רבינו יונה על ברכות י״ד

1 גמ' הא דאפשר הא דלא אפשר פירוש אם מתפלל כנגד המזרח וראה צואה כנגדו ויכול ללכת כנגד המזרח מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחוריו אבל אי אפשר לו ללכת כנגד המזרח כגון שמתירא שיפסיקוהו עוברי דרכים או שמא יראה צואה אחרת וכנגד המערב אינו רוצה לחזור פניו שהוא רוצה להתפלל כנגד המזרח ילך כנגד הצדדין עד שיתרחק ממנו ד' אמות:

2 הואיל וחטא אין תפלתו תפלה. כלומר הואיל וחטא שהיה לו לבדוק מתחלה ולא בדק צריך לחזור ולהתפלל ואומרים רבני צרפת ז"ל דדוקא כשהיה מקום שמצוים לשם קטנים או שמצוי שם צואה בכי האי גוונא אמרינן דצריך לחזור ולהתפלל אבל במקום אחר דמסתמא לא היה שם צואה אם מצא אחרי כן א"צ לחזור ולהתפלל ודייקינן הכי מדאמרי' הואיל וחטא אין תפילתו תפלה ואם הוא במקום שלא היה לו לתת אל לבו שיהיה שם צואה ולא היה מחויב לבדוק מאי החטא שחטא שלא בדק אלא ודאי לא נקרא חוטא שיצטרך לחזור כי אם במקום שהיה לו לבדוק ופשע ולא בדק תדע דהא באידך ברייתא דלעיל אמרינן היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ארבע אמות ואם איתא דלעולם הצריכוהו לחזור ולהתפלל היאך אמרו דדי לו כשיהלך לפניו ארבע אמות והיה לנו לומר שיחזור ויתפלל אלא ודאי מפני שאפשר הוא שהיה במקום שלא היה לו לתת אל לבו שהיה שם צואה לא אמרו שיחזור ויתפלל מפי מורי הרב נר"ו:

3 היה עומד בתפלה ומים שותתין לו על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר ויש לשאול היאך יכול לחזור ולהתפלל כנגד מי רגלים ויש מתרצים דהכי קאמר ממתין עד שיכלה המים להבלע בקרקע והנכון יותר דלא קאמר אלא עד שיכלה עמוד המים בלבד ור"ל ממתין עד שיכלה עמוד המים ואח"כ מרחיק ארבע אמות וחוזר ומתפלל ואכתי קשה דהיאך יכול להתפלל שהרי לחות המים שעל ברכיו עדיין לא סר ואית דאמרי שהמים שעל ברכיו ושבבגדיו במהרה הם מתנגבים ולפיכך לא חששו וזה דוחק ומשום הכי נראה למורי הרב נר"ו לתרץ שלא חששו למים שעל ברכיו ושבבגדיו מפני שמן התורה אינו אסור אלא בשעה ששותתין בלבד כדאמרינן לקמן לא אסרה התורה אלא כנגד העמוד בלבד וכיון שהשאר אינו אלא מדרבנן די בשירחיק מאותן שנפלו בקרקע ארבע אמות ובאותם שעל ברכיו ועל בגדיו שהוא דבר מועט כיון שאין יוצא מהם ריח רע לא גזרו בהן ומותר:

4 וכתב רבינו האי ז"ל שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואע"ג דאמרינן בהלל ובמגילה בר"ה דף לד אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק שאני תפלה דחמירא טפי שאפי' המלך שואל בשלומו לא ישיבנו אבל רבני צרפת ז"ל אין חולקין ביניהם ואומרים דאפי' בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וטעם האומר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש מדאמר' בגמ' נימא בהא קמיפלגי דמר סבר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומ"ס דחוזר למקום שפסק אמר רב אשי האי שהה לא שהה מבעי ליה אלא דכולי עלמא שהה חוזר לראש והכא במאי עסקינן דלא שהה ואומר מדאמרינן שהה כדי לגמור את כולה כ"ע מודו דחוזר לראש ולא נחלקו אלא בשלא שהה כדי לגמור את כולה ורבני צרפת ז"ל אומרים שאין מכאן ראיה שאין אנו למדין משני לשונות כשהתלמוד מביא האחד ומניח האחר אלא כשהיה יכול לומר גם את השני דכיון שהיה יכול לאומרו ומניחו ואומר האחר משמע שזה הלכה והאחר אינה הלכה אבל בכאן לא היה לו לומר דכ"ע שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק משום דכיון דאפילו בדלא שהה איכא מאן דסבר דגברא דחוי הוא וחוזר לראש היאך היה יכול לומר לדעת זה כששהה חוזר למקום שפסק הלכך אין מכאן ראיה שהתלמוד סובר דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

5 אי הכי קדישתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא. כלומר אם איתא דצריך להרחיק ממקום שהתפלל ד' אמות אם כן לא יוכל אדם להשתין בדרכי העיר לעולם שהרי לפעמים מתפללים בהם ומתרצינן תני ישהה וכו' ואומר בירושלמי שאפילו לרוק אין לו עד שישהה שיעור ארבע אמות ודוקא לרצונו אבל אם נזדמן לו רוק מותר כדבעינן למימר קמן:

6 אבל יכול לעמוד על עצמו מותר. זו היא גירסתו של הרב אלפסי ז"ל ואינו נכון דודאי אע"פ שיכול לעמוד על עצמו כיון שנצרך לנקביו אינו מותר לכתחלה כדאמר בסמוך באידך ברייתא הוצרך לנקביו לא יתפלל ומשמע אע"פ שיכול לעמוד על עצמו אלא כך היא הגירסא בספרים המדויקים אבל יכול לעמוד על עצמו אם התפלל תפלתו תפלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל:

7 מהו שיכנס אדם בתפיליו לבה"כ קבוע וישתין בהם מים וכו'. י"מ דלא גרסי קבוע דהיכי מיבעי ליה אם מותר להשתין בקבוע אם לאו דהא חזינן בסמוך שאפילו הכניסה בלא השתנה אסור דתניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ד' אמות ונכנס וכו' אבל רבינו האי גאון ז"ל גריס ליה ומפרש דה"ק מהו שיכנס אדם בתפיליו לבית הכסא צנוע שסופו להיות קבוע ומש"ה מיבעי' ליה אע"פ שבשאר בתי כסאות שאינם קבועים מותר להשתין בהם בזה שסופו להיות קבוע מי גזרינן שמתוך זה יבא לפנות בו ואסור או נאמר כיון שעדיין אינו קבוע דיינינן ליה כבית הכסא עראי ומותר ומסקנא דאסור דחיישי' שמא יפנה בהם ואומר הרב מורי שכך הוא הפסק דבבית הכסא עראי בידו אסור להשתין בהם דחיישינן משום ניצוצות כלומר שמא ישפשף בהם שהניצוצות מגיעות לתפילין אבל כשהם בראשו דליכא חשש ניצוצות מותר להשתין בהם דכיון דבית הכסא עראי הוא ליכא למיחש שמא יפנה בהן ובית הכסא קבוע בראשו אסור שמא יפנה בהן ובידו מותר דבבית הכסא קבוע ליכא חשש ניצוצות ומשום שמא יפנה נמי לא חיישינן כיון שאוחז אותם בבגדו ובידו:

8 רבי עקיבא אומר אוחזן בבגדו ובידו ונכנס אע"ג דהלכה כר' עקיבא מחבירו ולא מחביריו בהא נראה דהלכה כמותו מדאמרינן התקינו שיהא אוחזן בבגדו ובידו ונכנס ואע"פ שאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא מ"מ למדנו מזה שהאחרים סוברים כמותו ואינו יחיד אצל רבים:

9 אמר רבי זירא ביום גוללן כמין ספר תורה וכו'. פירש"י ז"ל דהכי קאמר כשחולץ אותם גוללן כמין ספר תורה ואין צריך להניחן בכיס אלא אפילו בקרקע כדי שיהיו מזומנים להניחם כשירצה כיון שמצותן כל היום אבל כשחולץ אותם בלילה כיון שא"צ להניחם כל הלילה אין לו להניחם על גבי קרקע אלא עושה להם כיס טפח ומניחן ורבינו האי גאון ז"ל מפרש דבנכנס לבית הכסא מיירי וה"ק כשנכנס ביום וצריך לחלצם כדי שלא יכנס עמהם לבית הכסא גוללן כמין ס"ת וא"צ להניחן בכלי כיון שצריך לחזור ולהניחן מיד אבל כשנכנס בלילה עושה להם כיס טפח ומניחן בתוך הכלי ומצניען כיון שאין לו לטלן ואמרינן עלה לא שנו דביום גוללן כמן ס"ת וסגי להו בהכי אלא כשיש שהות ביום כדי ללובשן דכיון שעוד היום גדול ויכול עדיין לקיים את המצוה לא נטריח אותו לתת אותם בתוך כיס אבל אם לאחר שיצא מבית הכסא אין שהות ביום כדי ללובשן אין לו להניחם כך ללא צורך אלא עושה להם כיס טפח ומניחן בתוכו ומצניען:

10 הואיל ושרי רבנן לא נטרח. כלומר לא אטריח להתלמידים שישמרו אותם ויש ספרים שגורסין אותו לנטרן כלומר ישמרו אותו מן המזיקין ויש מפרשים אשמור אותם אני בעצמי:

11 ולא ישתין בהם מים. ודוקא בעודן בידו אבל בראשו מותר להשתין בהם בבית הכסא ארעי דליכא חשש ניצוצות כיון שהם בראשו ומשום חשש שמא יפנה בהם נמי ליכא כדכתבינן לעיל וכן הא דאמרי' לא ישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי בידו קאמר דכולה ברייתא בהכי מיירי וטעמא דמילתא דחיישינן שמא יפלו מידו אבל כשהן בראשו מותר לישן בהם שינת עראי דהכי אמרי' בסוכה דף כו הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח ולא גזרינן עראי אטו קבע דגבי סוכה דשינה עצמה אסורה אמרו דגזרינן עראי אטו קבע אבל גבי תפילין דאפי' שינת קבע עצמה אינה אסורה אלא משום גזירה שמא יפיח בהן לא גזרינן עראי אטו קבע דגזירה לגזירה לא גזרינן ויש לשאול דאפי' שינת עראי היאך מותר והלא אסור להסיח דעתו מהם ובשעה שמתנמנם נמצא שמסיח דעתו מהם ואומ' מורי הרב נר"ו דמתוך דברי ר"מ ז"ל למדנו תירוץ לדבר זה דודאי היסח הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ובשחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו אע"פ שעוסק באומנותו ובצרכיו ואין דעתו עליהם ממש לא נקרא זה היסח הדעת דאלת"ה היאך יוכל האדם להניח תפילין כל היום וה"נ כשמתנמנם ליכא היסח הדעת דאדרבה באותה שעה עומד יותר דרך מורא ושוכח הבלי העולם ולפי' מותר לישן בהם שינת עראי:

12 סכין וקערה וככר ומעות וכיוצא בהן. פירש"י ז"ל דסכין בידו אסור להתפלל מפני שנותן לבו על הסכין שלא יפול מידו ויזיקהו ואינו יכול לכוין בתפלתו וכן קערה עם אוכלים מתיירא שמא תפול ויפסדו האוכלים וטרוד לשמרה וכן הככר שמא יפול ויטנף והמעות שמא יתפזרו וכן כל כיוצא בזה אבל שאר דברים שאין בהם הפסד אם יפלו מידו מותר להתפלל בעודן בידו ומאי דמיבעי' לן בסוכה דף מא לולב מאי נצטרך לפרש לפי זה דהכי קא מבעי ליה לולב מי חיישינן שמפני חשש שלא יפול הלולב ויפסל טרוד לשמרו ואינו יכול לכוין בתפלתו ואסור או דלמא חביבה ליה מצוה ומתוך החביבות לא יפול ממנו ואינו טרוד בזה ומותר ומסקנא דחבובי מצוה עדיף ומותר ולא דיינינן ליה כסכין וקערה אלא כשאר דברים שאין בהם הפסד ואית דמפרשי דמאי דנקט סכין וקערה וככר ומעות לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט והוא הדין שאין לו ליטול בידו שום דבר בשעת התפלה אלא לולב בלבד שהתירו משום חבובי מצוה לא ימעט בזה כונת התפלה ולפי זה הפירוש צריך ליזהר שלא יקח אדם שום דבר בידו בשעה שיתפלל מפי מורי הרב נר"ו:

13 מ"ט בית הכסא קבוע ליכא ניצוצות וכו'. ויש ששואלין היאך אפשר דליכא ניצוצות והלא אמרו א"א לגדולים בלא לקטנים ונמצא דאיכא ניצוצות בשעה שמשתין ויש לומר דכי אמרינן דליכא ניצוצות ה"מ מיושב דאין מי רגלים כלים אלא מיושב אבל כשמשתין מעומד אינו כלה ואיכא ניצוצות לפיכך אסרו להשתין בהם בעודן בידו שמא ישפשף באותה יד ניצוצות שמצוה לשפשפם כדי שלא יראה ככרות שפכה ויוציא לעז על בניו שהם ממזרים אבל בבית הכסא קבוע ליכא ניצוצות ולפיכך מותר ורבינו האי ז"ל כתב דבתי כסאות שלהם היו עשוין במדרון בענין שהיו כל המים יורדין ולא היו שם ניצוצות כלל:

14 משום רבי שילא אמרו אפי' מטפחות שלהם אסור להניחם על הראש מפני שנראה בזיון כשמשים עליהם שום משוי ואפי' המטפחת שאוכלים בה ואע"פ שלא יהיה בה שום טינוף ויש ספרים שגורסין אפי' מטפחות שלהם אסור כלומר אפי' המטפחות של התפילין שהוא דבר מועט אסור מפני שנראה בזוי לשום עליהם שום משוי ורבינו משה ז"ל כתב שמותר לשום המצנפת בראש ואפי' בשעה שמניח התפילין נראה מדבריו שלא אסרו אלא מטפחת שנראה ביזוי כדכתבינן אבל דבר שדרך לשום אותו כל היום בראשו כגון מצנפת וגלימא וכיוצא בהן מותר ויש שמקשים עליו מדאמרי' בירו' ר' יוחנן לא היה מניח תפילין אלא מפסחא לפסחא והיה מחזיק לרישיה מפסחא ועד עצרתא פי' ר' יוחנן היה חושש בראשו מקרירות ומפני זה לא היה מניח תפילין אלא פעם אחת בשנה כדי שלא יזיק אותו ואעפ"כ מפני אותו פעם בלבד היה חושש והיה צריך לחזק ראשו מפסח ועד עצרת ואומרים אם איתא דמותר לשום מצנפת או כובע על התפילין למה לא היה משים אותו בכל יום וישים עליהם הכובע ולא יהיה לו היזק ואומר מורי הרב נר"ו שזו אינה קושיא דמי שהיה לו חשש גדול כזה שמפני פעם אחת היה צריך לחזק לראשו מפסח ועד עצרת ג"כ היה חושש אפי' בכובע או במצנפת מפני שגובה התפילין מפסיק בין הכובע והראש והרוח נכנס בנתים ומזיק לו אבל לשאר ב"א ודאי מותר:

15 וכמה אמר אביי ריבעא דריבעא דפומבדיתא תימה הוא על הרי"ף ז"ל שהביא הבריי' של מעלה דאמרי' באיזה משוי אמרו במשוי של ארבעת קבין דהא הכא פסק הלכה כאביי לחומרא דאפי' ריבעא דריבעא דפומבדיתא אסור ולא היה לו לכתוב אלא זו שבזה נדחה אותה ברייתא שסוברת שאינו אסור אלא בארבעת קבין: