1 וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם. שֶׁלֹּא חָסַר דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עִם עֵשָׂו, וְלֹא הֵרַע לוֹ אָדָם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָצָא מִפַּדַּן אֲרָם עַד בּוֹאוֹ לִשְׁכֶם, וְשָׁם הֵרֵעוּ לוֹ בִּדְבַר בִּתּוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר כֵּן בְּבֹא לִשְׁכֶם, וְלֹא אָמַר כֵּן בְּבוֹאוֹ לְסֻכּוֹת. וּבְבֵרֵאשִׁית רַבָּה בראשית רבה עט:ה: שָׁלֵם בְּגוּפוֹ שֶׁנִּתְרַפֵּא, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ.
2 אֶת פְּנֵי הָעִיר. לִפְנֵי, וְכֵן ״אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה״ משלי יז:כד. אוּלַי הָיְתָה הָעִיר קְטַנָּה, וְהוּא בְּמִקְנֶה רַב וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְלֹא רָצָה לְהַכְבִּיד עַל בְּנֵי הָעִיר וְנָטָה אָהֳלוֹ מִחוּץ לָעִיר בְּאוֹתָהּ חֶלְקָה שֶׁקָּנָה. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בראשית רבה עט:ו וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם, הֲדָא אָמְרָה שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ שָׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁתִּנָּתֵן.
