ר"ן על יומא ד׳

1 כי כאשר יקום. בנערה המאורסה כתיב:

2 מה למדנו מרוצח. לנערה המאורסה שהוא אומר כמשפט הרוצח כן הדבר הזה אם לומר שהיא אנוסה וכי צריכה התורה להמשילה לרוצח והלא כבר נאמר צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה:

3 אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד. כלומר ונמצא אף למד:

4 מקיש רוצח לנערה המאורסה. מה נערה המאורסה ניתן רשות להצילה מבועלה זה בנפשו של בועל להרגו קודם שיבא עליה דכתיב ואין מושיע לה הא יש לה מושיע בכל צד תשועה יושיענה אף רצח ניתן להציל הנרדף בנפשו של רודף:

5 מה רוצח יהרג ואל יעבור. אם אמרו לו הרוג את חבירך ואם לאו נהרוג אותך יהרג ואל יעבור עבירה זו כדמפרש לקמן אף נערה המאורסה אם אמרו בעול ארוסת חבירך ואם לאו תהרג יהרג ואל יעבור ובמקצת נסחאוחת כתוב אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור וכתב רש"י ז"ל דליתיה שהיא אינה מצווה למסור עצמה שהרי אינה עושה כלום וכדאמרינן בסנהדרין דף עד: אסתר קרקע עולם היתה ומש"ה תעבור ואל תהרג ואפשר לקיים הגירסא דכי אמר אביי אסתר קרקע עולם היא ה"מ כשאחר אונס אותה לבועלה שמאחר שיכולין לבעול אותה בעל כרחה למה תהרג אבל הכא משכחת לה כגון שהעלה לבו טינא דאמרי' תמות ואל תבעל לו אי נמי משכחת לה כגון שנתקשה לאשתו ואמרו לה נכרים שתבעל להם לעצמה ואם לא תרצה לעשות כן שיהרגו אותה דבהני גוני לאו קרקע עולם היא:

6 מרי דוראי. שלטון כפר שאני דר בו דוראי לשון בקעה:

7 מאי חזית דדמא דידך סומק טפי. מאי דעתיך למשרי מילתא משוס וחי בהם ולא שימות בהם וליתא דטעמו של דבר לפי שחביבה נפשו של ישראל לפני המקום יותר מן המצוה ולפיכך אמר הקב"ה תבטל מצוה זו ויחיה אבל עכשיו שיש כאן ישראל נהרג והמצוה בטלה למה ייטב בעיניו של מקום שתעבור על מצותו למה יהא דמך חביב עליו יותר מדמו של ישראל זה:

8 ומיהו אם אמרו עובדי כוכבים תנו לנו פלוני שביניכם ואם לאו נהרוג כולכם וידם תקיפה לעשות כן ימסרוהו לו ואל יהרגו כולם כיון שאם לא יעשו כן יהיה הוא והם נהרגין דגרסינן בירושלמי עלה דההיא מתני' דתנן בפ"ח דתרומות נשים שאמרו להם עובדי כוכבי' תנו לנו אחת מכם ונטומא אותה ואם לאו הרי אנו מטמאין כולכם יטמאו כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל ומוכח בירושלמי שאם ייחדו להם אחת מוסרין אותה דגרסינן החם סיעת בני אדם המהלכים בדרך ופגעו בהן עובדי כוכבים ואמר להם תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו נהרוג כולכם אפילו כולן נהרגין לא ימסרו נפש אחת מישראל ייחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי ימסרו אותו להם ואל יהרגו אמר ר"ל והוא שיהיה חייב מיתה כשבע בן בכרי ור' יוחנן אמר אף על פי שאינו חייב מיתה ומיהו מייתי התם עובדא דהאי בר נש תבעוה מלכותא וערק ללוד לגבי ריב"ל ואקיף מלכא מדינתא ויהב להו והוה אליהו רגיל דמתגלי ליה תו לא אתגלי ליה וצם כמה צומין עד דאיתגלי ליה אמר ליה לדילטור אנא מיתגלי אמר ליה ולא משנה עשיתי אמר ליה וזו משנת חסידים היא:

