רבינו יונה על ברכות ה׳

« רבינו יונה על ברכות ד׳ ×¢×´×‘ רבינו יונה על ברכות ו׳ ×¢×´× »

1 רי"ף פתח ↗

גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה תהילים ע״ב:ה׳ ייראוך עם שמש וכן הלכתא אלא מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא ואפי' הכי מצוה למיקרי קודם הנץ החמה מעט כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה שנמצא מתפלל ביום ואע"פ שאינו עם הנץ החמה דוקא: א"ר יוחנן בתחלה אומר תהלים נא ה' שפתי תפתח ובסוף אומר תהילים י״ט:ט״ו יהיו לרצון אמרי פי וגו' דף י: א"ר יוסי בר חנינא משום ר"א בן יעקב המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר יחזקאל א׳:ז׳ ורגליהם רגל ישרה א"ר יוסי בר חנינא משום ר"א בן יעקב מנין למתפלל שלא יעמוד במקום גבוה ויתפלל שנא' תהלים קל ממעמקים קראתיך ה' תניא נמי הכי מניין למתפלל שלא יעמוד לא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ממעמקים קראתיך ה' וכתיב תהילים ק״ב:א׳ תפלה לעני כי יעטוף וא"ר יוסי בר חנינא משום ר"א בן יעקב מאי דכתיב ויקרא י״ט:כ״ו לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.

4 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

נ"ב אבר מן החי מן לא תאכל הנפש עם הבשר נפקא ובשר מן החי מבשר בשדה טרפה נפקא ולא מלא תאכלו על הדם דהוא לאו שבכללות:

5 רשימות שיעורים על ברכות פתח ↗

ולפי"ז מבוארים דברי רבינו יונה דף ה' בדפי הרי"ף ד"ה כל האוכל שכתב וז"ל אומר רה"ג ז"ל, דהא דאמרינן דוקא להתחיל אסור, אבל אם קודם שהגיע זמן תפלה התחיל לאכול אינו פוסק, היינו במנחה. אבל בשחרית אם התחיל לאכול קודם שיעלה עמוד השחר מיד שעלה עמוד השחר פוסק, דהא איכא לאו דכתיב לא תאכלו על הדם. הלכך צריך ליזהר שיתחיל בענין שיגמור ר"ל קודם שיעלה עמוד השחר עכ"ל. והיינו דר' יונה חילק בין שחרית למנחה, דבשחרית אפילו אם התחיל לאכול בהיתר קודם זמן תפלה כשהגיע זמן תפלה צריך להפסיק, משא"כ במנחה אם התחיל לאכול בהיתר אינו מפסיק. והביאור בדבריו הוא עפ"י הנ"ל, דלגבי אכילה קודם שחרית חל איסור מסוים דמעשה אכילה הנלמד מקרא דלא תאכלו על הדם, וע"כ צריך להפסיק כשהגיע זמן תפלה. משא"כ באכילה קודם מנחה ומעריב, דאינו חלות שם איסור אכילה, אלא איסור בעלמא להתעסק בדבר שיגרום שימשך ולא יעשה את המצוה. דכל הך איסורא הוא רק להתחיל במעשה שימשך ואולי יגרום פשיעה דלא יעשה המצוה, אבל היכא שהתחיל בהיתר לית לן בה ואינו צריך להפסיק כשהגיע זמן מנחה או מעריב.

6 יומא פתח ↗

חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל, וְקוֹרֵא בְּ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״, וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. ״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.

7 רי"ף פתח ↗

מתני' ב"ש אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבקר יעמדו שנ' דברים ו ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורין כדרכן שנאמר דברים ו ובלכתך בדרך א"כ למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין ובשעה שבני אדם עומדין:

