1גמ' שנאמר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך. בשביל זר לערבו בממון:2נוקשת באמרי פיך. שהקנטה אותו בדברים:3עשה זאת. והנצל כי באת בכף רעך על עסקי ממון לך התרפס ופרע לו ועל מוקש אמרי פיך אם הקנטת אותו בדברים רהב רעיך הרבה רעים לבקש ממנו מחילה:4רעיך בתרא מלא כתיב שהוא לשון רבים:5בשלש חבורות. ג"פ צריך לפייסו כדדרשינן בסמוך מאנא שא נא ובכל פעס ג' בני אדם דכתיב ישור ואין שורה פחותה מג' בני אדם:6עשרים וארבע דברים מעכבין את התשובה. לא ידעתי היכן היא שנויה והרמב"ם ז"ל האריך לתת טעם לכל דבר ודבר בפרק רביעי מהלכות תשובה עיין עליו:7ת"ר מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשכה. לאחר אכילה משיקבל עליו יוה"כ:8שמא יארע דבר קלקלה. של שכרות וכיוצא בו:9צריך שיתודה לאחר שיאכל וישתה. בתפלת ערבית כך פירשו הראשונים ז"ל והרמב"ן ז"ל הקשה דאם איתא הוה ליה למיתני אע"פ שהתודה קודם שיאכל וישתה מתודה ערבית וכדקתני ואע"פ שהתודה ערבית ועוד דמשמע דהכי קתני דמצות וידוי של ערב יוה"כ עם חשיכה הוא דהיינו לאחר שיאכל וישתה אלא שהקדימו לו חכמים להתודות קודם שיאכל משום שמא תטרף דעתו בסעודה ועלה קאמר שאע"פ שהצריכו לו להקדים ולהתודות עיקר הוידוי לא הפסיד את מקומו וצריך להתודות לאחר שאכל ושתה דהיינו עם חשיכה ואלו ערבית לא מיקרי לאחר שאכל ושתה דלא סמוך לאכילה היא ותפלת ערבית שמה עליה ועוד מאי אע"פ וכי תעלה על דעתך שלא יתודה ביוה"פ מפני שהתודה קודם יוה"כ והלא עיקר הוידוי ביוה"כ הוא לפיכך פירש' ז"ל דה"ק מצות וידוי של ערב יוה"כ שצריך להתודות קודם שיכנס ליום בתשובה הוא עם חשכה סמוך ליום עצמו כדי שלא יהא שהות לחטוא בין הוידוי והיום אבל חששו חכמים שמא תטרף דעתו בסעודה וימנענו שכרותו מן הוידוי ולפיכך החמירו עליו להתודות קודם אכילה ואע"פ שהתודה קודם אכילה חוזר ומתודה בזמנה עם חשיכה סמוך ליום עצמו שמא יארע דבר קלקלה של חטא בסעודה אבל וידוי של ערבית שהוא וידוי של יוה"כ עצמו לא קתני דודאי מתודה. הוא ביוה"כ אלא קתני אע"פ שהתודה ערבית מתודה שחרית וכל היום שמא יארע לו דבר עבירה כל היום דיוה"כ בסופו עם חשיכה הוא מכפר כדכתיב לעיל והביא ראיה לדבריו מדתניא בתוספתא מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בתוך אכילה ושתיה ואע"פ שהתודה קודם שיאכל וישתה צריך שיתודה לאחר אכילה ושתיה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ואע"פ שהתודה לאחר שאכל ושתה צריך שיתודה ערבית ואע"פ שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית ע"כ:10והיכן אומרה יחיד אחר תפלתו וש"צ אומר באמצע. המגהג הפשוט אצלנו כשמגיע ש"צ למוחל לעונותינו ואומר לפני ה' תטהרו מתחיל בפסוקים ודברי רצוי ואחר כך מתודה ג' פעמים בכל תפלה ותפלה של שלשה תפלות היום ובנעילה מתודה אחת והם עשרה וידויין כנגד עשרה פעמים שמזכיר כהן גדול את השם ביוה"כ ובלילה אין ש"צ מתודה אלא ביחיד ויש מקומות שנוהגין שאין ש"צ מתודה בכל תפלה אלא פעם אחת וצבור פעם אחת והן שמנה ושתים של ליל יוה"כ הרי עשרה זהו סדרן של וידויין ביוה"כ:11ולענין וידוי של ערב יוה"כ קודם אכילה. כתב רבינו האי גאון ז"ל שאין המגהג שיתודה ש"צ במנחה ערב יוה"כ ולא שמעתי בבבל שיתודה אבל רב עמרם גאון כתב שמתודה אחר תפלה כיחיד וכן המנהג אצלנו:12שמע מינה עיקר הוידוי כך הוא. כתבו הגאונים ז"ל דמהא שמעינן שחייב אדם לומר הוידוי מעומד ושהצבור נמי חייב לאומרו עם ש"צ:13ת"ר כיצד מתודה. כ"ג ביוה"כ ושמועה זו בפרק אמר להם הממונה היא שנויה דף לו::14וכן בשעיר המשתלח הוא אומר. עונות תחילה ואח"כ פשע ואח"כ חטאת:15אלו המרדים. הנעשים להכעיס:16מלך מואב פשע בי. מרד בי:17אז תפשע לבנה. מרדו יושבי לבנה במלך יהודה:18חוזר ומתודה וכו'. בתמיהא אם על זדון מחול לו אינו צריך לבקש שוב על השגגה:19עשה להם זדונות כשגגות. וה"ק נושא עון ופשע כחטאה ופסק הרי"ף ז"ל כרבנן מדאמר רבה בר שמואל אמר רב הלכה כדברי חכמים וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק רביעי מהלכות עבודת יוה"כ אבל הריא"ג ז"ל פסק כר"מ מדאמרינן התם בפרק אמר להם הממונה ההוא דנחית קמיה דרבא עבד כר"מ א"ל שבקת רבנן ועבדת כר"מ א"ל אנא כר"מ ס"ל כדכתיב בספרא דאורייתא דמשה ומדלא אהדר ליה רבא מידי ש"מ דהלכתא כוותיה והמגהג אצלנו כדברי הרי"ף ז"ל וה"נ משמע מדאמרי' בגמ' עליה דרבה בר שמואל אמר רב הלכה כדברי חכמים ומתמהי' פשיטא ובפרקין נמי הכי מוכחא דאמרי' כי מטא שליחא דצבורא לאבל חטאנו ואמרינן נמי ל"ש אלא דלא אמר אבל חטאנו ואי כר"מ אבל עוינו מיבעי ליה:20ומהא עובדא דההוא דנחית קמי דרבא ועביד כר"מ. כלומר כשהזכיר וידויו של כ"ג דעליה קיימינן שמעינן מינה שמנהגן היה להזכיר ולומר סדר עבודתו של כ"ג ביוה"כ וה"נ מוכח בפרק הוציאו לו דאמרינן התם דף נו: ההוא דנחית קמיה דרבא אמר יצא והניחו על כן שני שבהיכל ונטל דם הפר והניח דם השעיר א"ל חדא כרבנן וחדא כרבי יהודה אימא הניח דם השעיר ונטל דם הפר:
