1 וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶֽה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי׃
1 וַיִּקְרָא. כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת טַעֲנָתוֹ וּכְדֵי לְפַיְּסוֹ עַד שֶׁיִּמְחֹל לוֹ וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ.
2 מֶה־עָשִׂיתָ לָּנוּ. שֶׁאָמַרְתָּ אֲחוֹתִי הִיא וְשַׂמְתָּ אוֹתִי וְאֶת עֲבָדַי בְּמִכְשׁוֹל גָּדוֹל.
3 וּמֶה־חָטָאתִי לָךְ. קֹדֶם זֶה שֶׁשִּׁלַּמְתָּ לִי רָעָה כָּזֹאת לְהַכְשִׁילֵנִי וּלְעָנְשֵׁנִי מִיתָה.
4 וְהֵבֵאתָ עָלַי וְעַל־מַמְלַכְתִּי. כִּי אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי נֶאֱבָד גַּם מַמְלַכְתִּי הָיְתָה אוֹבֶדֶת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״הֲגוֹי גַּם־צַדִּיק תַּהֲרֹג״ בראשית כ:ד.
5 אֲשֶׁר לֹא־יֵעָשׂוּ. אֵינָם רְאוּיִים לְהֵעָשׂוֹת לְאָדָם כָּמוֹךָ לְהָבִיא בְּנֵי אָדָם לִידֵי מִכְשׁוֹל עָוֹן.