8 זבחים פתח ↗

מַתְנִי׳ אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים? קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן; וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים, וְעַל הַפָּרוֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב – מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב. פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן; וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרוֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב – מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, וְאִם לֹא נָתַן לֹא עִיכֵּב. אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין אַבֵּית הַדֶּשֶׁן. גְּמָ׳ וְנִיתְנֵי נָמֵי: וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן! כֵּיוָן דְּאִיכָּא אֲשַׁם מְצוֹרָע דְּקִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא – שַׁיְּירֵיהּ. וְלָא?! וְהָא קָתָנֵי לַהּ לְקַמַּן: אֲשַׁם נָזִיר וַאֲשַׁם מְצוֹרָע – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן! מֵעִיקָּרָא סָבַר קִיבּוּל דָּמוֹ בַּיָּד הוּא; שַׁיְּירֵיהּ. וְכֵיוָן דְּלָא סַגִּי לֵיהּ אֶלָּא בִּכְלִי – הֲדַר תַּנְיֵיהּ. דְּתַנְיָא: ״וְלָקַח״ – יָכוֹל בִּכְלִי? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְנָתַן״ – מָה נְתִינָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן, אַף לְקִיחָה בְּעַצְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן. יָכוֹל אַף לְמִזְבֵּחַ כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא״ – מָה חַטָּאת טְעוּנָה כְּלִי, אַף אָשָׁם טָעוּן כְּלִי. נִמְצֵאתָ אַתָּה אוֹמֵר: אֲשַׁם מְצוֹרָע – שְׁנֵי כֹּהֲנִים מְקַבְּלִין אֶת דָּמוֹ, אֶחָד בַּיָּד וְאֶחָד בִּכְלִי. זֶה שֶׁקִּיבְּלוֹ בִּכְלִי – בָּא לוֹ אֵצֶל מִזְבֵּחַ, וְזֶה שֶׁקִּיבְּלוֹ בַּיָּד – בָּא לוֹ אֵצֶל מְצוֹרָע. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים כּוּ׳. מִכְּדֵי צָפוֹן בְּעוֹלָה כְּתִיב, נִיתְנֵי עוֹלָה בְּרֵישָׁא! חַטָּאת – אַיְּידֵי דְּאָתֵי מִדְּרָשָׁא, חַבִּיבָא לֵיהּ. וְנִיתְנֵי חַטָּאוֹת הַחִיצוֹנוֹת! אַיְּידֵי דְּנִכְנַס דָּמָן לִפְנַי וְלִפְנִים, חַבִּיבָא לֵיהּ. וְצָפוֹנָה בְּעוֹלָה הֵיכָא כְּתִיבָא? ״וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה״. אַשְׁכְּחַן בֶּן צֹאן, בֶּן בָּקָר מְנָא לַן? אָמַר קְרָא: ״וְאִם מִן הַצֹּאן״ – וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן, וְיִלְמַד עֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין; אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: ״וְאִם נֶפֶשׁ וְגוֹ׳״ – לְחַיֵּיב עַל סְפֵק מְעִילוֹת אָשָׁם תָּלוּי. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. מַאי, לָאו בְּהָא קָא מִיפַּלְגִי: מָר סָבַר לְמֵידִין, וּמַר סָבַר אֵין לְמֵידִין? אָמַר רַב פָּפָּא: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לְמֵידִין; וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבָּנַן: נֶאֱמַר כָּאן ״מִצְוֹת״, וְנֶאֱמַר בְּחַטַּאת חֵלֶב ״מִצְוֹת״; מָה לְהַלָּן – דָּבָר שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, אַף כָּאן – שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְרַבִּי עֲקִיבָא – מָה לְהַלָּן בִּקְבוּעָה, אַף כָּאן בִּקְבוּעָה; לְאַפּוֹקֵי חַטָּאת דְּטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, דְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד הוּא. וְרַבָּנַן – אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא נָמֵי, אֵין גְּזֵירָה שָׁוָה לְמֶחֱצָה! אִין הָכִי נָמֵי; וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי: רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ כְּתִיב – וָי״ו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן; וְרַבָּנַן נָמֵי, הָכְתִיב ״וְאִם נֶפֶשׁ״! לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר הֶיקֵּשׁ עֲדִיף, וּמָר סָבַר גְּזֵירָה שָׁוָה עֲדִיף? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא – דְּהֶיקֵּשׁ עֲדִיף; וְאָמְרִי לָךְ רַבָּנַן: תַּחְתּוֹן הוּא דְּגָמַר מֵעֶלְיוֹן – לְאָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. שֶׁלֹּא תֹּאמַר: לֹא יְהֵא סְפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדָּאוֹ; מָה וַדָּאוֹ חַטָּאת בַּת דַּנְקָא, אַף סְפֵיקוֹ אָשָׁם בַּר דַּנְקָא. וְרַבִּי עֲקִיבָא, הָא סְבָרָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מִ״זֹּאת תּוֹרַת הָאָשָׁם״ – תּוֹרָה אַחַת לְכׇל הָאֲשָׁמוֹת. תִּינַח מַאן דְּאִית לֵיהּ ״תּוֹרַת״; מַאן דְּלֵית לֵיהּ ״תּוֹרַת״ מֵהֵיכָא גָּמַר? גָּמַר ״בְּעֶרְכְּךָ״–״בְּעֶרְכְּךָ״. תִּינַח הֵיכָא דִּכְתִיב ״בְּעֶרְכְּךָ״; אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ ״בְּעֶרְכְּךָ״, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? גָּמַר ״בְּאֵיל״–״בְּאֵיל״. חַטָּאת מְנָא לַן דְּבָעֲיָא צָפוֹן? דִּכְתִיב: ״וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעוֹלָה״. אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה, קַבָּלָה מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת״. מְקַבֵּל עַצְמוֹ מְנָא לַן? אָמַר קְרָא: ״וְלָקַח״ – ״לוֹ יִקַּח״. אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה, לְעַכֵּב מִנַּיִן? קְרָא אַחְרִינָא כְּתִיב: ״וְשָׁחַט אוֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעוֹלָה״, וְתַנְיָא: הֵיכָן עוֹלָה נִשְׁחֶטֶת – בַּצָּפוֹן; אַף זֶה בַּצָּפוֹן. וְכִי מִכָּאן אַתָּה לָמֵד?! וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעוֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת״! הָא לְמָה יָצָא – לִקְבּוֹעַ לוֹ מָקוֹם, שֶׁאִם לֹא שְׁחָטָהּ בַּצָּפוֹן פָּסוּל. אַתָּה אוֹמֵר לְכָךְ יָצָא; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שֶׁזֶּה טָעוּן צָפוֹן, וְאֵין אַחֵר טָעוּן צָפוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעוֹלָה״ – זֶה בָּנָה אָב לְכׇל חַטָּאוֹת, שֶׁיְּהוּ טְעוּנוֹת צָפוֹן. אַשְׁכְּחַן שְׂעִיר נָשִׂיא – בֵּין לְמִצְוָה בֵּין לְעַכֵּב; שְׁאָר חַטָּאוֹת נָמֵי – אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה; לְעַכֵּב מְנָא לַן? דִּכְתִיב בְּכִשְׂבָּה וּכְתִיב בִּשְׂעִירָה. אֶלָּא ״אוֹתוֹ״ לְמָה לִי? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן״ – וְאֵין שְׂעִיר נַחְשׁוֹן בַּצָּפוֹן. וְתַנְיָא: ״וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר״ – לְרַבּוֹת שָׂעִיר נַחְשׁוֹן לִסְמִיכָה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְרַבּוֹת שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה לִסְמִיכָה. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאִיתְרַבּוֹ לִסְמִיכָה – אִיתְרַבּוֹ נָמֵי לְצָפוֹן; קָא מַשְׁמַע לַן. מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: הָנִיחָא לְרַבִּי יְהוּדָה; לְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב טָבִי לְרָבִינָא: וּלְרַבִּי יְהוּדָה מִי נִיחָא?! לְמַאי דְּאִיתְרַבִּי אִיתְרַבִּי, וּמַאי דְּלָא אִיתְרַבִּי לָא אִיתְרַבִּי! וְכִי תֵּימָא, אִי לָא מַעֲטֵיהּ קְרָא – הֲוָה אָמֵינָא תֵּיתֵי בְּבִנְיַן אָב; אִם כֵּן, סְמִיכָה גּוּפַהּ תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב! אֶלָּא מִדּוֹרוֹת לָא גָּמְרִינַן; הָכָא נָמֵי מִדּוֹרוֹת לָא גָּמְרִינַן! וְאֶלָּא ״אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן״ – וְאֵין שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן? שׁוֹחֵט – מִדְּרַבִּי אַחִיָּא נָפְקָא! דְּתַנְיָא, רַבִּי אַחִיָּא אוֹמֵר: ״וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפוֹנָה״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ עוֹמֵד בַּצָּפוֹן וּמְקַבֵּל בַּצָּפוֹן, וְאִם עָמַד בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל בַּצָּפוֹן פָּסוּל; יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֹתוֹ״ – אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן, וְאֵין הַשּׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן. אֶלָּא ״אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן״ – וְאֵין בֶּן עוֹף בַּצָּפוֹן. דְּתַנְיָא: יָכוֹל יְהֵא בֶּן עוֹף טָעוּן צָפוֹן? וְדִין הוּא; וּמָה בֶּן צֹאן, שֶׁלֹּא קָבַע לוֹ כֹּהֵן – קָבַע לוֹ צָפוֹן; בֶּן עוֹף, שֶׁקָּבַע לוֹ כֹּהֵן – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְבַּע לוֹ צָפוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֹתוֹ״. מָה לְבֶן צֹאן, שֶׁכֵּן קָבַע לוֹ כְּלִי! אֶלָּא, ״אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן״ – וְאֵין פֶּסַח בַּצָּפוֹן. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: יָכוֹל יְהֵא פֶּסַח טָעוּן צָפוֹן? וְדִין הוּא; וּמָה עוֹלָה, שֶׁכֵּן לָא קָבַע לוֹ זְמַן לִשְׁחִיטָתוֹ – קָבַע לוֹ צָפוֹן; פֶּסַח, שֶׁקָּבַע לוֹ זְמַן לִשְׁחִיטָתוֹ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּקְבַּע לוֹ צָפוֹן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֹתוֹ״. מָה לְעוֹלָה, שֶׁכֵּן כָּלִיל! מֵחַטָּאת – מָה לְחַטָּאת, שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת! מֵאָשָׁם – מָה לְאָשָׁם, שֶׁכֵּן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים! מִכּוּלָּן נָמֵי – שֶׁכֵּן קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים! לְעוֹלָם כְּדַאֲמַרַן מֵעִיקָּרָא: ״אוֹתוֹ בַּצָּפוֹן״ – וְאֵין שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן. וּדְקַשְׁיָא לָךְ מִדְּרַבִּי אַחִיָּא נָפְקָא לַן – לָאו לְמַעוֹטֵי שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן; אֶלָּא אֵין שׁוֹחֵט בַּצָּפוֹן, אֲבָל מְקַבֵּל בַּצָּפוֹן. מְקַבֵּל מִ״לָּקַח״–״וְלָקַח״ נָפְקָא! ״לָקַח״–״וְלָקַח״ לָא מַשְׁמַע לֵיהּ. אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה בְּעוֹלָה – לְמִצְוָה, קַבָּלָה נָמֵי – לְמִצְוָה אַשְׁכְּחַן; שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה לְעַכֵּב מְנָלַן? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה, וְאִיתֵּימָא רַבָּה בַּר שֵׁילָא: קַל וָחוֹמֶר; וּמָה חַטָּאת, הַבָּאָה מִכֹּחַ עוֹלָה – מְעַכֶּבֶת; עוֹלָה, שֶׁבָּאָה חַטָּאת מִכֹּחָהּ – אֵינוֹ דִּין שֶׁמְּעַכֶּבֶת? מָה לְחַטָּאת, שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת! אָמַר רָבִינָא: הָא קַשְׁיָא לֵיהּ לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה – כְּלוּם מָצִינוּ טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר?! אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: וְלָא?! וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר – דְּהוּא נִפְדֶּה, וְאִילּוּ לָקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נִפְדֶּה – דִּתְנַן: הַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁנִּטְמָא – יִפָּדֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יִקָּבֵר. נִטְמָא אִין, לֹא נִטְמָא לָא! הָתָם לָא אַלִּימָא קְדוּשָּׁתֵיהּ לְמִיתְפַּס פִּדְיוֹנֵיהּ. וַהֲרֵי תְּמוּרָה – דְּאִילּוּ קֳדָשִׁים לָא חָיְילִי עַל בַּעַל מוּם קָבוּעַ, וְאִילּוּ אִיהִי חָיְילָא! תְּמוּרָה מִכֹּחַ קָדָשִׁים קָא אָתְיָא, וְקָדָשִׁים מִכֹּחַ חוּלִּין קָאָתֵי קָאָתוּ. הֲרֵי פֶּסַח – דְּהוּא אֵינוֹ טָעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק, וְאִילּוּ מוֹתָר דִּידֵיהּ טָעוּן סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק! פֶּסַח בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה – שְׁלָמִים הוּא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, אָמַר קְרָא: ״הָעוֹלָה״ – בִּמְקוֹמָהּ תְּהֵא. אָשָׁם מְנָלַן דְּבָעֵי צָפוֹן? דִּכְתִיב: ״בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם״. אַשְׁכְּחַן שְׁחִיטָה, קַבָּלָה מְנָא לַן? ״וְאֶת דָּמוֹ יִזְרוֹק״ – קִבּוּל דָּמוֹ נָמֵי בַּצָּפוֹן. מְקַבֵּל עַצְמוֹ מְנָא לַן? ״דָּמוֹ״–״וְאֶת דָּמוֹ״. אַשְׁכְּחַן לְמִצְוָה, לְעַכֵּב מְנָא לַן? קְרָא אַחֲרִינָא כְּתִיב: ״וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ״. וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא?! הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: דָּבָר שֶׁהָיָה בַּכְּלָל וְיָצָא לִידּוֹן בְּדָבָר הֶחָדָשׁ, אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהַחְזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחְזִירֶנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵירוּשׁ. כֵּיצַד? ״וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעוֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, כִּי כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא וְגוֹ׳״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״כַּחַטָּאת הָאָשָׁם״; מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״כַּחַטָּאת הָאָשָׁם״? לְפִי שֶׁיָּצָא אֲשַׁם מְצוֹרָע לִידּוֹן בְּדָבָר הֶחָדָשׁ – בְּבוֹהֶן יָד וּבוֹהֶן רֶגֶל וְאֹזֶן יְמָנִית; יָכוֹל לֹא יְהֵא טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא״ – מָה חַטָּאת טְעוּנָה מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, אַף אֲשַׁם מְצוֹרָע טָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. אִם כֵּן, נִכְתּוֹב בְּהַאי וְלָא נִכְתּוֹב בְּהַאי. הָנִיחָא אִי סְבִירָא לַן יָצָא לִידּוֹן בְּדָבָר הֶחָדָשׁ – אִיהוּ הוּא דְּלָא גָּמַר מִכְּלָלוֹ, אֲבָל כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ לְצָפוֹן שַׁפִּיר. אֶלָּא אִי סְבִירָא לַן דְּלָא הוּא גָּמַר מִכְּלָלוֹ וְלָא כְּלָלוֹ גָּמַר מִינֵּיהּ – הַאי לְגוּפֵיהּ אִיצְטְרִיךְ! כֵּיוָן דְּאַהְדְּרֵיהּ, אַהְדְּרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: אֵימָא כִּי אַהְדְּרֵיהּ קְרָא – לְגַבֵּי מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין, דְּבָעֵי כְּהוּנָּה; אֲבָל שְׁחִיטָה, דְּלָא בָּעֲיָא כְּהוּנָּה – לָא מִיבְּעֵי צָפוֹן! אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא ״כִּי כְּחַטָּאת הוּא״; מַאי ״כְּחַטָּאת הָאָשָׁם״? כִּשְׁאָר אֲשָׁמוֹת יִהְיֶה. לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְחַטָּאת, לְמָה לִי לְאַקְשׁוֹיֵי לְעוֹלָה? אָמַר רָבִינָא: אִיצְטְרִיךְ; אִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְלָא אַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה – הֲוָה אָמֵינָא: חַטָּאת מֵהֵיכָן לָמְדָה – מֵעוֹלָה; דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: וְנַיקְּשֵׁיה לְעוֹלָה, וְלָא נַיקְּשֵׁיה לְחַטָּאת! הֲוָה אָמֵינָא: דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ – חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ; וְכִי תֵּימָא: ניקשי נַיקְּשֵׁיהּ אַקּוֹשֵׁי לְחַטָּאת, נִיחָא לֵיהּ דְּמַקֵּישׁ לֵיהּ לְעִיקָּר וְלָא נַקֵּישׁ לֵיהּ לְטָפֵל; לְהָכִי אַקְּשֵׁיהּ לְחַטָּאת וְאַקְּשֵׁיהּ לְעוֹלָה – לְמֵימַר דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ. רָבָא אָמַר מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״כַּאֲשֶׁר יוּרַם מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים״ – לְמַאי הִלְכְתָא? אִי לְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת – בְּגוּפֵיהּ כְּתִיב! מִשּׁוּם דְּבָעֵי אַגְמוֹרֵי יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת מִפַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר לִשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה; בְּגוּפֵיהּ לָא כְּתִיב, וּמִפַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הוּא דְּגָמַר; לְהָכִי אִיצְטְרִיךְ ״כַּאֲשֶׁר יוּרַם״ – דְּנֶיהְוֵי כְּמַאן דִּכְתִב בְּגוּפֵיהּ, וְלָא נִיהְוֵי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: וְלִיכְתְּבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ, וְלָא נַקֵּישׁ! אִי כְּתַב בְּגוּפֵיהּ וְלָא אַקֵּישׁ – הֲוָה אָמֵינָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ; וְכִי תֵּימָא נקשי נַקְּשֵׁיהּ אַקּוֹשֵׁי – נִיחָא לֵיהּ דְּכַתְבֵיהּ בְּגוּפֵיהּ מִדְּאַקֵּישׁ לֵיהּ אַקּוֹשֵׁי; לְהָכִי כַּתְבֵיהּ וְאַקְּשֵׁיהּ, לְמֵימְרָא דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ. הֶיקֵּשׁ, וּגְזֵירָה שָׁוָה, קַל וָחוֹמֶר – סִימָן דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד מֵהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא, אִי מִדְּרָבִינָא. דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה? תָּא שְׁמַע, רַבִּי נָתָן בֶּן אַבְטוּלְמוֹס אוֹמֵר: מִנַּיִן לִפְרִיחָה בִּבְגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה? נֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים, וְנֶאֱמַר קָרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם; מָה לְהַלָּן – פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר, אַף כָּאן – פָּרַח בְּכוּלּוֹ טָהוֹר. וְהָתָם מְנָא לַן? דִּכְתִיב: ״מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו״ – וְאִיתַּקַּשׁ רֹאשׁוֹ לרגל לְרַגְלָיו; מָה לְהַלָּן, כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פֶּרַח בְּכוּלּוֹ – טָהוֹר; אַף כָּאן, כּוּלּוֹ הָפַךְ לָבָן פָּרַח בְּכוּלּוֹ – טָהוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ לְמֵידִין לָמֵד מִלָּמֵד, חוּץ מִן הַקֳּדָשִׁים – שֶׁאֵין דָּנִין לָמֵד מִלָּמֵד. דְּאִם כֵּן – לֹא יֵאָמֵר צָפוֹנָה בְּאָשָׁם, וְתֵיתֵי בִּגְזֵירָה שָׁוָה דְּ״קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים״ מֵחַטָּאוֹת; לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה? וְדִלְמָא מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחַטָּאת, שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת! ״קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים״ יַתִּירֵי כְּתִיבִי. דָּבָר הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר – מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָא לִכְתּוֹב צָפוֹנָה בְּאָשָׁם, וְתֵיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵחַטָּאת; לְמַאי הִלְכְתָא כַּתְבֵיהּ? לָאו לְמֵימְרָא דְּדָבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ אֵין חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב? וְלִיטַעְמָיךְ, תֵּיתֵי מִבִּנְיַן אָב מֵעוֹלָה! מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי – מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְעוֹלָה שֶׁכֵּן כָּלִיל; חַטָּאת נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ: מָה לְחַטָּאת שֶׁכֵּן מְכַפֶּרֶת עַל חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת. חֲדָא מֵחֲדָא – לָא אָתְיָא; תֵּיתֵי חֲדָא מִתַּרְתֵּי! מֵהֵי תֵּיתֵי? לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא עוֹלָה, וְתֵיתֵי מֵחַטָּאת וְאָשָׁם? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן מְכַפְּרִין. לָא נִכְתּוֹב רַחֲמָנָא בְּחַטָּאת, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן זְכָרִים. לָא נִכְתּוֹב בְּאָשָׁם, וְתֵיתֵי מֵהָנָךְ? מָה לְהָנָךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנָן בְּצִיבּוּר כִּבְיָחִיד. דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ? אָמַר רַב פָּפָּא: ״וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְגוֹ׳ אִם עַל תּוֹדָה״ – לָמַדְנוּ לְתוֹדָה שֶׁבָּא מִן הַמַּעֲשֵׂר, מִדְּאַשְׁכְּחַן שְׁלָמִים דְּאָתוּ מִמַּעֲשֵׂר. שְׁלָמִים גּוּפַיְיהוּ מְנָא לַן? דִּכְתִיב ״שָׁם״–״שָׁם״. אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא: מַעְשַׂר דָּגָן חוּלִּין בְּעָלְמָא הוּא! אֲמַר לֵיהּ, אָמַר אָמְרַהּ: לָמֵד קֹדֶשׁ וּמְלַמֵּד קֹדֶשׁ?! דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, תַּנְיָא: ״סֹלֶת מֻרְבֶּכֶת״ – לָמַדְנוּ לִרְבוּכָה שֶׁבָּאָה סוֹלֶת. חַלּוֹת מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״חַלּוֹת״–״חַלּוֹת״. רְקִיקִין מִנַּיִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַצּוֹת״–״מַצּוֹת״. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא: מִמַּאי דְּ״מַצּוֹת״–״מַצּוֹת״ מֵחַלּוֹת גָּמַר? דִּלְמָא מִמַּאֲפֵה תַנּוּר גָּמַר! אֶלָּא אָמַר רָבָא, תַּנְיָא: ״וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ וְהוֹצִיא״ – מְלַמֵּד שֶׁמּוֹצִיאוֹ שָׁלֵם. יָכוֹל יִשְׂרְפֶנּוּ שָׁלֵם? נֶאֱמַר כָּאן: ״רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״רֹאשׁוֹ וּכְרָעָיו״; מָה לְהַלָּן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ, אַף כָּאן עַל יְדֵי נִיתּוּחַ. אִי – מָה לְהַלָּן בְּהֶפְשֵׁט, אַף כָּאן נָמֵי בְּהֶפְשֵׁט?! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ״. מַאי תַּלְמוּדָא? אָמַר רַב פָּפָּא: כְּשֵׁם שֶׁפִּרְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ, כָּךְ בְּשָׂרוֹ בְּעוֹרוֹ. וְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עוֹר וּבָשָׂר וָפֶרֶשׁ; מָה לְהַלָּן – עַל יְדֵי נִיתּוּחַ שֶׁלֹּא בְּהֶפְשֵׁט, אַף כָּאן – עַל יְדֵי נִיתּוּחַ שֶׁלֹּא בְּהֶפְשֵׁט. דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הֶיקֵּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא, מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל; גְּזֵירָה שָׁוָה, הַמְלַמֶּדֶת בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַב פָּפָּא, אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?! הָנִיחָא לְמַאן דְּאִית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא; אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הֶיקֵּשׁ, שֶׁאֵין מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא, מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל; גְּזֵירָה שָׁוָה, הַמְלַמֶּדֶת בִּגְזֵירָה שָׁוָה חֲבֶירְתָּהּ – מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא, אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?! דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב? תֵּיקוּ. דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה, שֶׁאֵינָהּ לְמֵדָה בְּהֶיקֵּשָׁא מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן – מְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַב פָּפָּא; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?! הָנִיחָא – לְמַאן דְּאִית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא; אֶלָּא לְמַאן דְּלֵית לֵיהּ דְּרַב פָּפָּא, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תֵּיקוּ. דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה, שֶׁאֵינָהּ לְמֵידָה בְּהֶיקֵּשָׁא מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן – מְלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּלַמֵּד בִּגְזֵירָה שָׁוָה?! דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר? קַל וָחוֹמֶר: וּמָה גְּזֵירָה שָׁוָה, שֶׁאֵינָהּ לְמֵידָה בְּהֶיקֵּשׁ מִדְּרַבִּי יוֹחָנָן – מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר כְּדַאֲמַרַן; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?! וְזֶהוּ קַל וָחוֹמֶר בֶּן קַל וָחוֹמֶר. בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קַל וָחוֹמֶר הוּא! אֶלָּא קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הֶיקֵּשׁ, שֶׁאֵינוֹ לָמֵד בְּהֶיקֵּשׁ – אִי מִדְּרָבָא אִי מִדְּרָבִינָא, מְלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר מִדְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל; קַל וָחוֹמֶר, הַלָּמֵד מֵהֶיקֵּשׁ מִדְּתָנֵי דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּלַמֵּד בְּקַל וָחוֹמֶר?! וְזֶהוּ קַל וָחוֹמֶר בֶּן קַל וָחוֹמֶר. דָּבָר הַלָּמֵד בְּקַל וָחוֹמֶר, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, תָּא שְׁמַע: מָלַק וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, קַל וָחוֹמֶר: וּמָה נִבְלַת בְּהֵמָה, שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ; נְבֵילַת עוֹף, שֶׁאֵין מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ?! מָה מָצִינוּ בִּשְׁחִיטָה, שֶׁמַּכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה – מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ; אַף מְלִיקָה, שֶׁמַּכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה – תְּטַהֵר טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה טְהוֹרָה – שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, וְלֹא מְלִיקָתָהּ. וְלָא הִיא; הָתָם תֶּיהְוֵי הִיא, מִשְּׁחִיטָה דְּחוּלִּין קָאָתְיָין. דָּבָר הַלָּמֵד בְּבִנְיַן אָב, מַהוּ שֶׁיְּלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ וּבִגְזֵירָה שָׁוָה וּבְקַל וָחוֹמֶר וּבְבִנְיַן אָב? פְּשׁוֹט מִיהָא חֲדָא – מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ: לָן בַּדָּם – כָּשֵׁר? שֶׁהֲרֵי לָן בָּאֵימוּרִין כָּשֵׁר. לָן בְּאֵימוּרִין כָּשֵׁר – שֶׁהֲרֵי לָן בַּבָּשָׂר כָּשֵׁר. יוֹצֵא – הוֹאִיל וְיוֹצֵא כָּשֵׁר בְּבָמָה. טָמֵא – הוֹאִיל וְהוּתַּר בַּעֲבוֹדַת צִיבּוּר. חוּץ לִזְמַנּוֹ – הוֹאִיל וּמְרַצֶּה לְפִיגּוּלוֹ. חוּץ לִמְקוֹמוֹ – הוֹאִיל וְהוּקַּשׁ לְחוּץ לִזְמַנּוֹ. שֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ דָּמָן – בְּהָנָךְ פְּסוּלִין דַּחֲזוּ לַעֲבוֹדַת צִיבּוּר. וְכִי דָּנִין דָּבָר שֶׁלֹּא בְּהֶכְשֵׁירוֹ, מִדָּבָר שֶׁבְּהֶכְשֵׁירוֹ?! תַּנָּא מִ״זֹּאת תּוֹרַת הָעוֹלָה״ רִיבָּה סָמֵיךְ לֵיהּ. שְׁיָרֵי הַדָּם כּוּ׳. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – הַהוּא דְּפָגַע בְּרֵישָׁא. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה״ – וְלֹא יְסוֹד מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה״ – אֵין לוֹ יְסוֹד לַפְּנִימִי עַצְמוֹ. ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה״ – תֵּן יְסוֹד לַמִּזְבֵּחַ שֶׁל עוֹלָה. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה – יְהֵא לַיְסוֹד? אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר; מָה שִׁירַיִים, שֶׁאֵין מְכַפְּרִין – טְעוּנִין יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה יְסוֹד?! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: מָה שִׁירַיִים, שֶׁאֵין מְכַפְּרִין וְאֵין בָּאִין לְכַפָּרָה – טְעוּנָה יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת וּבָאָה לְכַפָּרָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה יְסוֹד? אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה״? תֵּן יְסוֹד לְמִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה. אָמַר מָר: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח״ – וְלֹא יְסוֹד מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי. הָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! מֵ״אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ נָפְקָא. ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ – תֵּן יְסוֹד לַמִּזְבֵּחַ שֶׁל עוֹלָה. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כְּדִכְתִיב; הָנֵי לְמָה לִי קְרָא – לְשִׁירַיִם?! שִׁירַיִם הָא בָּרַאי עָבֵיד לְהוּ! וְכִי תֵּימָא דְּאָפֵיךְ מֵיפָךְ – דְּבָרַאי לְגַוַּאי וּדְגַוַּאי לְבָרַאי; הָא אֵין לוֹ יְסוֹד לִפְנִימִי עַצְמוֹ! אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה יְהֵא לַיְסוֹד. מִי כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״?! ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ כְּתִיב! אִי הֲוָה כְּתִיב ״אֶל יְסוֹד הָעוֹלָה״ – הֲוָה אָמֵינָא: בִּזְקִיפָה אֶל יְסוֹד; הַשְׁתָּא דִּכְתִיב: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ – אַגַּגּוֹ דִּיסוֹד. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: גַּג יְסוֹד לְמָה לִי קְרָא? קַל וָחוֹמֶר הוּא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵינָהּ מְכַפֶּרֶת – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה שְׁיָרֵי חַטָּאת, שֶׁאֵין מְכַפְּרִין וְאֵין בָּאִין לְכַפֵּר – טְעוּנָה גַּג יְסוֹד; תְּחִלַּת עוֹלָה, שֶׁמְּכַפֶּרֶת וּבָאָה לְכַפֵּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁטְּעוּנָה גַּג יְסוֹד?! אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״? תֵּן יְסוֹד למזבח לְמִזְבְּחָהּ שֶׁל עוֹלָה. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: שִׁירַיִם מְעַכְּבִים אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – מָר סָבַר מְעַכְּבִי, וּמָר סָבַר לָא מְעַכְּבִי. רַב פָּפָּא אָמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא – שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִים; וְהָכָא בְּמִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב קָא מִיפַּלְגִי – מָר סָבַר מְעַכֵּב, וּמָר סָבַר לָא מְעַכֵּב. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַב פָּפָּא: ״וְאֵת כׇּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ״ – מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״הַפָּר״? לִימֵּד עַל פַּר יוֹם הַכִּיפּוּרִים, שֶׁטָּעוּן מַתַּן דָּמִים לַיְסוֹד. דִּבְרֵי רַבִּי. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: קַל וָחוֹמֶר; וּמָה אִם מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים חוֹבָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?! אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה מִי שֶׁאֵין דָּמוֹ נִכְנַס לִפְנַי וְלִפְנִים, בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ חוֹבָה לִפְנַי וְלִפְנִים – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?! יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״ – שָׁלְמוּ כָּל הַכַּפָּרוֹת כּוּלָּן. דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. קַל וָחוֹמֶר לְפַר כֹּהֵן מָשִׁיחַ מִשְּׂעִיר נָשִׂיא, מֵעַתָּה: וּמָה מִי שֶׁאֵין נִכְנָס דָּמוֹ לִפְנִים, לֹא חוֹבָה וְלָא מִצְוָה – טָעוּן יְסוֹד, מִי שֶׁנִּכְנַס דָּמוֹ לִפְנִים בֵּין לְחוֹבָה בֵּין לְמִצְוָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁטָּעוּן יְסוֹד?! יָכוֹל יְעַכְּבֶנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל הַדָּם דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ״ – נִתְּקוֹ הַכָּתוּב לַעֲשֵׂה, וַעֲשָׂאוֹ שְׁיָרֵי מִצְוָה; לוֹמַר לְךָ: שִׁירַיִם אֵין מְעַכְּבִין. וְסָבַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִיצּוּי חַטַּאת הָעוֹף מְעַכֵּב?! וְהָתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה״ – וְהַנִּשְׁאָר יִמָּצֵה, וְשֶׁאֵינוֹ נִשְׁאָר לֹא יִמָּצֵה! תְּרֵי תַּנָּאֵי וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא, הַאי תַּנָּא סָבַר: שִׁירַיִם מְעַכְּבִי. דְּתַנְיָא: ״הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַעְלָה, וְלֹא אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה. אָמַרְתָּ: וְכִי מֵאַיִן בָּאתָה? מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח וְגוֹ׳״ – לָמַדְנוּ לַנִּיתָּנִין בְּמַתַּן אַרְבַּע, שֶׁאִם נְתָנָן בְּמַתָּנָה אַחַת – כִּיפֵּר. יָכוֹל אַף הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה כִּיפֵּר? וְדִין הוּא – נֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַעְלָה, וְנֶאֶמְרוּ דָּמִים לְמַטָּן; מָה דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַטָּן שֶׁנְּתָנָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר, אַף דָּמִים הָאֲמוּרִים לְמַעְלָן – אִם נָתַן לְמַטָּה לֹא כִּיפֵּר! לֹא; אִם אָמַרְתָּ בַּתַּחְתּוֹנִים שֶׁנִּיתָּנִין בִּנְתִינָה לְמַעְלָה שֶׁאֵין סוֹפָן לְמַעְלָן – לֹא כִּיפֵּר; תֹּאמַר בָּעֶלְיוֹנִים שֶׁנְּתָנָן לְמַטָּה, שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב לְמַטָּה?! דָּמִים שִׁירַיִים הַפְּנִימִיִּים יוֹכִיחוּ – שֶׁיֵּשׁ מֵהֶן קָרֵב בַּחוּץ, וְאִם נְתָנָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר! לֹא; אִם אָמַרְתָּ בְּדָמִים הַפְּנִימִיִּים – שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן; תֹּאמַר בְּעֶלְיוֹנִים – שֶׁהֲרֵי קְרָנוֹת מְמָרְקוֹת אוֹתָן; אִם נְתָנָן לְמַטָּה – כְּשֵׁרִים! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אוֹתָהּ״ – אוֹתָהּ שֶׁנִּיתָּן דָּמִים לְמַעְלָה, וְלֹא שֶׁנִּיתָּן דָּמָהּ לְמַטָּה. מַאי שֶׁאֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן? לָאו אֵלּוּ שִׁירַיִים?! אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אִי הָכִי, תֵּיתֵי בְּקַל וָחוֹמֶר: מָה שִׁירַיִים הַפְּנִימִיִּים, שֶׁסּוֹפָן חוֹבָה בַּחוּץ – עֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה בַּחוּץ לֹא כִּיפֵּר; הַנִּיתָּנִין לְמַעְלָה, שֶׁאֵין סוֹפָן חוֹבָה לְמַטָּה, וַעֲשָׂאָן בַּתְּחִלָּה לְמַטָּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא כִּיפֵּר?! אֶלָּא אֵין מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי מְמָרְקָן בִּלְבַד, אֶלָּא פָּרוֹכֶת. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר״ – אִם כִּיפֵּר כִּלָּה, וְאִם לֹא כִּיפֵּר לָא כִּלָּה. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נֹאמַר: אִם כִּלָּה כִּיפֵּר, אִם לֹא כִּלָּה לֹא כִּיפֵּר? שֶׁאִם חִיסַּר אַחַת מִכׇּל הַמַּתָּנוֹת – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. מַאי בֵּינַיְיהוּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי; חַד אָמַר: מַשְׁמָעוּת דּוֹרְשִׁין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וְחַד אָמַר: שִׁירַיִים מְעַכְּבִין אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא דְּאָמַר: שִׁירַיִים דִּמְעַכְּבִי; דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִים מְעַכְּבִין – מֵבִיא פַּר אֶחָד, וּמַתְחִיל בַּתְּחִלָּה בִּפְנִים. אַטּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לֵית לֵיהּ הָא סְבָרָא?! וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: תַּנָּא רַבִּי נְחֶמְיָה כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר שִׁירַיִם מְעַכְּבִין! אֶלָּא כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי; הָכָא נָמֵי, כְּדִבְרֵי הָאוֹמֵר – וְלָאו לְהָנֵי תַּנָּאֵי. מַתְנִי׳ חַטּאוֹת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד – אֵלּוּ הֵן חַטְּאוֹת הַצִּבּוּר? שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת. שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת. כֵּיצַד? עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים לְזִכְרֵי כְהוּנָּה בְּכׇל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. גְּמָ׳ הֵיכִי עָבֵיד? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר; חַד אָמַר: נוֹתֵן אַמָּה אֵילָךְ וְאַמָּה אֵילָךְ, וְחַד אָמַר: מְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חוּדּוֹ שֶׁל קֶרֶן. אַלִּיבָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: הִיא עַצְמָהּ אֵינָהּ נַעֲשֵׂית אֶלָּא בְּגוּפָהּ שֶׁל קֶרֶן – דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי; כִּי פְּלִיגִי – אַלִּיבָּא דְּרַבִּי. מָר סָבַר: אַמָּה אֵילָךְ וְאַמָּה אֵילָךְ – כְּנֶגֶד קֶרֶן הוּא; וּמָר סָבַר: כְּנֶגֶד חוּדָּהּ אִין, טְפֵי לָא. מֵיתִיבִי: חַטַּאת הַצִּיבּוּר וְהַיָּחִיד – כֵּיצַד מַתַּן דָּמָן? הָיָה עוֹלֶה לַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית; וְטוֹבֵל בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית – הַמְיוּמֶּנֶת שֶׁבַּיָּמִין – מִן הַדָּם שֶׁבַּמִּזְרָק; וְחוֹמֵר בְּגוּדָלוֹ מִלְּמַעְלָה וּבְאֶצְבָּעוֹ קְטַנָּה מִלְּמַטָּה, וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חוּדָּהּ שֶׁל קֶרֶן, עַד שֶׁמְּכַלֶּה כָּל הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע. וְכֵן כׇּל קֶרֶן וָקֶרֶן. הָכִי קָאָמַר: מִצְוָה בְּחוּדָּהּ; אִי עֲבַד אַמָּה אֵילָךְ וְאַמָּה אֵילָךְ – לֵית לַן בַּהּ. מַאי רַבִּי וּמַאי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּתַנְיָא: דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים נִיתָּנִין מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַעְלָה, דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים נִיתָּנִין מִחוּט הַסִּיקְרָא וּלְמַטָּן. דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִין – בְּעוֹלַת הָעוֹף, אֲבָל בְּחַטַּאת בְּהֵמָה – הִיא עַצְמָהּ אֵין נַעֲשֵׂית אֶלָּא עַל גּוּפָהּ שֶׁל קֶרֶן. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי? דִּכְתִיב: ״וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת, וּמֵהַהַרְאֵל וּלְמַעְלָה וְגוֹ׳״. אַרְבַּע אַמּוֹת הוּא דְּהָוְיָא?! אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: וּמְקוֹם קְרָנוֹת אַרְבַּע. מְקוֹם קְרָנוֹת אַרְבַּע הָוְיָא?! אֶלָּא אֵימָא: רְשׁוּת קְרָנוֹת אַרְבַּע. תְּנַן הָתָם: חוּט שֶׁל סִיקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב אַחָא בַּר רַב קַטִּינָא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיְתָה הָרֶשֶׁת עַד חֲצִי הַמִּזְבֵּחַ״ – הַתּוֹרָה נָתְנָה מְחִיצָה לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים לְדָמִים הַתַּחְתּוֹנִים. שְׁיָרֵי הַדָּם כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֶל יְסוֹד מִזְבֵּחַ״ – זֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי. אַתָּה אוֹמֵר זֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי; אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא יְסוֹד מַעֲרָבִי, וְיִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ? אָמַרְתָּ: יִלְמַד יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ לִיצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל; מָה יְצִיאָתוֹ מִן הַהֵיכָל – בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף יְרִידָתוֹ מִן הַכֶּבֶשׁ – בְּסָמוּךְ לוֹ. תַּנְיָא, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אוֹמֵר: זֶה וָזֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר יְסוֹד מַעֲרָבִי – קָסָבַר: יִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יְסוֹד דְּרוֹמִי, מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אַסִּי, קָסָבַר הַאי תַּנָּא: כּוּלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בְּצָפוֹן קָאֵי. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: כּוּלֵּיהּ פֶּתַח בְּדָרוֹם קָאֵי. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמְרִים: זֶה וָזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי. וְסִימָנֵיךְ: מָשְׁכוּ גַּבְרֵי לְגַבְרָא. מַתְנִי' הָעוֹלָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִיבּוּל דָּמָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ, וְכָלִיל לָאִשִּׁים. גְּמָ׳ עוֹלָה מַאי טַעְמָא תָּנֵי לֵיהּ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים? מִשּׁוּם דְּלָא כְּתִיב בַּהּ ״לַה׳ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים הִיא״. וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת. הֵיכִי עָבֵיד? אָמַר רַב: נוֹתֵן וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מַתָּנָה אַחַת כְּמִין גַּמָּא נוֹתֵן. כְּתַנָּאֵי – יָכוֹל יִזְרְקֶנּוּ זְרִיקָה אַחַת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סָבִיב״. אִי סָבִיב, יָכוֹל יַקִּיפֶנּוּ כְּחוּט? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְזָרְקוּ״. הָא כֵּיצַד? כְּמִין גַּמָּא – וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״סָבִיב״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן ״סָבִיב״; מָה לְהַלָּן – פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת, אַף כָּאן – פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת. אִי – מָה לְהַלָּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת, אַף כָּאן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת?! אָמַרְתָּ: עוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד; וְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד. מַאי טַעְמָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף. דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: מִזְבֵּחַ אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין, וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכׇל יוֹם לְנוֹטְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֹפֵף עָלָיו כׇּל הַיּוֹם״. לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״. מֵיתִיבִי: עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית? הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עוֹרְפָּהּ, וּמַבְדִּיל, וּמְמַצֶּה דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ. וְאִי אָמְרַתְּ לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד – בְּאַוֵּירָא בְּעָלְמָא הוּא דְּקָא עָבֵיד! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אֵימַר כָּךְ הִתְנוּ – אַוֵּירָא דְּבִנְיָמִין, קַרְקַע דִּיהוּדָה. מַאי לֹא הֲוָה הָיָה לָהּ יְסוֹד? רַב אָמַר: בְּבִנְיָן, לֵוִי אָמַר: בְּדָמִים. רַב מְתַרְגֵּם: ״בְּאַחְסָנְתֵּיהּ יִתְבְּנֵי מַדְבְּחָא״, לֵוִי מְתַרְגֵּם: ״בְּאַחְסָנְתֵּיהּ יִתְבְּנֵי מַקְדְּשָׁא״ – מְקוֹם מְקוּדָּשׁ לְדָמִים. תָּא שְׁמַע: הַיְסוֹד הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כׇּל הַצָּפוֹן וְעַל פְּנֵי כׇּל הַמַּעֲרָב, אוֹכֵל בַּדָּרוֹם אַמָּה אַחַת וּבַמִּזְרָח אַמָּה אַחַת! מַאי ״אוֹכֵל״ נָמֵי – בְּדָמִים. תָּא שְׁמַע: הַמִּזְבֵּחַ הָיָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – מִן הַצַּד. תָּא שְׁמַע: נִמְצָא פּוֹרֵחַ אַמָּה עַל יְסוֹד וְאַמָּה עַל סוֹבֵב! אֵימָא כְּנֶגֶד אַמָּה יְסוֹד, וְעַל אַמָּה סוֹבֵב. תָּא שְׁמַע, דְּתָנֵי לֵוִי: כֵּיצַד בּוֹנִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ? מְבִיאִין מַלְבֵּן שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם עַל שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם וְגוֹבְהוֹ אַמָּה, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי אֲבָנִים מְפוּלָּמוֹת – בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת, וּמֵבִיא סִיד וְקוּנְיָא וָזֶפֶת, וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ. וְזֶה הוּא מְקוֹם יְסוֹד. וְחוֹזֵר וּמֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁהוּא שְׁלֹשִׁים אַמָּה עַל שְׁלֹשִׁים אַמָּה וְגוֹבְהוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי אֲבָנִים כּוּ׳. וְחוֹזֵר וּמֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁהוּא עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה עַל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְגוֹבְהוֹ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי כּוּ׳. וְהוּא מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה. וְחוֹזֵר וּמֵבִיא מַלְבֵּן שֶׁהוּא אַמָּה עַל אַמָּה, וּמֵבִיא חֲלוּקֵי אֲבָנִים מְפוּלָּמוֹת בֵּין גְּדוֹלוֹת בֵּין קְטַנּוֹת, וּמֵבִיא זֶפֶת וְקוּנְיָא, וּמְמַחֶה וְשׁוֹפֵךְ. וְזֶהוּ קֶרֶן. וְכֵן לְכׇל קֶרֶן וָקֶרֶן. וְכִי תֵּימָא דְּגָיֵיז לֵיהּ, ״אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת״ כְּתִיב! דְּמַחֵית מִידֵּי מִתּוּתֵיהּ, וְשָׁקֵיל לֵיהּ. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי, הָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: אֲבָנִים שֶׁל קְרָנוֹת חֲלוּלוֹת הָיוּ – דִּכְתִיב: ״וּמָלְאוּ כַּמִּזְרָק כְּזָוִיֹּת מִזְבֵּחַ״; הָכָא נָמֵי ״אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת״ אָמַר רַחֲמָנָא! אֶלָּא דְּמַחֵית מִידֵּי מִתּוּתֵיהּ וְשָׁקֵיל לֵיהּ; הָכָא נָמֵי, דְּמַחֵית מִידֵּי מִתּוּתֵיהּ וְשָׁקֵיל לֵיהּ. דָּרֵשׁ רָבָא, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיֵּלֶךְ דָּוִד וּשְׁמוּאֵל וַיֵּשְׁבוּ בְּנוֹיוֹת בָּרָמָה״? וְכִי מָה עִנְיַן נוֹיוֹת אֵצֶל רָמָה? אֶלָּא שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בָּרָמָה וְעוֹסְקִין בְּנוֹיוֹ שֶׁל עוֹלָם. אָמְרִי, כְּתִיב: ״וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם״ – מְלַמֵּד שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ גָּבוֹהַּ מִכׇּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכׇּל אֲרָצוֹת. לָא הֲווֹ יָדְעִי דּוּכְתֵּיהּ הֵיכָא; אַיְיתוֹ סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ, בְּכוּלְּהוּ כְּתִיב: ״וְיָרַד וְעָלָה הַגְּבוּל״, ״וְתָאַר הַגְּבוּל״; בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין ״וְעָלָה״ כְּתִיב, ״וְיָרַד״ לָא כְּתִיב. אָמְרִי, שְׁמַע מִינַּהּ: הָכָא הוּא מְקוֹמוֹ. סְבוּר לְמִבְנְיֵיהּ בְּעֵין עֵיטָם – דְּמִדְּלֵי; אָמְרִי: נִיתַתֵּי בֵּיהּ קַלִּיל, כְּדִכְתִיב: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: גְּמִירִי דְּסַנְהֶדְרִין בְּחֶלְקוֹ דִּיהוּדָה וּשְׁכִינָה בְּחֶלְקוֹ דְּבִנְיָמִין, וְאִי מְדַלִּינַן לֵיהּ – מִתְפְּלֵיג טוּבָא; מוּטָב דְּנִיתַתֵּי בֵּיהּ פּוּרְתָּא, כְּדִכְתִיב: ״וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן״. וְעַל דָּבָר זֶה נִתְקַנֵּא דּוֹאֵג הָאֲדוֹמִי בְּדָוִד, כְּדִכְתִיב: ״כִּי קִנְאַת בֵּיתְךָ אֲכָלָתְנִי״, וּכְתִיב: ״זְכוֹר ה׳ לְדָוִד אֵת כׇּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה׳ וְגוֹ׳, אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי וְגוֹ׳, אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה׳ וְגוֹ׳״. ״הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵה יַעַר״; ״בְּאֶפְרָתָה״ – זֶה יְהוֹשֻׁעַ, דְּקָאָתֵי מֵאֶפְרַיִם. ״מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵה יַעַר״ – זֶה בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: ״בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף״. מַתְנִי׳ זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת; אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת – אֲשַׁם גְּזֵילוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצוֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי; שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִיבּוּל דָּמָן בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים – לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, לְכׇל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. גְּמָ׳ מְנָא לַן דְּבָעֵי צָפוֹן? דְּתָנֵי רַבָּה בַּר רַב חָנָן קַמֵּיהּ דְּרָבָא: ״וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת״ – מָה חַטָּאת בַּצָּפוֹן, אַף שַׁלְמֵי צִבּוּר בַּצָּפוֹן. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: וְכִי חַטָּאת מֵהֵיכָן לָמְדָה – מֵעוֹלָה; דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?! אֶלָּא מִדְּתָנֵי רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא: ״עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם״ – מָה עוֹלָה קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים; מָה עוֹלָה בַּצָּפוֹן, אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר בַּצָּפוֹן. אֶלָּא הֶיקֵּשָׁא קַמָּא לְמַאי אֲתָא? כִּי חַטָּאת – מָה חַטָּאת אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, אַף זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר לְזִכְרֵי כְהוּנָּה. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, גַּבֵּי אֵיל נָזִיר דִּכְתִיב: ״וְהִקְרִיב אֶת קׇרְבָּנוֹ לַה׳ כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה, וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת, וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים״ – הָכִי נָמֵי נֵימָא דְּהִקִּישׁ הַכָּתוּב לְחַטָּאת: מָה חַטָּאת אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, אַף אֵיל נָזִיר נָמֵי אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה?! הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם, כֵּיוָן דִּכְתִיב ״וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ בְּשֵׁלָה מִן הָאַיִל״ – מִכְּלָל דְּכוּלֵּיהּ בְּעָלִים אָכְלִי לֵיהּ. זְרוֹעַ בְּשֵׁלָה מִיהָא לָא לִיתְאֲכִיל אֶלָּא לְזִכְרֵי כְהוּנָּה! קַשְׁיָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: קׇדְשֵׁי אִקְּרִי, קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים לָא אִיקְּרוּ. וְאֶלָּא לְמַאי הִלְכְתָא אִיתַּקַּשׁ? אָמַר רָבָא: שֶׁאִם גִּלַּח עַל אֶחָד מִשְּׁלׇשְׁתָּן – יָצָא. מַתְנִי' הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר, קָדָשִׁים קַלִּים, שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל הָעִיר, לְכׇל אָדָם, בְּכׇל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת. הַמּוּרָם מֵהֶם כְּיוֹצֵא בָּהֶן, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר״ – אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי רִאשׁוֹנִים בְּטוּמְאָה אֲכָלוּם?! אֶלָּא טָהוֹר – מִכְּלָל שֶׁהוּא טָמֵא; טָהוֹר מִטּוּמְאַת מְצוֹרָע, וְטָמֵא מִטּוּמְאַת זָב. וְאֵיזֶה זֶה? זֶה מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְאֵימָא טָהוֹר מִטּוּמְאַת זָב וְטָמֵא מִטּוּמְאַת מֵת – וְאֵיזֶה זֶה, זֶה מַחֲנֵה לְוִיָּה! אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר קְרָא: ״וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״ – אוֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלֹא אַחֶרֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, אַפְּקַהּ לְמַחֲנֵה לְוִיָּה; הֲדַר כְּתִיב: ״בְּמָקוֹם טָהוֹר״ – אַפְּקַהּ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. רָבָא אָמַר: ״אוֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ״ – וְלֹא אַחֶרֶת בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ, אַפְּקַהּ לִגְמָרֵי. הֲדַר כְּתַב רַחֲמָנָא: ״תֹּאכְלוּ בִּמְקוֹם טָהוֹר״ – עָיְילָא לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. וְאֵימָא עַיְּילַאּ לְמַחֲנֵה לְוִיָּה! לַחֲדָא מְעַיְּילִינַן, לְתַרְתֵּי לָא מְעַיְּילִינַן. אִי הָכִי, אַפּוֹקֵי נָמֵי – לַחֲדָא מַפְּקִינַן, לְתַרְתֵּי לָא מַפְּקִינַן! וְעוֹד, ״לֹא תוּכַל לֶאֱכוֹל בִּשְׁעָרֶיךָ״ כְּתִיב! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְאַבָּיֵי. מַתְנִי׳ שְׁלָמִים – קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל הָעִיר, לְכׇל אָדָם, בְּכׇל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד; הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם, וְלִבְנֵיהֶם, וּלְעַבְדֵיהֶם. גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״; ״וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״; ״וְשָׁחַט אוֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״ – לְהַכְשִׁיר אֶת כׇּל הָרוּחוֹת בְּקָדָשִׁים קַלִּים. קַל וָחוֹמֶר לַצָּפוֹן: וּמָה קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים, שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ בְּכׇל הָרוּחוֹת – הוּכְשְׁרוּ בַּצָּפוֹן; קָדָשִׁים קַלִּים, שֶׁהוּכְשְׁרוּ בְּכׇל הָרוּחוֹת – אֵינוֹ דִּין שֶׁהוּכְשְׁרוּ בַּצָּפוֹן?! רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַכְשִׁיר צָפוֹן; שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה קָדָשִׁים קַלִּים, שֶׁהוּכְשְׁרוּ בְּכׇל הָרוּחוֹת – לֹא הוּכְשַׁר מְקוֹמָן אֵצֶל קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים; קׇדְשֵׁי קֳדָשִׁים, שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ אֶלָּא בַּצָּפוֹן – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא הוּכְשַׁר מְקוֹמָן אֵצֶל קָדָשִׁים קַלִּים?! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֹהֶל מוֹעֵד״. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי; חַד לְגוּפֵיהּ – דְּנִיבְעֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְחַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין, וְחַד לִפְסוֹל צִידֵּי צְדָדִין. וְצָפוֹן לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: חַד לְגוּפֵיהּ – דְּנִיבְעֵי פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְחַד לְהַכְשִׁיר צָפוֹן, וְחַד לְהַכְשִׁיר צְדָדִין. וְצִידֵּי צְדָדִין לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא. מַאי שְׁנָא הָכָא – דִּכְתִיב: ״פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״, וּמַאי שְׁנָא הָתָם – דִּכְתִיב: ״לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד״? קָא מַשְׁמַע לַן כִּדְרַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל; דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – בִּזְמַן שֶׁהוּא פָּתוּחַ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא נָעוּל. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר מָר עוּקְבָא בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״ – בִּזְמַן שֶׁפֶּתַח הַהֵיכָל פָּתוּחַ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא נָעוּל. בְּמַעְרְבָא מַתְנֵי הָכִי – אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אַחָא אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קוֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל – פְּסוּלִים. וּבַמִּשְׁכָּן – קוֹדֶם שֶׁיַּעֲמִידוּ לְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן, וּלְאַחַר שֶׁיְּפָרְקוּ לְוִיִּם אֶת הַמִּשְׁכָּן – פְּסוּלִים. פְּשִׁיטָא – מוּגָף, כְּנָעוּל דָּמֵי. וִילוֹן מַאי? אָמַר רַבִּי זֵירָא: הוּא עַצְמוֹ אֵין נַעֲשֶׂה אֶלָּא כְּפֶתַח פָּתוּחַ. גּוּבְהָא מַאי? תָּא שְׁמַע: דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת, וְגוֹבְהָן שְׁמֹנָה; כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה כּוּלָּהּ לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים. מַאי, לָאו דְּאִיכָּא קַמַּיְיהוּ שְׁמוֹנֶה? לָא; דְּגָבְהוּ נִינְהוּ שְׁמוֹנֶה. מֵיתִיבִי: כׇּל הַשְּׁעָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם – גּוֹבְהָן עֶשְׂרִים אַמָּה, וְרוֹחְבָּן עֶשֶׂר אַמָּה! פִּשְׁפָּשִׁין שָׁאנֵי. וְהָאִיכָּא צְדָדִין! דִּמְעַיֵּיל לְהוּ בְּקֶרֶן זָוִית. אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת מַאי? תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רָמֵי בַּר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לוּל קָטָן הָיָה אֲחוֹרֵי בֵּית הַכַּפּוֹרֶת, גָּבוֹהַּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת; כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״שְׁנַיִם לַפַּרְבָּר״. מַאי ״לַפַּרְבָּר״? אָמַר רַבָּה בַּר רַב שֵׁילָא, כְּמַאן דְּאָמַר: כְּלַפֵּי בַּר. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין חַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה, אֶלָּא עַל אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה מֵאָה שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר לִי אַבָּא: כְּגוֹן זֶה – כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים, וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה. לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי חַלּוֹנוֹת, דְּלָתוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה – תְּנֵינָא: הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים! וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי לְשָׁכוֹת? וְאִי בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ – וְהָתְנַן: תּוֹכָן קוֹדֶשׁ! מִדְּרַבָּנַן. וּדְאוֹרָיְיתָא לָא?! וְהָתַנְיָא: לְשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּחוֹל, וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ. מִנַּיִן שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִים שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וּשְׁיָרֵי מִנְחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ״ – הַתּוֹרָה רִיבְּתָה חֲצֵירוֹת הַרְבֵּה אֵצֶל אֲכִילָה אַחַת. אָמַר רָבָא: לַאֲכִילָה שָׁאנֵי. אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה לָא?! וְהָתַנְיָא: לְשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת לַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ – כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים, וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה! לָאו אָמְרַתְּ ״אֵין שׁוֹחֲטִין״? תְּנִי נָמֵי ״אֵין חַיָּיבִין״. בִּשְׁלָמָא אֵין שׁוֹחֲטִין – בָּעֵינָא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְלֵיכָּא; אֶלָּא אֵין חַיָּיבִין – אַמַּאי? וְלִיטַעְמָיךְ, אֵין שׁוֹחֲטִין – מִי לָא עָסְקִינַן דְּאִיכָּא שְׁחִיטָה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח?! דְּאִי לֵיכָּא, לְמַאי אִיצְטְרִיךְ? אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּקָא שָׁחֵיט כְּנֶגֶד הַפֶּתַח – תְּנִי ״אֵין שׁוֹחֲטִין״ מִשּׁוּם דְּלָא קָדֵישׁ; תְּנִי נָמֵי: ״אֵין חַיָּיבִין״. וְלַאֲכִילָה לָא בָּעֵינַן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת, גּוֹבְהָן שְׁמוֹנֶה; כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים! אָמַר רָבִינָא: סְמִי מִכָּאן אֲכִילָה. וְהָכְתִיב: ״בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְשָׁם תֹּאכְלוּ אוֹתוֹ״! קׇדְשֵׁי שָׁעָה שָׁאנֵי. אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: מִנַּיִן לְדָם – שֶׁנִּפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל״ – בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב. הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״בְּיוֹם זִבְחוֹ יֵאָכֵל״; ״הַקְרִיבוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב. וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: אִי קָרֵיב דָּם הָאִידָּנָא – נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר הָאִידָּנָא וְלִמְחַר, אִי קָרֵיב דָּם לִמְחַר – נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר לִמְחַר וּלְיוֹמָא אוּחְרָא? אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ יֹאכַל״; ״זִבְחוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיבוֹ, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיבוֹ. אִיתְּמַר: הַמְחַשֵּׁב לְאוֹר שְׁלִישִׁי – חִזְקִיָּה אָמַר: כָּשֵׁר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: פָּסוּל. חִזְקִיָּה אָמַר כָּשֵׁר – דְּהָא לָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה; רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּסוּל – דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה. הָאוֹכֵל לְאוֹר שְׁלִישִׁי – חִזְקִיָּה אָמַר: פָּטוּר, דְּלָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה; רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, וּבִבְשָׂרָן וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אַחַת – מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וּבִבְשָׂרָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה שֶׁל שְׁנֵי יָמִים. תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יְהוּ נֶאֱכָלִין לְאוֹר שְׁלִישִׁי? וְדִין הוּא – זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים; מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן, אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים – לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם״ – בְּעוֹד יוֹם הוּא נֶאֱכָל, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל לְאוֹר שְׁלִישִׁי. יָכוֹל יִשָּׂרֵף מִיָּד? וְדִין הוּא – זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים; מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה, אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים – תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף״ – בַּיּוֹם אַתָּה שׂוֹרְפוֹ, וְאִי אַתָּה שׂוֹרְפוֹ בַּלַּיְלָה. מַתְנִי׳ הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח – קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה; וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. שִׁינָּה בַּאֲכִילָתָן. הַבְּכוֹר – נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר – לְכׇל אָדָם; וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל הָעִיר, בְּכׇל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח – אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי. גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״חֶלְבּוֹ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״חֶלְבָּם״; ״דָּמוֹ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״דָּמָם״; לִימֵּד עַל בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח, שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ. כְּנֶגֶד הַיְסוֹד מְנָא לַן? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אָתְיָא ״זְרִיקָה״–״זְרִיקָה״ מֵעוֹלָה. וְעוֹלָה גּוּפַהּ מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעוֹלָה״ – לִמֵּד עַל עוֹלַת חוֹבָה שֶׁטְּעוּנָה יְסוֹד. אִי – מָה לְהַלָּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, אַף כָּאן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע?! אָמַר אַבָּיֵי: לְמָה לִי לְמִכְתַּב ״סָבִיב״ בְּעוֹלָה, ״סָבִיב״ בְּחַטָּאת? הָווּ שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכׇל שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? הָוֵי אָשָׁם שְׁלֹשָׁה, וּשְׁלֹשָׁה וַדַּאי אֵין מְלַמְּדִין. הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים. תָּנוּ רַבָּנַן: מִנַּיִן לַבְּכוֹר שֶׁנֶּאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין״ – הִקִּישׁוֹ הַכָּתוּב לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. וְזוֹ שְׁאֵלָה נִשְׁאֲלָה לִפְנֵי חֲכָמִים בַּכֶּרֶם בְּיַבְנֶה: בְּכוֹר לְכַמָּה נֶאֱכָל? נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הָיָה שָׁם תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁבָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לִפְנֵי חֲכָמִים תְּחִלָּה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שְׁמוֹ, אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִנַּיִן לָךְ? אָמַר לוֹ: בְּנִי, שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים, וּבְכוֹר קָדָשִׁים קַלִּים; מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, בְּכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וְחַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן; מָה חַטָּאת וְאָשָׁם לְיוֹם וָלַיְלָה, אַף בְּכוֹר לְיוֹם וָלַיְלָה! אָמַר לוֹ: נָדוּן דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וְנִלְמַד דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; מָה שְׁלָמִים אֵין בָּאִין עַל חֵטְא – אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא, מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִים לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד – אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ: רַבִּי, נָדוּן דָּבָר מִדָּבָר, יִלְמַד דָּבָר מִדָּבָר; חַטָּאת וְאָשָׁם מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּבְכוֹר מַתָּנָה לַכֹּהֵן; מָה חַטָּאת וְאָשָׁם אֵין בָּאִין בְּנֶדֶר וּנְדָבָה – אַף בְּכוֹר אֵינוֹ בְּנֶדֶר וּנְדָבָה, מָה חַטָּאת וְאָשָׁם נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לְיוֹם אֶחָד! קָפַץ רַבִּי עֲקִיבָא, וְנִסְתַּלֵּק רַבִּי טַרְפוֹן. אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ״ – הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים; מָה שְׁלָמִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. אָמַר לוֹ: הִיקַּשְׁתּוֹ לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל שְׁלָמִים, וַאֲנִי מַקִּישׁוֹ לְחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁל תּוֹדָה – מָה תּוֹדָה נֶאֱכֶלֶת לְיוֹם וְלַיְלָה, אַף בְּכוֹר נֶאֱכָל לְיוֹם וְלַיְלָה! אָמַר לוֹ: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר: ״וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְךָ יִהְיֶה״, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְךָ יִהְיֶה״? הוֹסִיף הַכָּתוּב הֲוָיָה אַחֶרֶת בַּבְּכוֹר. וּכְשֶׁנֶּאְמְרוּ דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, אָמַר לָהֶן: צְאוּ וְאִמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא: טָעִיתָה. תּוֹדָה מֵהֵיכָן לָמְדָה – מִשְּׁלָמִים; וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?! הָא אֵין עָלֶיךָ לִידּוֹן בְּלָשׁוֹן אַחֲרוֹן, אֶלָּא בְּלָשׁוֹן רִאשׁוֹן. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, הַאי ״לְךָ יִהְיֶה״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? לִימֵּד עַל בְּכוֹר בַּעַל מוּם שֶׁהוּא מַתָּנָה לַכֹּהֵן – שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכׇל הַתּוֹרָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא יָלֵיף לֵיהּ מִ״בְּשָׂרָם״ – חַד תָּם וְחַד בַּעַל מוּם. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִ״בְּשָׂרָם״ דְּהָנָךְ בְּכוֹרוֹת קָאָמַר. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר: הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר – הָוֵי הֶיקֵּשׁ; וּמָר סָבַר: לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד״ – כְּשֵׁם שֶׁמַּזֶּה לִפְנַי וְלִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַפָּר, כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל. וּכְשֵׁם שֶׁלִּפְנַי וְלִפְנִים אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה מִדַּם הַשָּׂעִיר, כָּךְ מַזֶּה בַּהֵיכָל. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מְקוֹמוֹת הוּא דְּגָמְרִי מֵהֲדָדֵי. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: חוּץ מִפְּנִים בְּחַד זִימְנָא גְּמִיר. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה״ – שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר ״תָּבִיאוּ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״תָּבִיאוּ״? כֹּל שֶׁאַתָּה מֵבִיא מִמָּקוֹם לְמָקוֹם אַחֵר הֲרֵי הוּא כָּזֶה; מַה לְּהַלָּן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה, אַף כָּאן עִשָּׂרוֹן לְחַלָּה. אִי – מָה לְהַלָּן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים, אַף כָּאן שְׁנֵי עֶשְׂרוֹנִים?! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּהְיֶינָה״. וְלָמַדְנוּ עֲשָׂרָה לְחָמֵץ; עֲשָׂרָה לְמַצָּה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ״ – נֶגֶד חָמֵץ הָבֵא מַצָּה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? ״תָּבִיאוּ״ – יַתִּירָא הִיא. הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב יוֹסֵף: רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן ״בַּלַּיְלָה הַזֶּה״, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן: ״וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה״; מַה לְהַלָּן עַד חֲצוֹת, אַף כָּאן עַד חֲצוֹת. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וַאֲכַלְתֶּם אוֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן״ – עַד שְׁעַת חִפָּזוֹן! אִם כֵּן, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּלַּיְלָה הַזֶּה״? שֶׁיָּכוֹל יְהֵא כְּכׇל הַקֳּדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִים בַּיּוֹם; תַּלְמוּד לוֹמַר ״בַּלַּיְלָה״ – בַּלַּיְלָה יְהֵא נֶאֱכָל, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל בַּיּוֹם. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִמַּאי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּדְאוֹרָיְיתָא? דִּלְמָא דְּרַבָּנַן, וּלְהַרְחִיק מִן הָעֲבֵירָה! אִם כֵּן, מַאי ״אֶלָּא עַד חֲצוֹת״? אֶלָּא כִּי הָתָם – מָה הָתָם דְּאוֹרָיְיתָא, אַף כָּאן נָמֵי דְּאוֹרָיְיתָא. הֲדַרַן עֲלָךְ אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן

9 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

לאלתר וכן להלן בכל המקומות:

10 רי"ף פתח ↗

מתני' בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה

1 וכתב הרי"ף ז"ל מיהו לית כל איניש יכול לכווני ולמעבד כי הא מלתא ואפ"ה מצוה למיקרי קודם הנץ החמה וכו'. ותמהני עליו על זה הלשון שזהו מה שהיו עושין ותיקין עצמן שהיו קורין מעט קודם הנץ כדי שיגמרו עם הנץ ויתפללו מיד ויסמכו גאולה לתפלה והיכי קאמר אלא מיהו לית כל איניש יכול לכווני וכו' דמשמע שבא לומר עת אחרת ואומר מורי הרב נר"ו שכוונת הרי"ף ז"ל היא דותיקין מפני שהיו משערין בדקדוק היו מצמצמין ומכוונין שמיד כשיגיעו לגאל ישראל תהיה הנץ החמה ושאר בני אדם אינם בקיאין לשער כל כך ואם יבואו לעשותו שמא יטעו ותנץ החמה קודם ק"ש ויעבור זמן לכתחלה ועל כן צריך שלא ישערו בצמצום אלא בענין שיוכלו לכל הפחות לקרוא קודם הנץ פרשה ראשונה ושתהיה הנץ החמה מקריאת פרשה ראשונה עד גאל ישראל כי זה נקל הוא לכוון שתהיה הנץ החמה בשיעור גדול כזה ואע"פ שאינו מכוין בענין הנץ החמה שיהיה כשמגיע לגאל ישראל אין לחוש לזה שיותר טוב שיקדים הנץ החמה מעט מלצמצם ביותר ולבוא לידי ספק שמא תעבור השעה ופי' ותיקין ר"ל מפולפלים ומחודדים מלשון מפרק הרים מ"א יט דמתרגמינן מותק טוריא:

2 המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר ורגליהם רגל ישרה כלומר צריך שיחבר אותם זא"ז בכיון כאלו אינם אלא אחת מלשון רגל קא דייק דמשמע שיהו סמוכים זה לזה כמו אחד ובירושלמי נחלקו אמוראים חד אמר ככהנים וחד אמר כמלאכים מאן דאמר ככהנים עקב בצד גודל שהכהנים לא היו יכולין לפסוע פסיעה גסה משום לא תגלה ערותך עליו והיו הולכים עקב בצד גודל וכמו כן בתפלה יש לו להתפלל עקב בצד גודל ומ"ד כמלאכים היה אומר שיהיו סמוכים ומכוונין זה כנגד זה שידמו רגל אחד שנאמר ורגליהם רגל ישרה והתלמוד שלנו סובר כמ"ד כמלאכים הלכך צריך שיכוין את רגליו זה כנגד זה כדי שידמו רגל אחד ויש שנוהגין לתת ריוח למעלה אצל האצבעות משום דכתי' שם וכף רגליהם ככף רגל עגל ואין זה כלום שהרי בתלמוד לא הזכיר אלא שיכוין אותם ויסמכם בענין שידמו אחד:

3 ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' ממעמקים קראתיך ה' מפני שפשט הפסוק ר"ל מתוך הדחקים והצרות קראתיך אמר שאינו ראיה וכתיב תפלה לעני כי יעטוף פירוש שזה ודאי ר"ל שפל רוח כמה דאיתמר צפניה ג׳:י״ב והשארתי בקרבך עם עני ודל ש"ב כח ואת עם עני תושיע ר"ל השפלים ובעלי ענוה שא"א לומר שהעניים יהיה להם תשועה ולא בעלי עושר דהא כתיב כספם וזהבם אתם ישעיהו ס׳:ט׳ אלא ר"ל שתפלת השפל והעני נכנסת לפני המקום:

4 לא תאכלו על הדם שלא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם וזה אסמכתא בעלמא הוא דפשטיה דקרא על אמ"ה נאמר שלא יאכל הבשר בעוד שדמו בתוכו:

5 כל האוכל ושותה קודם שיתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת וכו'. אומר ריה"ז ז"ל דהא דאמרינן דדוקא להתחיל אסור אבל אם קודם שהגיע זמן תפלה התחיל לאכול אינו פוסק היינו במנחה אבל בשחרית אם התחיל לאכול קודם שיעלה עמוד השחר מיד שעלה עמוד השחר פוסק דהא איכא לאו דכתיב לא תאכלו על הדם הלכך צריך ליזהר שיתחיל בענין שיגמור ר"ל קודם שיעלה עמוד השחר:

6 לא הפסיד כאדם שקורא בתורה ויש לשאול מה בא להשמיענו שלא הפסיד כאדם שקורא בתורה וזה דבר פשוט הוא ותירץ הרב רבי שלמה מן ההר ז"ל דאתא לאשמעינן שאע"פ שדברים שבכתב לא נתנו לאמרן על פה ושאר פסוקים אינו יכול לקרוא אפי' הכי ק"ש יכול לקרותה על פה ואע"פ שאינו קורא אותה לשם חובה דכיון שניתנה לאומרה על פה לחובה יכול לאומרה אפי' שלא לחובה כל הפעמים שירצה ומזה הטעם התקינו לומר פרשת קרבנות על פה בכל יום מפני שהיא חובה כדאמרינן במדרש אמר אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה כלומר באיזה זכות יתקיימו להם הבטחותיך אמר לו בזכות הקרבנות שנאמר קחה לי עגלה משולשת וגו' תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מאי איכא למימר יאמרו לפני פרשת הקרבנות ומעלה אני עליהם כאילו בנו בית המקדש והקריבו עליו קרבן מזה הטעם נמי אומרים בהרבה מקומות פרשת ברכת כהנים דכיון שחובה לומר בכל יום ברכת כהנים על פה בשעת נשיאות כפים יכול לאומרה אפילו שלא במקום חובה ומזה הטעם אמרו יומא דף סח: ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה דכיון שהוא מענין הקרבנות ומצינו שמצוה לומר פרשת קרבנות על פה כדאמרינן לעיל לא חששו בקריאת' אפילו כשאינו לחובה כללו של דבר כל פסוק שניתן למצוה או לחובה לאמרו על פה יכול לאמרו כמה פעמים שירצה אפי' בשעה שאין בו מצוה כלל ואין בזה משום דברים שבכתב לא ניתנו לאומרה על פה הואיל וניתנו לאומרה פעם אחת:

7 מתני' בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו וכו'. דסבירא להו דובשכבך רוצה לומר דרך שכיבה כדמפרש ואזיל:

8 גמ' והני מילי בפרק ב' לא קאי אלא לעוסקים במלאכתן אבל בהני אחריני לא שנא פרק ראשון ולא שנא פרק שני מותר:

9 כדברי ב"ש עשה דסבר רבי יחזקאל דאע"ג דהלכה כב"ה בכל מקום הכא כיון דב"ה גופייהו סברי דמטין וקורין היה אומר שאם מטה לכתחלה אין בכך כלום ורב נחמן בר יצחק אמר שאם מטה כדברי ב"ש חייב מיתה שאע"פ שאומרים ב"ה מטין וקורין זהו כשהי' יושב מוטה מתחלה אבל כשיושב כדרכו או כשעומד והוא מטה עצמו ומתכוין לעשות כדברי ב"ש ולסתור דברי בית הלל חייב מיתה כיון שמתכוין לסתור דברי ב"ה:

10 מתני' בשחר מברך שתים לפניה וכו'. אחת ארוכה ואחת קצרה וכו' פרש"י ז"ל שארוכה היא אמת ואמונה וקצרה השכיבנו שאין בה מטבע כל כך ומפרש דמקום שאמרו להאריך קאי אמאי דאמר ברישא אחת ארוכה ור"ל שאמת ואמונה שהיא ארוכה לא יקצר ממנה והשכיבנו שהיא קצרה לא יוסיף בה והקשה עליו רבי יעקב ז"ל דהאיך אומר דהשכיבנו הוי קצרה דהרי יש בה מטבע יותר מקידוש והבדלה שהם ארוכות ועוד שבתוספתא מונה הברכות הקצרות ואינו מונה בהן השכיבנו ועוד שאם הוא כדבריו שאומר דבמקום שאמרו להאריך קאי ארישא לא היה לו לומר זה הלשון אלא ארוכה לא יעשנה קצרה קצרה לא יעשנה ארוכה ועוד שהיאך אומר שלא יוכל לקצר באמת ואמונה והא אמרינן בגמרא ד' יד: אמר אני ה' אלהיכם צריך לומר אמת ויציב לא אמר אני ה' אלהיכם אין צריך לומר אמת ויציב ואמרינן היכי לימא מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית עמנו נסים ונפלאות על הים ושרנו לך הנה דבזה בלבד שיאמר ושיחתום גאל ישראל סגי והאיך אמר שאין לו לקצר בברכת אמת ואמונה ועוד שלפי דבריו שאומר שאין לו להוסיף בהשכיבנו קשה מה שנהגו בכמה מקומות לומר פיוטים בהשכיבנו ומשום הכי פירש א' ארוכה וא' קצרה ר"ל שאם ירצה יאריך בהם ואם ירצה יקצר בהם ואחת ארוכה ר"ל בין ארוכה בין קצרה ודומה לזה מאי דאמרינן יבמות דף מא. אחת בתולות ואחת בעולות שר"ל בין בתולות בין בעולות ומה שאמרו מקום שנהגו להאריך אינו רשאי לקצר אינו חוזר לראש אלא מילתא באפי נפשה היא שהברכות שהן ארוכות כגון קידוש והבדלה אין לו לקצר ממטבע שלהן כלום ומקום שאמרו לקצר כגון ברכת בורא פרי הגפן וכיוצא בה אין לו להאריך בהם ומה שאמר אח"כ לחתום אינו רשאי שלא לחתום הוא פירש מה שאמר תחלה מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר ור"ל ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה אינו רשאי לקצר כלל מהמטבע כולה מפני דאם יקצר לא יצטרך לחתום בה ואינו רשאי שיעשה בענין שלא לחתום וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף בה אחר כך שאם כן יצטרך לחתום ומקום שאמרו שלא לחתום אינו רשאי לחתום:

11 גמ' מדת לילה ביום יוצר אור ובורא חשך וכו'. יש ששואלין למה צ"ל מדת יום בלילה ומדת לילה ביום הלא די כשיאמר מדת יום ביום ומדת לילה בלילה והיה אומר הרב רבי אליהו הצרפתי ז"ל שטעם הדבר משום דאמרינן בגמרא ההוא מינאה דאמר לר' מי שברא אור לא ברא חשך ומי שברא חשך לא ברא אור שנאמר יוצר אור ובורא חשך כלומר ממה שלא אמר יוצר אור וחשך משמע שכל אחד ואחד היה לו בורא לבדו אמר לו שוטה שפיל לסיפיה דקרא ה' צבאות שמו שהוא לבדו ברא הכל וע"כ אנו אומרים מדת יום בלילה ומדת לילה ביום להודיע שבורא אחד ברא הכל:

12 רבי יוחנן אומר למשנה צריך לברך שבמשנה ג"כ מפרש הפסוקים ומשם לומד טעמי המצות אבל לתלמוד שהוא פירוש המשנה לא דאין צריך לברך על הפירוש ורבי אלעזר אומר דאפי' לתלמוד צריך לברך שבתלמוד ג"כ מפרש עיקרי הפסוקים ומסקנא דאפי' למדרש צריך לברך שבמדרש ג"כ לומד מהפסוקים מק"ו ומג"ש ומהמדות שהתורה נדרשת בהם:

13 מאי מברך אקב"ו על דברי תורה. יש מפרשים שאומרים לעסוק בדברי תורה בנוסחאות מדוייקות מצאנו על דברי תורה ובהערב יש מקומות שחותמין ברוך אתה ה' נותן התורה ויש מקומות שחותמין ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל וכן מנהג מורי הרב נר"ו:

14 והא דרב המנונא מעולה שבברכות מפני שמזכיר שם שבח ישראל ושבח התורה ואע"פ שסמוכה לחברתה פותחת בברוך מפני שדרך הוא לאמרה בפני עצמה כשמברכין על התורה ומסקנא כדרב פפא דאמר נימרינהו לכלהו וכנגד אלו השלש ברכות תקינו לומר בבקר שלש ענינים מקרא דהיינו פרשת קרבנות ומשנה דהיינו איזהו מקומן ומדרש דהיינו רבי ישמעאל אומר וכו' וברכת אשר בחר בנו שהיא מעולה למקרא וברכת הערב למשנה וברכת על דברי תורה למדרש ולדעת רבי יעקב ז"ל שאומר דלא אמרינן כל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך אלא כשהברכה הראשונה היא ארוכה אבל כשהראשונה קצרה צריכה אחרת שתהי' פותחת בברוך א"כ קשה שהרי בכאן הראשונה קצרה והאחרת הסמוכה לה אינה פותחת בברוך ונצטרך לומר לפי דבריו שאינם אלא שתי ברכות והערב סוף הברכה הראשונה היא ור' יוחנן לא בא לומר שלא יאמר הברכה הראשונה אלא שיוסיף עוד בסופה ויאמר הערב וכו' ואשתכח דהוו להו שתי ברכות האחת כנגד תורה שבכתב והאחרת כנגד תורה שבעל פה שהמדרש והמשנה הכל בכלל תורה שבעל פה הוי וסגי ליה בברכה אחת:

15 ולפי משמעות ההלכה נראה שזה אינו אמור אלא כשהשכים לקרות קודם שקרא ק"ש אבל לאחר שקרא ק"ש אין צריך לברך כדאמרי' שכבר נפטר באהבה רבה אבל בירוש' אומר דכי אמרי' שברכת אהבה רבה פוטרת דוקא בשקרא או בששנה מיד שקורא ק"ש ומתפלל אבל אם לא קרא מיד ואח"כ בא לקרות אין אהבה רבה פוטר דהכי גרסי' התם והוא דשנה על אתר והעולם אינן חוששין לזה הירוש' ואפי' כשקוראין שעה גדולה אחר קריאת אהבה רבה אינם מברכין כלל וחכמי לוניל ז"ל שאלו זה לרי"ה ז"ל והשיב להם דכיון שהדבר מסופק דבירושלמי משמע דאין ברכת אהבה פוטרה אלא בששנה על אתר ובתלמוד שלנו נראה שפוטרת כל היום ואין צריך לברך אלא כשהשכים לקרות קודם ק"ש כדכתבינן לעיל והעולם נוהגין שלא לברך יש לנו לתת טעם למנהג כפי יכלתנו כמו שנאמר בירושלמי כל מקום שאתה מוצא הלכה רופפת צא וראה היאך נוהגין ונהוג וטעם המנהג מפני שמנהגנו לומר בכל יום אלו הברכות קודם ק"ש ובאותה ברכה שבבקר פוטר כל היום וכי אמרי' בירושלמי והוא ששנה על אתר זהו בברכת אהבה רבה שחיובה אינה אלא על ק"ש בלבד וכשקורא מיד אין צריך לברך ואע"פ שלא ברך בבקר ברכת התורה מפני שמאחר ששונה מיד שקורא ק"ש ויתפלל גלה דעתו שלדעת כן קרא אותה לצאת בה ידי חובת ק"ש וידי חובת הקריאה וכשקורא אחר שעה אינו נפטר בה דכיון שאין תקנת חיובה אלא על ק"ש בלבד נראה שמתחלה לא קרא אותה אלא לדעת חיוב ק"ש בלבד ואינה פוטרת הקריאה שקורא אח"כ אלא כשקורא מיד אבל ברכת התורה שתקנוהו לחיוב קריאת התורה פוטרת כל היום ואין צריך לברך לכל פעם ופעם שקורא ולכאורה היה נראה לחלק בין מי שקריאתו כל היום או רובו ובין מי שאינו קורא בקביעות אלא במקרה דמי שקורא בקביעות דין הוא שיפטר בברכת התורה שאמר בבקר מפני שלדעת כן אומר אותה שיקרא כשירצה בין מיד בין אחר שעה כיון שכוונתו עכ"פ לקרות או לשנות ויודע שיקרא אבל אדם אחר שאינו יודע אם יקרא אם לאו אינו מברך לכונה שיקרא עכ"פ כשבא במקרה ללמוד היה לו לברך כיון שמתחלה לא נתכוין לאמרה על קריאה שיקרא ביום אלא שנהגו העולם שלא לברך כלל אפי' בבואם ללמוד דרך מקרה משום דכיון דמצות הקריאה כל היום היא אותה הברכה שבבקר פוטרת כל מה שיקרא ביום אלו הם דברי ר' יצחק ז"ל:

5 רי"ף פתח ↗

גמ' מאי מברך א"ר יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא דף יא: ישעיהו מ״ה:ז׳ יוצר אור ובורא חשך ונימא יוצר אור ובורא נוגה אמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה מדת לילה ביום יוצר אור ובורא חשך מדת יום בלילה גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ברכה שנייה מאי היא אמר רב יהודה אמר שמואל אהבה רבה ורבנן אמרי אהבת עולם תניא נמי הכי אין אומרין אהבה רבה אלא אהבת עולם וכן הוא אומר ירמיהו ל״א:ג׳ ואהבת עולם אהבתיך וקיי"ל כרבנן והאי דאמרי' לקמן אמר רב יהודה אמר שמואל השכים לשנות קודם שיקרא ק"ש צריך לברך לאחר שקרא ק"ש אינו צריך לברך מאי טעמא שכבר נפטר באהבה רבה ההוא מימרא דשמואל הוא דהוא מאריה דשמעתא קמייתא הוא ורבנן פליגי עליה וכבר אידחיא לה הא דשמואל דתניא כותייהו דרבנן וכל מאי דמשתכחת בתר הכי אהבה רבה אעיקרא דשמואל גריר אמר רב הונא למקרא צריך לברך למשנה ולתלמוד אינו צריך לברך ורבי יוחנן אמר למשנה צריך לברך לתלמוד א"צ לברך ור"א אמר אפי' לתלמוד צריך לברך למדרש א"צ לברך ורב אמר אפילו למדרש נמי צריך לברך דאמר רב חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב וקדם ומשי ידיה ומברך ומתני לן פירקין וכתב רב האיי גאון ז"ל דהלכתא כותיה דרב ומנהגא כותיה: מאי מברך אמר רב יהודה בר אשי בא"י אמ"ה אשר קב"ו על דברי תורה ור' יוחנן אמר הערב נא ה' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה בא"י המלמד תורה לעמו ישראל ורב המנונא אמר בא"י אמ"ה אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה והא דרב המנונא מעולה שבברכות היא אמר רב פפא הלכך נימרינהו לכולהו:

8 ברכות פתח ↗

לָא קַשְׁיָא: הָא בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן, הָא בְּפֶרֶק שֵׁנִי.

10 הגהות מאלפס ישן פתח ↗

ואמונה וכן לקמן:

« רבינו יונה על ברכות ד׳ ×¢×´×‘ רבינו יונה על ברכות ו׳ ×¢×´× »