1 וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ׃
1 וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן. וּרְאוּבֵן הָיָה אָז כְּבֶן שֶׁבַע שָׁנִים וְיָצָא אֶל הַשָּׂדֶה בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וּמָצָא דּוּדָאִים וּלְקָטָם וֶהֱבִיאָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ, וְהַדּוּדָאִים הֵם עֵשֶׂב שֶׁשָּׁרְשָׁם הוּא מְצֻיָּר צִיּוּר טִבְעִי כִּדְמוּת אָדָם, אוּלַי שָׁמַע רְאוּבֵן מַה שֶּׁאוֹמְרִים הֶהָמוֹן כִּי הֵם מוֹעִילִים לְהֵרָיוֹן הָאִשָּׁה, וּלְפִי שֶׁעָמְדָה אִמּוֹ מִלֶּדֶת הֱבִיאָם אֵלֶיהָ; אֲבָל הַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ אֱמֶת, כִּי אִלּוּ הָיָה כֵן לָמָּה לֹא הָרְתָה רָחֵל שֶׁלָּקְחָה מֵהֶם, וְגַם לֵאָה לֹא הָרְתָה בְּסִבָּתָם שֶׁהֲרֵי אָמַר ״וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה״ בראשית ל:יז.
