רש"ש על הוריות ט׳

1 גמרא מידחא דחי כו'. פרש"י בזה דחוק ולע"ד נל"פ מידחא דחי ליה הצרעת מנשיאותו וכ"ה הלשון לקמן י משום דה"ל חולה אידחי ליה מנשיאותו כו' שנצטרע ולשון דיחוי משמע דמ"מ נשאר בו עוד שם נשיאות כמו טומאה דחויה בצבור יומא ו ב ע"ש פרש"י או מיפטר פטור ר"ל דנפטר לגמרי מנשיאותי' כמו פטור דבכולי הש"ס וכן פטר רחם ה"נ לכאורה לפרש ע"ש שנשמט ונפטר מן הרחם ועפרש"י פ' וירא יט יז והמליטה זכר שנשמט העובר מן הרחם כי שורש פטר על כוונת זו נמצא במקרא עי' קונקרדאנצי' אולם לפ"ז לא יפול תואר זה על בכור דוקא וכן יתפרש לשון זה לקמן יב ב:

2 שם א"ל דילך או דגזא. גם בזה פרש"י דחוק ואולי יל"פ דגזא שם חכם ואשכחנא ביבמות מה ב שרבינא ספר ממנו עובדא לכן א"ל האי שאלה דילך היא או ששמעת מגזא ולא פשיט ליה:

3 במשנה אלא שאין כ"ג משיח חייב כו'. עמש"כ לעיל בזה בס"ד ומש"כ רש"י וה"ה כו' שאין הנשיא חייב כו' כן אמר בפירוש בברייתא שמביאה הגמרא בסמוך:

4 גמרא אלא א"ר כו' מי שחטאתו שוה ליחידים פי' לכל יחיד ויחיד ומאי ניהו קהל ר"ל לא כדקס"ד מעיקרא דקהל פי' כל הקהל ביחד אלא כל יחיד ויחיד מהקהל כולו זהו המכוון בהקהל דקרא. ופרש"י בזה דחוק:

5 שם דא"ל מני ר"א היא כו' והא"ר יוחנן כו'. מפרש"י משמע דכ"ז הוא דברי ר"ש אבל לשון קשיא אינו מדויק לפ"ז ולפי' ריב"ן במכות כ ב בד"ה דאמר לך מני ע"ש הוה דא"ל מני ר"א היא דהכא דברי ר"ש בניחותא וסתמא דגמרא פריך והאריו"ח כו':

6 רש"י ד"ה אלא א"ר דאותן השוים ליחידים בדבר זה הוא כו'. כצ"ל:

7 רש"י ד"ה אריו"ח דנשיא מביא שעיר במקום עוי"ר. כצ"ל. ותיבת בידיעה למחוק:

8 רש"י ד"ה אלא בטומאת כו' אבל בשמיעת קול כו' מודה כו' עוי"ר כהדיוט. אינו מוכרח די"ל דסבר כר"ע דהנשיא פטור משום דלא מעיד וכסתמא דמתניתין ברפ"ד דשבועות ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד דאמרינן שם דאתי למעוטי מלך לכ"ע ועתוי"ט ד"ה שהמלך:

9 רש"י ד"ה א"ל ר"ה והאי דלא קתני נמי כו' פר בטומאת מקו"ק כו'. כדי נסבה די"ל דסבר כר"ש: