פתח עינים על מגילה ב׳

1 משנה אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה וכו'. ראיתי בלקוטי רבינו בצלאל אשכנזי כ"י שהביא משם תוספות כ"י וז"ל ירושלמי ר' יוטא בר שונם בעי קומי ר' מונא והלא עזרא התקין שיהיו קורין בב' וה' ובשבת במנחה ומרדכי ואסתר מתקני על מה שעתיד עזרא לתקן א"ל מי שסידר המשנה סמכה על המקרא פי' חכמי התורה שסדרו המשנה אחרי תקנת עזרא סמכוה על המקרא שרמזו להם מרדכי ואסתר שאם יראו שיהיה צורך שיוסיפו על שני זמנים המפורשים עוד זמנים אחרים אשר רמזו להם וק' על הירוש' מהא דאמרינן פ' מרובה דמקמי עזרא תקנוה נביאים ראשונים לקרא בתורה בב' וה' ובשבת במנחה חד גברא ג' פסוקים וכו' וי"ל כיון שלא היו קורין אלא ג' פסוקים לא חשיבי להו בני הכפרים לזוז ממקומן כדי לשמוע עד שתקן עזרא לכל חד ג' פסוקים עכ"ל ואני בעניי הבאתי כדברים האלה משם תוספי הרא"ש בס' הקטן ברכי יוסף סי' קל"ה וע"ש במהב"ר ואחז"ר בא לידי ס' הישר מר"ת כ"י ושם ראיתי שכתב וז"ל הקשה ר"ח והלא עזרא תקן יום הכניסה שיהיו בתי דינין יושבין וקורין בתורה בב' וה' וזה מעשה לאחר שעלה עזרא מן הגולה וכשנכתבה מגילה אכתי עזרא לא סליק. תוס' הא ליתא דמקמי אחשורוש סליק עזרא אלא דבטילת עבידת בית אלהנא עד שנת תרתין לדריוש ואומר דמאי דמקשה ומתרץ בתלמוד ירושלמי אינו אלא גלויי מילתא בעלמא ואמרינן עזרא זה מלאכי עכ"ל והדברים צריכין ביאור לכאורה דמהירוש' משמע להפך ומאי גילוי מלתא שייך הכא ודוק הטב:

2 גמרא. מנלן מנא לן כדבעינן למימר וכו'. התוס' ריש פ' כל התדיר כתבו דהכא אינו מתישב לשון מנא לן משא"כ התם. ועמ"ש בספרי הקטן שער יוסף דף ס"ו ע"ג. ועמ"ש הרשב"א בחידושיו והרא"ש בתוספותיו כ"י פירש דודאי ידע דחכמים הקלו על הכפרים מדלא בעי טעמא דסיפא דהכפרים מקדימין אבל קבעי י"א וי"ב וי"ג מנ"ל מקרא ולהכי מתמה מנ"ל אחר שידעת דחכמים הקלו מה אתה שואל דזו תקנה מסברא אבל קרא אינו אלא לרמז בעלמא עכ"ל:

3 זו דברי ר"ע סתימתאה. בעירובין דף ל"ח ע"ב רש"י מפרש כשיטתו ודלא כי"מ דמייתי הכא ועיין במכות דף י"ז:

4 מתיבי אמר ר' יהודה אימתי וכו' ר' יהודה אליבא דמאן וכו'. ידוע פלוגתא דרבוואתא אי הא דאמרינן דאימתי דר' יהודה הוא לפרש אם הוא דוקא במשנה או אף בבריתא הוא לפרש. ולפום ריהטא הך סוגיא אזלא דאימתי דר' יהודה הוי לפרש גם בבריתא שהרי הך בריתא דקמן אי אמרת דאימתי דר"י בבריתא משכחת לה דלאפלוגי אתא מאי פריך לר' יוחנן ואסקיה בתיובתא. אימא דהך בריתא אמתניתין קיימא כרוב הבריתות דשנויות על המשנה ועלה קיימי. והכא במשנתנו דהויא ר"ע קסבר דאף בזה"ז איתא להך תקנתא ואתא איהו לאפלוגי במקצת עלה דנהי דדרשינן זמן זמנם זמניהם מיהו היינו בזמן שישראל שרויין וכו'. אבל רבנן לא דרשי כלל וכר' יוחנן. ותו האי לישנא דקאמר אליבא דמאן אלימא אליבא דר"ע וכו' אלא לאו אליבא דרבנן. משמע דאימתי לפרש אלא דקבעי האי פירושא אליבא דמאן. ומשום הכי אסקיה לר' יוחנן בתיובתא דכיון דאימתי הוי לפרש לא מתוקמא אלא כרבנן. וכפי זה הך בריתא לא קיימא אמשנתנו דלא הוזכרה סברת רבנן. רק בריתא זו נקבעה על סברת רבנן הנודעת להם ונשנית בבריתא קודמת לה. או סברת רבנן היתה נשנית במשנה מקמי דסתמינהו רבינו הקדוש למשניות ועלה קיימא. ומיהו אין ראיה מסוגיא זו לבריתא דשנוי בה המחלקת נמי ודוק היטב ואין כאן מקום להאריך בזה:

5 תיובתא דר' יוחנן וכו'. ראיתי בנימוקי עטרת ראשי אבא מארי זצ"ל שהקשה משם הרב הגדול מהר"א יצחקי זצ"ל דמאי מותיב לר' יוחנן אימא דר' יוחנן אתי כאידך דר' יהודה דאמר אימתי בזמן שנכנסים בשני וחמישי דהך דר' יהודה אתיא כר"ע וסברת רבנן כדקאמר ר' יוחנן עכ"ד. ונראה דלק"מ דהגם דנימא דמתני' ובריתא הוו תרי תנאי אליבא דר' יהודה ור' יוחנן נקיט בדעת ר' יהודה כמתניתין מ"מ פריך שפיר לר' יוחנן דהאיכא תנא דבריתא דסבר דרבנן דרשי זמן זמנם ור' יהודה פריש דהיינו דוקא בזמן שישראל שרויין על אדמתן והגם דבדעת ר' יהודה עצמו לא נקיטינן כוותיה מ"מ שמעינן דסברת רבנן דדרשי זמן זמנם להך תנא דבריתא וזה נגד מאי דאמר ר' יוחנן לרבנן. ולא אשכחן דלתנא דמתני' אין זה סברת רבנן דלא פליגי הני תנאי דמתניתין ובריתא אלא בדעת ר' יהודה ומשום הכי אסקיה לר' יוחנן בתיובתא: איברא. דלמאי דמסיק רב אשי דהך בריתא ר' יוסי בר יהודה היא יש לדקדק דליכא תיובתא לר' יוחנן דאימתי דר' יהודה הוי לפרש אבל דשאר תנאי מצינן לומר בשופי דהוא לחלוק וא"ב מצי אמר ר' יוחנן דר' יוסי בר יהודה קאי אמתני' ובא לחלוק על ר"ע. אבל סברת רבנן הויא כדקאמר ר' יוחנן. ואפשר לומר דאה"נ דכי אסקיה בתיובתא לר' יוחנן היינו במונח דהבריתא ר' יהודה. והדר כי קאמר הש"ס לדרב אשי ממילא משמע דליכא תיובתא לר' יוחנן. ועמ"ש הרשב"א בחידושיו ד"ה וסתם מתניתין ר"ע ודוק היטב בדבריו ובמאי דכתיבנא בעניותין כי לכאורה יש מקום גמגום קצת בדברי הרשב"א כאשר יראה המעיין:

6 רב אשי קשיא ליה דר' יהודה אדר' יהודה וכו'. הקשה הרשב"א דמאי קשיא ליה דילמא בבריתא מפליג בין קודם הזמן הזה לזמן הזה ובמתני' מפליג אפילו בזמן הבית וכו' ע"ש. ונראה לישב ע"פ מ"ש הרא"ש בתוספותיו במ"ש בסמוך אלימא אליבא דר"ע אפילו בזמן הזה איתא להא תקנתא דפירש"י דר"ע אחר החרבן וכתב הרא"ש דאין זה הוכחה דהיה קודם החרבן נמי וניחא ליה דמדתנן אימתי במקום שנכנסין בשני וחמישי ולא קתני שהיו נכנסין משמע דאף בזמן הזה אם נכנסין עכ"ד ולפ"ז לק"מ. ועוד הקשה הרשב"א דאימא דר' יהודה דמתני' אליבא דר"ע ודבריתא אליבא דרבנן ומאי קושיא ותירץ ע"ש. ואפשר דגם כי אמרינן דר' יהודה כי אמר אימתי הוא לפרש הכונה דמפרש דברי התנא הקודם ולעולם איהו סבר כוותיה. אבל לא משכחת דיפרש דברי התנא הקדמון והוא חולק עליו וא"כ קשיא דר' יהודה אדר' יהודה דבמתני' מפרש לדר"ע ומוכח דסבר כוותיה ובבריתא מפרש לסברת רבנן ומשמע דסבר כרבנן. ועמ"ש הגהות מיימוניות בריש ה' מגילה ומאי דכתיבנא בעניותין בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' שצ"ג בס"ד: אחר. זמן שכתבתי זה חזרתי לעיין בסוגיין ועלה בדעתי לתרץ למה שהקשיתי בסמוך דהשתא דמסיק דבריתא ר"י בר יהודה ליכא תיובתא לר' יוחנן דיאמר ר' יוחנן דר"י בר יהודה חולק על ר"ע אבל סברת רבנן כדקאמר איהו. דהנה כתב רש"י דר' יוחנן הכי גמיר מרביה דמשנתנו ר' עקיבא. וממאי דפריך הש"ס על ר' יוחנן מוכרח דלא קבל מרבו כי אם דמשנה זו היא ר' עקיבא ותו לא ור' יוחנן מדנפשיה פירש דכונת רבו דאגמריה זו דברי ר"ע דמשמע דאיכא פלוגתא היינו דר"ע דריש זמן זמנם ורבנן לא דרשי. ואהא אותביה מבריתא דר' יהודה. ולמאי דמסיק דהיא ר' יוסי בר יהודה אכתי איכא לאותוביה עליה דכיון דמרביה לא גמיר אלא זו דברי ר"ע ותו לא אימא דהחולק ר' יוסי בר יהודה דדריש זמן זמנם אבל סבר דדוקא בזמן דשרויין על אדמתן וכו' ומנא ליה להוליד סברא אחרת דכל עצמו דסבר דפליגי רבנן הוי מכח דאגמריה רביה זו דר"ע והשתא דאשכח ר' יוסי בר יהודה דפליג אימא דהוא החולק וכ"ע דרשי זמן זמנם וליכא סברת רבנן בעולם. אבל מקמי הך דמסיק דסבר דר' יהודה היא מותיב עליה בסגנון אחר דכיון דאימתי דר' יהודה לפרש לא אפשר דאגמריה רביה זו דברי ר"ע משום דר' יהודה דהא לפרושי אתא ומוכרח דקאי לסברת רבנן כמש"ל. אבל למאי דמסיק דהוא ר"י בר יהודה ובא לחלוק איכא לאותובי' דזו היא סברת החולק דכיוין רביה וליכא סברא אחרת וכ"ע דרשי זמן זמנם וכל זה במונח דלא אגמריה רביה אלא זו דברי ר"ע דאי אמרת דכל זה אגמריה רביה זו דברי ר"ע דדריש וכו' אבל רבנן וכו' מאי פריך בש"ס הרי רוב רבוואתיה דר' יוחנן תנאי נינהו ורביה הוה ידע דרבנן פליגי ולא דרשי זמן זמנם ומאי פריך מר"י או ר"י בר יהודה אטו תנאי שקלת מעלמא. ולא נעלם ממני שיש עוד לצדד בהא דאימתי לפרש ולדעת רבוואתא דסברי דבבריתא לחלוק אלא דאין כאן מקום להאריך והמעיין לבבו יבין:

7 י"ג זמן קהלה לכל היא. הרא"ש פירש בשם ר"ת שהכל מתקבצין לתענית אסתר וכדבריו איתא בריש מדרש תנחומא והאחרונים שקלי וטרו על זה ועמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף סי' תרפ"ו בס"ד:

8 ולא יעבור כתיב. מקשים דאימא ולא יעבור ולא יקדים כדאמרינן עובר לעשייתן כדכתי' ויעבור את הכושי וכד הוינא טליא תרצתי דכיון דולא יעבור טפי משמע ולא יאחר אם איתא דהכא הוי ולא יקדים הו"ל לפרש בהדיא עיין במחב"ר י"ד סי' פ"ז דף ק"ז ע"א:

9 זו דברי ר"ע סתומתאה וכו'. יש לעמוד כפי מ"ש הראשונים דהיכא דאתמר זו דברי אינה הלכה וכפי סברא זו יש להקשות והרי ר' יוחנן סבר הלכה כסתם משנה. הן אמת דרבה בב"ח לית ליה הכי בדעת ר' יוחנן ומ"מ כתב הרשב"א דבכל דוכתא מקשה הש"ס והא"ר יוחנן ה' כסמ"ש ופריק אמוראי נינהו ויש לצדד בזה ובמקום אחר כתבתי בעניותי על זה:

