואם תאמר אמאי לא אקשינן הכא מי קתני יפרו וכו' ככתוב בהר"ן ז"ל. וצריך תלמיד לפי דעתי שאם היה יודע שיש להעמידה בכך מעיקרא מאי קאמר תשפוט דנשואין עושה דילמא משום דעמד בדין וברח ומדרב פנחס. הרשב"א ז"ל.

4 והרשב"א ז"ל כתב וזה לשונו הא כדאיתא והא כדאיתא. דרבי אליעזר לא לדמויי נדרי אשתו לנדרי עצמו כדאיתא קא אתי אלא למילף מיניה קל וחומר לחוד. עד כאן הרשב"א ז"ל.