9 ההיא עוברה דאריחה. שהריחה ויוה"כ היה:

10 לחישו לה. באזנה שיוה"כ היום אולי תוכל להתאפק:

11 ואילחישה. קבלה הדברים שפסק העובר מתאותו:

12 זורו רשעים. נעשו זרים ונתנכרו לאביהם שבשמים:

13 אוצר פרי. להפקיע שערים ותניא ב"ב צ: אין אוצרין פירות בארץ ישראל וכל דבר שהיא חיי נפש לפי שהוא מפקיע השערים:

14 מתני' חולה מאכילין אותו ע"פ בקיאין. האומרים צריך:

15 גמ' והאי דקאמר חולה לא צריכנא תונבא הוא דנקיט ליה. כלומר מחמת ביעות חליו הוא שאומר כן ומשום דספק נפשות להקל תלינן הכי דכי אמר צריך לאו מחמת ביעתותה קאמר אלא קים ליה בגוויה טפי ולב יודע מרת נפשו וכי אמר לא צריך תלינן דמחמת תונבא הוא דאמר הכי דספק נפשות להקל:

16 ואי אמר איהו ואחרינא בהדיה לא צריכנא. וכמו שכתוב בהלכות הא מילתא לא מיפרשא שפיר בהלכות דבגמרא הכי אמרינן דאע"ג דאמר חולה ואחריני בהדיה כלומר אפילו מאה דלא צריך כל היכא דאיכא תרי דאמרי צריך מאכילין דאע"ג דאמר רב ספרא דכי אמרינן תרי כמאה ומאה כתרי ה"מ לענין עדות אבל לענין אומדנא אזלינן בתר רוב דיעות והכא אומדנא היא והוה לן למיזל בתר רוב דיעות דאמרי לא צריך קמ"ל דלא דכי אזלינן באומדנא בתר רוב דעות ה"מ באומדנא דממונא כגון בשומא ששמין לבעל חוב אבל באומדנא דחולה לא משום דספק נפשות להקל:

17 מיהו איכא מ"ד דבמסקנא דסוגיין לא סליק הכי אלא אפילו באומדנא דחולה הולכין אחר רוב דעות וכן דעת רב אחא משבחא גאון ז"ל וזה תלוי בדקדוק סוגיות הגמרא וכתבתי בחדושי ואין מקום להאריך וכן דעת רש"י ז"ל דלמסקנא אזלינן בתר רוב דעות שכתב לקמן בההיא דתני' אבל מצטרפין לדעת אחרת ופירש הרב ז"ל כגון ב' אומרים צריך וג' אומרים אינו צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל ולא נהירא דכיון דבגמרא חזינן בהדיא דבאומדנא דספק נפשות אין הולכין אחר רוב דעות לא דחינן לה בסברא דעלמא וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות שביתת עשור:

18 ואי אמר איהו צריכנא אע"ג דאמרי אחריני לא צריך מאכילין אותו על פי עצמו מ"ט לב יודע מרת נפשו. והוא נאמן על עצמו יותר ממאה איש:

19 וכללא דסוגיין דחולה ורופא שנחלקו אחד אומר אינו צריך ואחד אומר צריך הולכין אחר האומר צריך דספק נפשות להקל חולה ורופא אומר אינו צריך ורופא אחד אומר צריך אין מאכילין אותו שאין דבריו של אחד במקום שנים והכי מוכח בגמרא חולה ורופאים שנים ושלשה ואפי' ק' אומרים אינו צריך ויש שנים אומרים צריך מאכילין אותו על פיהם דספק נפשות להקל ואין הולכין בו אחר רוב דעות חולה אומר צריך אני אפילו מאה בקיאין אומרין אינו צריך מאכילין אותו ע"פ עצמו:

20 ומדקתני ע"פ בקיאין ש"מ שהולכין ע"פ בקיאין והלכך יחיד מומחה שנחלק עם שנים אחרים שאינן מומחין אין הולכין אחר השנים כדאשכחן לענין הנשאל לחכם דאמרי' היו שנים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר אם היה אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הלך אחריו דאלמא בעינן תרתי חכמה ומנין ולענין מחלוקת ב"ש וב"ה אמרינן בפרק קמא דיבמות דף יד. כי אמרינן אזלינן בתר רובא ה"מ דכי הדדי נינהו אבל הכא ב"ש מחדדי טפי ולפיכך אם הדבר ברור אצלנו שבקיאתו מכריע רוב המנין של אחרים הולכין אחריו בין להקל בין להחמיר ואם הדבר ספק מאכילין אותו דספק נפשות להקל זהו מה שנ"ל בזה והרמב"ן ז"ל לא כתב כך בספר תורת האדם:

21 ירושלמי חולה אמר יכולני לצום ורופא אמר איני יודע רבי אבהו בשס ר' יוחנן נעשה ספק נפשות וספק נפשות להקל ודוחה את השבת וכתב הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם דמסתברא ה"מ בחולה אומר יכולני משום דשכיח ביה תונבא בחולה אבל רופא אומר יכול וחולה אמר איני יודע שומעין לרופא דאיני יודע דחולה לאו כלום הוא דאיהו מנא ידע דרובם של חולים אינם יודעים ובקיאים בחולי שלהם הלכך לזה שומעין שאמר יודע אני:

22 מתני' מי שאחזו בולמוס. חולי של רעבון הוא והוא מסוכן למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:

23 כלב שוטה. בגמ' מפרשינן סימנים פיו פתוח ורירו נוטף ואזניו סרוחות וזנבו מונחת לו בין ירכותיו והולך על צידי הדרכים וי"א אף נובח ואין קולו נשמע:

24 אין מאכילין מחצר כבד שלו. ואע"פ שנהגו הרופאים ברפואה זו אינה רפואה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:

25 ורבי מתיה בן חרש מתיר. דקסבר רפואה גמורה היא:

26 גמ' צפדינא. חולי השנים והככים ומתחיל בפה וגומר בבני מעים ומסוכן הוא:

27 מאי סימניה. של אותו חולי:

28 רמי דמא מככיה. כשנותן כלום בשיניו זב הדם משורות שיניו:

29 וגרסי' בגמ' ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחלה כלומר שאם יש שני איסורין לפנינו הא' איסור לאו כגון נבילה והאחד איסור כרת מאכילין אותו איסור לאו וכן הדין בכל חולה ונשאל הראב"ד ז"ל בלשון הזה אם היה חולה שיש בו סכנה וצריך לשחוט לו תרנגולת למה לא נאמר לנכרי שינחור לו אחר ונאכילנו הנבילה שאין בה אלא איסור לאו ולא נשחוט ונדחה שבת שיש בה איסור סקילה והשיב שזה החולה איזה איסור עומד ומעכבו ודאי איסור שבת לא איסור נבילה תדע שאילו לא היה שבת לא היינו מבקשים לו נבילה כי אלא שחוטה וכיון שכן האיסור העומד עליו ומעכבו הוא ששבה היתר גמור לא איסור אחר ולפיכך אין מתירין לו איסור נבילה עכ"ל ותמהני שא"כ מצא תרנגולת נחורה נאכילנה אותו ולא נשחוט לו שכשם שאתה אומר שאיסור שבת מעכבו מלשחוט כך איסור נבילה מעכבו מלאכול נבילה זו שאם לא היה איסור נבילה מעכבו היה אוכל אותה ולמה עומד לפניו איסור שבת יותר מאיסור נבילה ועוד שאפי' היה כן למה לא נאכיל אותו האיסור שהוא קל ביותר אבל נ"ל דלגבי חולה אין איסור נבילה קל מאיסור שבת דנהי דנבילה איסור לאו ושבת איסור סקילה איכא חומרא אחרינא בנבילה לפי שהאוכלה עובר בלאו על כל זית וזית שבה כדאמר' לגבי נזיר שהיה שותה יין נזיר מב. אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת אבל לענין שבת לא עבר אלא בשעת שחיטה וחד לאו הוא דאיכא דמעשה שבת מותרין דקי"ל ב"ק עא. היא קודש ואין מעשיה קודש ומש"ה לאוין הרבה דנבילה לא מיקרי איסור קל לגבי חד לאו דשבת ואע"ג דהוי איסור סקילה:

30 לאתויי ספק שבת אחרת. אפילו אין הספק לשבת זו דפשיטא לן דהיום לא ימות אלא ספק שאם לא יעשו לו היום שמא ימות לשבת אחרת הבאה והיכי דמי כגון דאמדוהו רופאים לעשות לו אותה רפואה שמונה ימים רצופים:

31 להברותו. רחיצת גופו:

32 ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא. שאם אמדוהו רופאים שצריך חמין להשקותו ולהברותו דהיינו רחיצת כל גופו אין אומרים נחם לו חמין להשקותו בלבד שמא יבריא בזה ולא יהא צריך חמין להברותו אלא עושין בבת אחת כל מה שאמדוהו בו הרופאים:

33 ואין עושין הללו דברים ע"י עובדי כוכבים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל ואין אומרים לעשות דברים הללו ע"י נשים ע"י כותים מפני שמצטרפין לדעת אחרת. כך היא הגירסא בהלכות הריא"ף ז"ל ופי' שהדברים הצריכין לחולה שיש בו סכנה בשבת אין עושין אותן כלל ע"י נכרים והקטנים ואפילו באקראי בעלמא שמא יאמרו הבאים בקושי התירו פקוח נפש ואין מתירין אותו לכתחלה על ידי המחוייבים במצות שמא יבא הדבר שכשלא ימצאו עובדי כוכבים וקטנים לא ירצו לחלל את השבת ע"י גדולי ישראל לפיכך אע"פ שחולה שאין בו סכנה אומר לעובד כוכבים ועושה כאן אין עושין על ידו מפני סכנה והדר תני ואין אומרים לעשות דברים הללו לא ע"י נשים או כותים כלומר דנהי שאין עושין דברים הללו כלל ע"י עובדי כוכבים אפ"ה ע"י נשים או כותים עושים אם נזדמן הדבר שהרי מחוייבין הן בשבת והוחזקו בה ואפ"ה אין אנו מיחדים להם מלאכה זו לומר תתעסק פלוני או פלוני כותי בפקוח זה שמא יבואו להרהר ולומר הם אינם רוצין לחלל את השבת ומכשילין אותנו דכותאי לית להוא משום לפני עור לא תתן מכשול כדמוכח בריש חולין דף ג. וכן הנשים מתוך שדעתן קלה עליהן טועות בכך והיינו דקאמר מפני שמצטרפין לדעת אחרת ואיכא נסחא דכתיב בה אבל מצטרפין לדעת אחרת והכי פירושה אין מוסרין להם לנשים ולכותים לבדם העסק והפקוח הזה שיעשו על ידם שמא יתעצלו או יפשעו בו אבל מצטרפין עם ישראל ומוסרין הדבר לישראל והאשה והכותים מתעסקין ע"י ישראל דכיון שישראל עוסק בו אף הן מזדרזין על ידו אבל רש"י ז"ל כתב שאם אמרו נשים וכותים צריך אין מחללין על פיהם אבל מצטרפין לדעת אחרת כגון ב' אומרים צריך וג' אומרים אינו צריך ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למיהוי פלגא ופלגא וספק נפשות להקל והקשו עליו ע"י נשים אמאי לא דהא תנן שבת קכח: דקוראין לה חכמה ממקום למקום ואמרינן נמי שאם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר ואם היתה צריכה שמן חברתה מביאה לה שמן ואין זו קושי' אצלי דשאני פקוח נפש דחיה שהיא אומנות המסורה לנשים והן בקיאות יותר מהאנשים אלא מיהו הדבר מוכרע שאם אמרה אשה צריך וכל האחרים אומרים אין אנו יודעין שאף זה בכלל ספק נפשות להקל הוא והר"ם במז"ל כתב פ"ב מהלכות שבת דמש"ה אין עושין ע"י נשים ולא ע"י עבדים כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם:

34 ת"ר מפקחין פקוח נפש. בכל דבר שצריך לנפש להעביר סכנת מות:

35 כיצד ראה תינוק. להכי נקט הני משום דבכולהו לא צריך אומדנא דכל אדם בקי ויודע שיש בהם סכנה: