רד"ק על בראשית ט״ז:י״ב

1 וְהוּא יִהְיֶה. הוּא וְזַרְעוֹ.

2 פֶּרֶא אָדָם. אָדָם מִדְבָּר כְּפֶרֶא, כִּי רֻבָּם שׁוֹכְנִים בָּאֳהָלִים בַּמִּדְבָּרוֹת; וְכֵן אָמַר ״כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר״ ירמיה ג:ב, וְהָעַרְבִיִּים הֵם יִשְׁמְעֵאלִים.

3 יָדוֹ בַכֹּל. לְפִי שֶׁהָיָה מִדְבָּרִי יִהְיֶה שְׁלוּחַ יָד בְּכָל שְׁכֵנָיו וְגַם שְׁכֵנָיו בּוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִבְרַח מִפְּנֵיהֶם אֶלָּא יִשְׁכּוֹן עַל פְּנֵיהֶם, וְכֵן אָמַר בראשית כה:יח ״עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל״, וּשְׁכֵנָיו הֵם אֶחָיו.