10 אתא את ופסיק. נשאל הרב שער אפרים א"ח סי' מ"ח דכפ"ז אמאי לא אמרינן הכי אקרא דכתיב ורחצו את ידיהם ואת רגליהם דאמרינן מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית ואימא את הפסיק. ותירוץ הרב שם דחוק. גם מה שתירץ הרב בנו בהגהה שם במ"ש פ' מרובה את פסקיה וכו' וי"ו ערביה דהכא לא שייך למימר לא סגי דלא כתיב את לאפסוקי ולהכי לא אמרינן וי"ו ערביה אמנם התם אצטריך את לאפסוקי לאפוקי מסברת ר"י בר יהודה בזבחים דף י"ט דמניח ב' ידיו זו ע"ג זו וכו' והו"א ידים לחוד ורגלים לחוד אתא וי"ו ערביה שמניח ידו הימנית וכו' ע"ש באורך. יש להשיב דאמרו שם בזבחים לר"י בר יהודה הפלגת אי אפשר לעשות כך וכפ"ז אמאי אצטריך את לאפוקי ר"י בר יהודה הא למ"ד מניח ידו הימנית וכו' סבר דעמידה מן הצד לא שמה עמידה וא"כ א"א לעשות כדאמר ר"י בר יהודה ואמאי אצטריך את ומאחר דאין לומר לא סגי דלא כתיב לאפסוקי הוי כהא דידן דאמרינן אתא את ופסיק והדרא קושיא לדוכתא. ותו דא"כ תקשי לר"י בר יהודה דאמאי כתיב את דלדיךיה לא שייך לומר לא סגי דלא כתיב את לאפסוקי. והיותר נכון בזה מ"ש הרב מופת הדור מהרח"א באש דת דף י"ט והרב מופת הדור מהר"ח אבואלעפיא בס' ישרש יעקב דף נ"ח ע"ש:

11 ואימא בתליסר כשושן. עמ"ש בס' הקטן ברכי יוסף סי' תרפ"ח על דברי הרמב"ן והר"ן והאחרונים בס"ד:

12 דאריב"ל כרך וכו' עד כמה וכו'. עמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף שם סי' תרפ"ח אות ח' ובס' הקטן מחב"ר שם בס"ד:

13 מנצפ"ך צופים אמרום. פירש"י צופים אמרום נביאי הדורות. והרשב"א בחידושיו כתב הם נביאים שאחר יאשיהו ותדע לך מדאסיקינן שכחום וחזרו ויסדום ועד מלכות יאשיהו היאך אפשר ששכחום והלא ס"ת בארון וכן הלוחות אלא לאחר שנגנז הארון בימי יאשיהו דברים אמורים עכ"ל וכ"כ הריטב"א הביא דבריו הרב עין יעקב. אמנם התוס' בשם ר"ת כתבו דהצופים הללו היו לאחר ששרף אמון התורה ולכאורה קשה דאיך שכחום והלא הארון והלוחות היו שם דהרי יאשיהו בן אמון הוא שגנז הארון כמבואר פ"ק דכריתות ופ"ג דהוריות. וביותר קשה על מהרש"א באגדתיה פ' הבונה שכתב דשכחום אחרי מות משה בימי יהושע ע"ש ואיך אפשר דשכחום והרי הארון והספרי תורה שכתב משה רבינו ע"ה לכל שבט עמהם. והיה אפשר לישב דכיון דשכחו אותיות הכפולות לגמרי כדמשמע מדר' ירמיה דקאמר צופים אמרום וממ"ש שכחום וחזרו ויסדום דשכחו גוף האותיות לגמרי לכך לא נתנו לב לראות הס"ת והלוחות דלא שנסתפקו שאז היו מכריעים מהלוחות וס"ת אבל שכחו לגמרי. אמנם עדיין ק' שהרי תקנת משה רבינו ע"ה לקרות בס"ת בשבת כמ"ש פ' מרובה ואפי' אם שכחו לגמרי כשהיו קוראים הפרשה בשבת בס"ת עיניהם תחזינה משרים והקורא בס"ת הגיעו כפו"ל. ותו דלמאי דמשני מעיקרא אין מיהוה הוו ולא הוו ידעי הי באמצע והי בסוף משמע דכבר ידעו דאיכא באמצע ואיכא בסוף ונסתפקו הי נינהו באמצע והי נינהו בסוף וזו היא שקשה דיכריעו מהס"ת והלוחות. והיה אפ' לדחוקי דאה"נ דלשינויא דלא הוו ידעי הי באמצע צ"ל דהיה אחר שנגנז ארון אבל למאי דמסיק שכחום וחזרו ויסדום איכא לאוקומא קודם שנגנז ארון אלא דקשה מקריאת ס"ת בכל שבת. ותו קשה דכל אדם יש לו ס"ת תפילין ומזוזה ואיך אפשר ששכחום בהיות דבר הרגיל לכתוב תדיר ס"ת ותפילין ומזוזות מתוך הכתב. והיה אפשר לומר דמשו"ה כתב ר"ת דהוה עובדא אחר ששרף אמון התורה. ובכל זאת לא הונח לנו ואינו מתישב יפה והגם דהרב מהר"ש יפה ביפ"ת בראשית דף י"ג ע"ד כתב על דברי ר"ת ונכון הוא. הרב ז"ל עצמו ביפה מראה בפרקין סי' יו"ד כתב דעדיין הדבר קשה: והריטב"א. הביאו הרב עין יעקב כתב שעל ידי שלא היו ישראל משתמשים אלא בכתב עברי שהלוחות לבד היו בכתב אשורי לדעת ר' יוסי פ' כ"ג דאמר בכתב עברי נתנה תורה לכן משנגנז ארון נשכחו אותיות מנצפך עיין בדברי קדשו באורך. והרב יפה מראה בפרקין סי' ח' וסי' יו"ד דרך קשתו והרבה לתמוה על דברי הריטב"א טובא כאשר הרואה יראה בספרו. והאמת דלשון הבבלי והירושלמי דחיקי טובא לדעת הריטב"א כמ"ש הרב הנז' וגם מה שהקשה מהירושלמי דקאמר דלמ"ד בדעץ נתנה תורה עי"ן מעשה נסים דמוכח שהלוחות גם כן היו בכתב עברי היא תמיהה קיימת על הריטב"א. וביותר קשה שהוא הזכיר בדבריו בסופן תחילת הירושלמי הזה דתני אשור כתב יש להם ואיך נעלם ממנו סוף לשון הירושלמי. ומדברי הירושלמי למדנו דרב חסדא דאמר מם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין כמ"ד בכתב אשורי נתנה תורה והרב עין יעקב הקשה דשם פ' כ"ג אמרינן אמר מר זוטרא בתחלה נתנה תורה לישראל בכתב עברי וכו' בררו להן ישראל כתב עברי ולשון הקדש והניחו להדיוטות כתב עברי מאן הדיוטות אמר רב חסדא כותאי ומשמע דרב חסדא ס"ל שבכתב עברי נתנה תורה עש"ב ואפשר לומר דרב חסדא לאו אהך קאמר לה אלא במילתא אוחרי דאמרו הדיוטות פירשה רב חסדא והש"ס מייתי לה עלה דהך דקמן. א"נ דרב חסדא אהך אמרה לפרושי הדיוטות ולא חש שנטעה דאיהו סבר בכתב עברי נתנה תורה דכבר השמיענו דמם וסמך שבלוחות בנס היו עומדין ושם גילה דעתו דנקיט כמ"ד בכתב אשורי נתנה תורה ודוחק: והרב. יפה מראה תירץ לקושית הריטב"א דמה שהקשה הש"ס מדרב חסדא בפשיטות למ"ד מנצפך צופים אמרום היינו משום דהש"ס סבר בכתב אשורי נתנה תורה דדעת ר' יוסי שאמר בכתב עברי דלא כהלכתא ועפ"ז תריץ יתיב שם ביפ"מ מס' חגיגה פ"ב סי' י"ב וביפה תואר בראשית פ"א סי' י"ג מאי דאמר ר' יונה בשם ר' לוי בבי"ת נברא העולם מה בי"ת סתום וכו' וכתב וז"ל ואע"ג דאיפליגו תנאי בהך מילתא ולפי דברי האומר בכתב עברי נתנה תורה אין מקום לטעמיה דר"ל וכו' מ"מ ל"ק דקושטא לאו כמ"ד בעברי נתנה תורה דאף דבעל העיקרים כתב דזו דעת רבים לגבי יחיד ושהאמוראים דעתם כן וכו' כבר סתר בעל עין יעקב כל ראיותיו מהגמרא בדברים ברורים דאדרבא זו דעת יחיד ודחויה וכו' גם הרמב"ם במס' ידים וכו' ואתיא הא דר' לוי כהלכה עכ"ל ואחד הרואה דברי הרב מהר"י ן' חביב בעל עין יעקב בעיניו יראה כי מ"ש דסברת מ"ד בכתב עברי נתנה תורה יחידאה ודחויה היינו קודם שהביא דברי האמוראים שסברו כר' יוסי. אמנם אחר שהביא דברי האמוראים נראה מדבריו דלא מצא מקום פטור זולת דאפילו למ"ד בכתב עברי הלוחות היו בכתב אשורי וכדברי הריטב"א וגם כתב על דברי הרמב"ם בפירוש המשנה וז"ל ובחר הרב בדברי רבי אעפ"י שהוא יחיד וכו' עפ"י שיטתו דכל מחלקת שאינו בא לידי מעשה וכו' ע"ש ומדבריו מוכח דעשה עיקר מהאמוראים דסברי כר' יוסי וקרי לרבי יחיד בטעם קריאת השם ע"ש באורך ואלו הרב יפ"מ הביא תחילת דברי הרב הכותב ולא בירר שיחותיו במה שנסתייע הר"ב העיקרים מהאמוראים שנראה שגם הרב עין יעקב מחזיק בזה אם נאמר שלא כהריטב"א ואפשר דגם הלוחות היו כתב עברי כאשר יראה המעיין: ואולם. נראה דלא קי"ל כר' יוסי דהא התם בסנהדרין רב ושמואל ור"י ורב אשי דבתרא הוא מהדרי ליתובי דברי ר"ש דאמר דכתב זה לא נשתנה דכל חד מינייהו פריק מאי דאקשי לר"ש מאי לא כהלין כתבא למקרי ומשמע דכלהו סברי כר"ש וגם רב חסדא סבר הכי ונקיטינן כוותייהו ומעתה מ"ש הרמב"ם במס' ידים אתי כהלכתא וכדעת רבים. ומ"ש ר' לוי מה בי"ת סתום וכו' אתי כהלכה. איברא. דיש להעיר דלפ"ז ר' לוי סבר דבכתב אשורי נתנה תורה והרי ר' לוי משמע דסבר כרבי יוסי דבכתב עברי נתנה תורה דהרי אמרו בירושלמי משם ר' לוי למה נקרא אשורי שעלה עמהם מאשור וזה כדברי ר' יוסי דאמר בכתב עברי נתנה תורה וכ"כ מהר"ש יפה שם סי' ז' וגם ר' לוי קאמר דלמ"ד בדעץ נתנה תורה עי"ן מעשה נסים ולמ"ד אשורי סמ"ך נס אלמא למ"ד בכתב עברי נתנה תורה גם הלוחות היו בכתב עברי ומאחר שכן מאי קאמר ר' לוי מה בית סתום וכו' דמשמע דבכתב אשורי נתנה תורה וכמ"ש מהר"ש יפה וכמו שנאמר. ונראה דלעולם ר' לוי ס"ל כר' יוסי דבכתב עברי נתנה תורה ומאי אשורי שעלה עמהם מאשור ואפ"ה קאמר מה בי"ת סתום דכיון דכתב זה קדש ועל כל קוץ וקוצי האותיות שם רמז סודי התורה ומאי דקאמר שעלה עמהם מאשור היינו שנתחדש לישראל על ידי מלאך ומה שלא נכתבו הלוחות בכתב זה המקודש היינו שנשמר לעזרא לכבוד ולהתגדר בו וכמ"ש מהר"ש יפה בפרקין סי' ח' וא"כ אית לן למימר שהקב"ה שברא העולם בבי"ת היינו בבי"ת אשורי המקודש והיינו דקאמר ר' לוי מה בית סתום וכו' והמעיין ישר יחזה דקצת קושיות שהקשה עוד הרב יפה מראה על הריטב"א בנקל יש לישבם ואין להאריך: ואחר. שנים רבות סמוך למספר ארבעים שכתבתי זה נדפסו תשובות הרדב"ז ח"ג בעיר פירד"א וראיתי להרב ז"ל סי' תמ"ד שהאריך בזה וכתב דהריטב"א לא ראה הירוש' גם עמד ברומיא דרב חסדא דידיה אדידיה ולא שוה לו לומר כמו שכתבנו בסמוך. ומסיק הרב ז"ל דלוחות ראשונות מעשה אלהים המה ואליבא דכ"ע נכתבו באשורית ואף לר' יוסי ודעמיה דסברי דבכתב עברי נתנה תורה סבר שהלוחות הראשונות היו כתובות בכתב אשורי והמכתב הראשון והלשון היו קדש קדשים וכשירד משה מן ההר והלוחות בידו וירא את העגל פרחו האותיות מרוב קדושתן כי כל אות מורה על סוד יחודו וכו' אח"ך כתב לוחות שניות בכתב עברי וכו' והיינו דכתיב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו משמע הדברים אבל לא הכתב עצמו וז"ש בראשונות והמכתב מכתב אלהים הוא ובלוחות שניות כתוב כתוב לך את הדברים האלה ומרע"ה היה מכיר כתב אשורי המקודש ויודע סודותיו וכו' ומסר אותו ליחידי סגולה על פה וכו' אח"ך בימי עזרא דבעו רחמי איצר דע"ז וקטלוה היו ראוים לכתב הקדש אשורי המורה על סוד יחודו וכו' ובזה ניחא ב' המאמרים של רב חסדא וכו' עכ"ל בקצור: ואחד. הרואה דברי הרב ז"ל כל אשר בתוכו יתמ"ה דנראה מדבריו דמרע"ה כתב הלוחות שניות שכן כתב ובלוחות שניות כתוב כתוב לך את הדברים האלה אלמא סבר דמשה רבינו ע"ה כתבם. ויקשה דהאי קרא דכתוב לך וכו' כי ע"פ הדברים דרשינן ליה בגיטין דף ס' דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה ודברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב אלמא בתורה שבכתב נאמר ולא בלוחות. והרי קרא כתב בריש ענינא ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים וכתבתי על הלוחות את הדברים וכו' אלמא ה' אל משה אמר פסל וכתבתי משמע דכב יכול יכתוב והרב ז"ל עצמו הביא הך קרא תוך כדי דיבור. והרי הרמב"ן בפירושו סוף פ' תשא על פסוק ויכתוב על הלוחות את דברי הברית פירש וז"ל. ויכתוב אלהים על הלוחות פי' ה' ולא יחזור למשה כי כן אמר וכתבתי על הלוחות וכן במשנה תורה ואפסול ב' לוחות אבנים כראשונים ואעל ההרה ושני הלוחות בידי ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון ומפני שאמר כמכתב הראשון ידענו כי הם כתובים באצבע אלהים ויהיה פי' וכתבתי באצבעי וכו' עכ"ל עין רואה דהרמב"ן כתב הפך דברי הרב ז"ל כמבואר בא"ר לח"י רואי: אמנם. אין מכל זה טענה על הרב הרדב"ז כלל דהוא כתב הכי משום יתובי דעתא דר' יוסי ודעמיה דאמרי בכתב עברי נתנה תורה. אמנם כבר מסיק הרב ז"ל בסוף תשובתו דרוב התנאים והאמוראים ס"ל שבאשורי נתנה תורה וכן הוא סברת הרמב"ם בפי' המשנה במס' ידים ע"ש ומאחר שכן גם הרמב"ן בפירושו סבר הכי לדעת מ"ד כי באשורי נתנה תורה שסברא זו נראית נכונה ולדעת זה שפיר פירש הרמב"ן. ודברי הרדב"ז מיוסדים על אדני פז דברי רז"ל בשמות רבה פ' מ"ז וז"ל ד"א כתוב לך אמר הב"ה למשה הלוחות הראשונות אני כתבתי אותם כדכתיב כתובים באצבע אלהים אבל השניים כתוב אתה ולואי אתן בו ידי וכו' הה"ד ואכתוב על הלוחות עכ"ל הרי דנמצא סברא במדרש דדריש כתוב לך שיכתוב הלוחות שניות ומה שאמר ה' ואכתוב על הלוחות הוא כב יכול שיתן יד לסייע למשה רבינו ע"ה ושפיר קאמר הרדב"ז דבלוחות שניות כתיב כתוב לך. ומ"ש וכתבתי על הלוחות פירשו ז"ל שאתן יד כב יכול: ברם. אכתי יש להעיר על הרדב"ז שהרב ז"ל דייק מאי דכתיב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו משמע הדברים ולא הכתב עצמו ומזה הכריח פירושו דבשניות היה כתב עברי וכו' והרי פ' עקב מקרא מלא ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון והרי דגם על הכתב אמר כמכתב הראשון ואיך הרב ז"ל רצה לומר דלוחות ראשונות היו בכתב אשורי ולוחות שניות היו בכתב עברי ודייק מדכתיב הדברים אשר היו: הגם. הלום ראיתי להרב ברכת הזבח בספרו ברכת שמואל פ' פקודי שהסכים גם הוא דלמ"ד בכתב עברי נתנה תורה מודה שהלוחות הראשונות נכתבו אשורית והביא מאמר ש"ר הנז'. ומ"ש בתוך דבריו וז"ל שבלוחות שניות נשתנה שנכתב ע"י משה כד"א ויכתוב משה את עשרת הדברים אחר פ' כתוב לך ברועץ וכו' עכ"ל אין כונתו דקרא הכי כתיב ויכתוב משה דהרי לא כתיב אלא ויכתוב את עשרת הדברים ופירש הרמב"ן ויכתוב ה'. אך כונתו דלפי מדרש ש"ר הנז' דמפרש כתוב לך שה' לו ציוה שיכתוב לוחות שניות א"כ יש לפרש מש"ה אחר זה ויכתוב את עשרת הדברים שהכונה ויכתוב משה כי כתוב אחר כתוב לך ופשוט ולסגנון שכתב הרב הנז' ל"ק ממאי דכתיב פ' עקב ויכתוב על הלוחות כמכתב הראשון שהרב זלה"ה יפרש דר"ל שהיו כתובים משני עבריהם דלזה נתן יד כב יכול כמו שהאריך הרב הנז' לעיל מזה ולפרט זה כתוב כמכתב הראשון. אך על הרדב"ז דדייק מאומרו הדברים אשר היו דברים ולא כתב דקדקנו מדכתיב ויכתוב כמכתב הראשון. ויש לישב. אחר זמן בא לידי ספר בנין שלמה שיטת סנהדרין להרב המאה"ג ריש מתיבתא בק"ק פפד"מ כמהר"ר נתן מז נר"ו הנדפס מחדש ומידי עוברי הנה אשור דשם בסנהדרין דף כ"א הסכים הרב הנז' דלכ"ע הלוחות נתנו בכתב אשורי וז"ש פסל לך כתב לך מה פסולתן שלך אף כתבן שלך כמ"ש הרא"ש דסודי התורה רמוזים בצורת האותיות והאריך בזה. והרואה יראה בפירוש הרא"ש דלא הזכיר סודות. וקשה על הרב הנז' דהוא הזכיר הירושלמי ויפ"מ ואיך לא זכר מ"ש בירושלמי דלמ"ד עי"ן של לוחות מעשה נסים אלמא גם הלוחות בכתב עברי. וליכא למימר דהרב נר"ו כונתו על לוחות ראשונות כמ"ש הרדב"ז דהוא קאי על לוחות שניות דכתיב פסל לך ודוק כי קצרתי: וכבר. כתבנו לעיל שהיותר מוסכם הוא דבכתב אשורי נתנה תורה ולא נשתנה וכן תפסו הרמב"ם והרמב"ן כמבואר לעיל וכן נהירנא שראיתי להרב זקן אהרן סי' קמ"ח שהאריך וכתב דהכי הלכתא דלשון הקדש וכתב אשורי נתנו לנו מסיני ואין ספרו כעת אצלי:

14 ועוד האמר רב חסדא מם וסמך וכו'. כתב רבינו בצלאל בלקוטיו כ"י וז"ל הרב רבינו משולם ל"ג הא דרב חסדא הכא אלא הא דרב חסדא שייכא דוקא לפ' הבונה כאשר תראה ומינה לא תזוז דהכי עיקר ותו לא מידי עכ"ד רבינו משולם והאריך בזה עכ"ל אכן מתלתא קראי שמיע לן לקיים הגירסא רש"י ור"ת ור"י וכבר יישבו הגירסא כמבואר בדברי קדשם ועמ"ש מהרש"א על דברי התוס' ויש להשיב קצת על דבריו ע"ש ודוק הטב בדברי התוס':