רש"ש על הוריות ז׳

1 גמרא מי שחטאתו ושגגתו שוה כו'. לקמן ח הגי' שחטאו בשגגה וכן העתיק רש"י לקמן בס"פ בד"ה אלא א"ר אימא הכי בסופו וכ"ה לשונו לקמן ע"ב במשנה:

2 רש"י ד"ה ומביא אשם ודאי שאם הורו בשחייבין על זדונו כרת ושגגתו אשם. אינו מוצא בכל האשמות זדונו כרת זולת באשם תלוי ע"פ דוחק ובשפחה חרופה עמש"כ ביבמות נה בס"ד ומש"כ ועוד דבאשמות אין בהם דין שוגג כו' תמוה דאשם מעילות הוא דוקא בשוגג וכן אשם גזילות לר"ש ולרבנן חייב ג"כ על המזיד אבל בשוגג לכ"ע חייב וכן אשם נזיר ושפחה חרופה חיובן במזיד ובשוגג ועי' לשונו לקמן ח במשנה ואין אני מוצא אלא באשם גזילות באומר מותר דומיא דהוראת ב"ד דפטור עי' שבועות לא ב תד"ה ואין חייבין בסופו וזה הלשון וא"ח על שגגתה גרידתא איתא נמי בשה"פ:

3 רש"י ד"ה דכתיב דאינו חייב עד דהוי הכל בשגגת מעשה. הלשון לכאורה תמוה דיחיד חייב בהעלם דבר ג"כ דומיא דמשיח דהיינו באומר מותר כדאיתא בשבת עב ב ושם ושגגת מלאכה בשבת היינו דסבר שהיא מותרת וכ"מ להדיא לקמן יו"ד דחשיב חומר בנשיא על משוח מה שהוא חייב בשגגת מעשה וי"ל כיון דהוראה דידי' ולא כלום היא הוה כשגגת מעשה כדלקמן בסה"ע אבל א"כ אם הוא מופלא אינו חייב באומר מותר וזה לא שמענו:

4 ד"ה הורה והוא בעבודת כוכבים. נ"ל להגיה בדם ובזה שוב לא נצטרך להגהת גה"ש בדבור הסמוך כיון דהורה עם הצבור מפרש לקמן בחלב וחלב דוקא אבל י"ל דמילתא פסיקתא נקיט בתרוייהו עי' לקמן ע"ב בגמרא:

5 רש"י ד"ה נתכפר לו עם הצבור והא דקתני שאין ב"ד כו' ולא קתני שאין צבור כו' כר"מ כו'. לעיל בריש מכלתין ד"ה לעולם אין ב"ד חייבין כו' כלומר כו' בין למ"ד צבור מביאין כו' ונראה דכאן דיוקו ז"ל מדשביק התנא לשון צבור דאתחיל ביה ונקיט ב"ד ש"מ דוקא קאמר והתוי"ט לא ירד לזה ע"ש:

6 רש"י ד"ה הוא בחלב א"נ דהורו כו' בין בכזית לפחות מכזית. וכ"כ לקמן בד"ה והן בדם משמע דר"ל דהגדילו השיעור ליותר מכזית והשוו כזית לפחות ממנו והנה ח"ש קי"ל דאסור מה"ת וא"כ אף לפי טעותם עדיין יש בו איסור ויהיה סתירה למאי דמסיק המל"מ ברפי"ב מהל' שגגות דבעינן שיורו שד"ז מותר לגמרי ע"ש וי"ל דכוונת רש"י דטעו בתרתי שכזית הוא חצי שיעור דח"ש מותר לגמרי:

7 רש"י ד"ה והן בדם כגון בדם המובלע באברים. לכאורה תימה דהא דם האברים אינו אלא בל"ת כדאיתא בכריתות כב ועיין זבחים כו בתד"ה ש"מ ואין ב"ד חייבין אלא בדבר שזדונו כרת כדלקמן איברא לפמש"כ המגיה למל"מ פי"ג מה' שגגות לענין חלב שעל הקבה ושעל הדקין דאף שאין באכילתם כרת מ"מ כיון דעקר חלב יש בו כרת חייבין ב"ד עליהם והמשנה לא אתאה אלא לאפוקי דבר שאין בעיקרו כרת כגון כלאים ונבלה יתיישב פרש"י אבל דבריו צע"ג ומגומגמין מאד במה שמחלק שם בין הוראת ב"ד לבין עבודת כוכבים ע"ש גם מש"כ דהא מלתא דא"ח ב"ד אלא בדבר שזדונו כרת ילפינן לה מזקן ממרא בגז"ש דבר דבר בפ"ב דמכלתי' ליתא רק לעיל בפ"ק ד איתא אך לענין דלא יעקרו כל הגוף אבל לענין כרת נהפוך הוא דבסנהדרין פז יליף לזה זק"מ מהוראת ב"ד ורוב דבריו שם דברי שגגה הם ע"ש ואכמ"ל:

8 גמרא ותסברא בזדונו כרת כו' מי קתני כו'. הקשה התוי"ט אמאי לא נסיב מרישא ותימה מאי ראיה מרישא אה"נ דרבי היא ולהכי חייב אף בעוקר כל הגוף ועוד דלרבא למ"ל שגגת מעשה בעבודת כוכבים אלא בעוקר כל הגוף כדאיתא בסנהדרין ר"ד סב וזה נראה דאישתמטתי' להרב ז"ל: