פני יהושע על שבועות ח׳

1 בגמרא ואימא יולדת ופירש"י שאם עבר עליה יה"כ אוכלת בקדשים בלא קרבן. וכוונתו מבואר דהא דמקשה ואימא יולדת היינו כיון דמסתמא כבר טבלה לטומאתה קודם ימי טוהר שלה וא"כ היא טהורה ומגעה טהור אלא כיון שהיא טבולת יום ארוך מגזירת הכתוב עד מלאת ימי טהרה מחמת שהיא מחוסרת כפרה דאשכחן דקרייה רחמנא טמא מקרא דטמא יהיה עוד טומאתו בו א"כ לפ"ז שפיר מצינן למימר שהיא ג"כ בכלל האי קרא דיה"כ דכתיב וכפר מטומאתו כיון שחלק הכתוב קרבנה להקל בעולה ויורד מש"ה י"ל דיה"כ מכפר עליה במכ"ש דשאר טומאות מקדש וקדשיו שהם טמאין גמורין וכיון דפטורה מקרבן ממילא דמותרת לאכול בקדשים ואהא משני הש"ס שפיר אמר קרא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם שאין יה"כ מכפר אלא על קרבן שבא מחמת חטא וזה ברור בכוונת רש"י אלא שהתוס' הקשו על פירושו מסוגיא דשילהי כריתות וכתבו לכן פירש ר"ת דהכא מספק יולדת פריך ועיין במהרש"א שנדחק מאד והאריך בהבנת דברי התוס' ע"ש ולולי שהתוס' כתבו כן בשמו של ר"ת הייתי אומר שמעולם לא יצאו דברים כאלו מפה הקדוש של ר"ת אלא גליון מאחד מהתלמידים דמלבד שפירושו דחוק מאד לפרש לישנא דתלמודא דהכא בספק דספק מאן דכר שמיה בשמעתין אלא בשילהי כריתות והתם עיקר השקלא וטריא היינו אהא דאמרי' דאשם תלוי שעבר עליו יה"כ פטור וילפי לה מדכתיב לכל חטאתם לפני ה' אלמא דשעיר המשתלח מכפר על חטא שאינו אלא מספק ואין מכיר בו אלא המקום ועל זה מקשה הש"ס התם א"כ ספק יולדת שעבר עליה יה"כ תיפטר מקרבן כיון שאינו אלא מספק ומחוייבת להביא קרבן חטאתה ואינו מכיר בספק זה אלא המקום א"כ מש"ה קשיא ליה מתניתין דלמאי דקתני אשמות תלויין ליתני נמי יולדת בהדייהו משא"כ הכא דלא איירי כלל מספק קרבן אלא מודאי קרבן וגרסינן נמי ואימא יולדת סתמא ולא קאמר ואימא ספק יולדת כדפריך התם א"כ אין לך פירוש דחוק גדול מזה ומכ"ש לפירוש מהרש"א ז"ל אלא דמלבד זה יש לתמוה בעיקר קושיית התוס' משילהי כריתות דהמעיין שם יראה שאין זו קושיא כלל דהתם בשעיר המשתלח כיון דלא כתיב לשון טומאה כלל אלא לכל חטאתם א"כ משני שפיר דאפילו למ"ד דיולדת חוטאת היא משעת לידה איכפר לה וכן בספק נזיר וספק מצורע וא"כ לא היו בכלל לכל חטאתם משא"כ הכא בשמעתין דאיירי לענין שעיר הפנימי דכתיב וכפר מטומאות בני ישראל וכתיב נמי לכל חטאתם וכיון שסתם הכתוב ולא פירש ע"כ דלא איירי קרא אלא באותן הטומאות דאשכחן עולה ויורד דחלק להקל ושייך בהו נמי לשון חטאת א"כ מקשה שפיר ולא שייך לשנויי דמשעת לידה היא דמתכפרת דמאן יימר דהכי הוא דסוף סוף כיון דקריה רחמנא בלשון חטאת א"כ יש לנו לומר דשפיר הוי בכלל מטומאות בני ישראל ולכל חטאתם כיון דעיקר השקלא וטריא דהכא בלשון מטומאות תליא טפי מבחטאת אלא דבעינן נמי שיהא שייך ביה קצת לשון חטאת וזה אין צריך לפנים ומלבד זה א"ש טפי לפי המסקנא דהתם משקלא וטריא דאו הודע ומג"ש דמצות מצות ואין להאריך כאן:

2 שם אמר מר יכול על כל טומאות כו' מאי ניהו כו' האי בר קרבן הוא וכתבו התוס' לעיל בד"ה אי בשוגג דהא דמקשה הכא בפשיטות האי בר קרבן הוא אפי' בלאו הך דרשה דחטאים דומיא דפשעים היינו משום דפשיטא ליה דאתיא מק"ו דשעיר המשתלח כו' ע"ש ולפ"ז לא הוי משני הכא שפיר דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה כמו שהקשו התוס' בעצמם דהא נמי לילף משעיר המשתלח ותירצו בדוחק ולכך הוצרכו ג"כ לדחוק בסמוך בד"ה ונכפר כפרה גמורה וכמו שאבאר שם אלא דלע"ד בלא"ה לא ידענא במאי פשיטא ליה להמקשה האי ק"ו דהא ודאי איכא למיפרך מה לשעיר הפנימי שכן דמה נכנס לפני ולפנים ועבודתה בכה"ג משא"כ בשעיר המשתלח דחוץ הוא מש"ה לא מכפר אבר קרבן ואי משום שאנו מכניסין הפירכא בתוך הק"ו דאע"ג דשעיר המשתלח דחוץ הוא אפ"ה מכפר על כמה עבירות וכה"ג אשכחן שכתבו התוס' בכמה דוכתי מ"מ אכתי קשה טובא דבהאי נמי איכא למיפרך דהא דלא מכפר השעיר המשתלח אשאר עבירות דבר קרבן היינו משום שקרבנם חמור שכן בקבוע וכתיב להדיא או הודע כדאיתא בשילהי כריתות ועוד דבשאר עבירות השוגג חמור דלא בעי ידיעה בתחילה משא"כ בטומאת מקדש וקדשיו דהאיסור קל דחלק להקל בעולה ויורד ובעי נמי ידיעה בתחילה מש"ה איכא למימר דמכפר אפי' אבר קרבן כיון שהאיסור קל והקרבן חשוב. לכך נ"ל לפרש בענין אחר בפשיטות קושיית המקשה דהכי קשיא ליה מאי האי דקאמר יכול על כל טומאות יהא השעיר מכפר ואיצטריך קרא דחטאים דומיא דפשעים ומה"ת נאמר כן כיון דאיכא לאוקמי קרא בדדמי במידי דלאו בר קרבן הוא דלשון מטומאות נמי משמע הכי אע"כ דמש"ה לא בעי למימר הכי משום דלישנא דקרא לכל חטאתם הוה משמע ליה הכי ומש"ה איצטריך ליה קרא חטאים דומיא דפשעים והא ודאי ליתא דהא אדרבה מסיפא דברייתא גופא מוכח להיפוך מדכתיב לכל חטאתם ולא כתיב מחטאתם משמע דלעולם אין השעיר הפנימי מכפר כפרה גמורה אלא שתולה כמו שפירש"י שכל זמן שלא הביא קרבנו הוא בפשעו וא"כ כיון דאפילו במידי דאתי לכלל חטאת אינו אלא תולה מכ"ש היכא שכבר נתחייב חטאת גמור וע"ז משני שפיר אין ה"נ דהא דקאמר יכול על כל טומאות יהא מכפר לאו מכפר ממש קאמר אלא לתלות אפילו ביש בה ויש בה היכא דאתיידע ליה סמוך לשקיעת החמה כנ"ל נכון וברור בעזה"י:

3 בגמרא אמר מר מניין שיש בו ידיעה כו' מניין מאי קא קשיא ליה הכי קא ק"ל השתא דאמרת כו' וכ"ת אין בה ידיעה כו' סד"א ניפוך מיפך כו'. ולכאורה יש לדקדק כל האריכות הזה למה דבפשיטות ה"מ לשנויי דהכי קשיא ליה מניין דביש בה ואין בה ששעיר זה תולה אימא דמכפר כפרה גמורה כדמקשה הש"ס בסמוך בסיפא דהך מילתא גופה ובזה מסיק הברייתא שפיר ת"ל לכל חטאתם ומדלא כתיב מחטאתם משמע שאינו אלא תולה והיינו כדמשני הש"ס בסמוך וכפירש"י אלא דא"א לפרש כן לשון הברייתא דא"כ מאי האי דקאמר לכל חטאתם חייבי חטאות במשמע דהא אדרבה היינו קושיין דנימא דאפילו בחייב חטאת גמור ניכפר כפרה גמורה ועיקר התירוץ של פירש"י חסר מלשון הברייתא אע"כ דעיקר סיפא דברייתא היינו לאפוקי דלא נימא השתא דאמרת חטאים דומיא כו' ניפוך מיפך והא דקאמר ונכפר כפרה גמורה לאו מלשון הברייתא היא אלא מהשקלא וטריא בעל הגמרא גופא ודו"ק:

4 בתוספות בד"ה ונכפר כפרה גמורה וא"ת ומי עדיף משעיר המשתלח דאינו אלא תולה כו' עס"ה. קיצרו כאן וסמכו על מה שכתבו לעיל מסוגיא דשילהי כריתות דאין שעיר המשתלח מכפר אמידי דאתי לידי חיוב חטאת אלא תולה ולכי מתיידע ליה חייב קרבן משא"כ בשאר עבירות דלאו בני קרבן נינהו כלל ודאי מכפר כפרה גמורה ל"ש שוגג ל"ש מזיד דלאו בני מלקות נינהו מיהו בעיקר קושייתם כאן כבר כתבתי דלע"ד דודאי דשעיר הפנימי עדיף טובא משעיר המשתלח בענין כפרה כיון שדמו נכנס לפני ולפנים ואף שהתוספות הרגישו בזה לקמן בדף הסמוך בדבור המתחיל הואיל מ"מ דבריהם שם ג"כ תמוהים ואינם מוכרחים כמו שאבאר ועוד דלמאי דקשיא להו הכא לאו שפיר משני בתירוצם דמ"ש כיון דבשעיר המשתלח לא כתיב לכל חטאתם אלא בווידוי דא"כ דבריהם סותרין זא"ז שהרי כתבו לעיל בדף הקודם בד"ה אי בשוגג בר קרבן היא דהא דמקשה הש"ס בפשיטות אסיפא דברייתא מאי ניהו יש בה האי בר קרבן היינו משום האי ק"ו גופא דשעיר המשתלח ולדבריהם דהכא אין כאן ק"ו כלל דשאני שעיר המשתלח דלא כתיב לכל חטאתם אלא בוידוי משא"כ בשעיר הפנימי דכתיב לכל חטאתם גבי כפרה דמה"ט הוה בעי למימר דפשטא דקרא דלכל חטאתם דעל כל טומאות שבקודש מכפר א"כ הדרא קושיא לדוכתא מאי מקשה הש"ס בפשיטות בר קרבן הוא ולא ידעתי ליישב דבריהם בזה ולולי דמסתפינא הייתי אומר שכמה דברי התוס' בזו הסוגיא לא יצאו מפי רבותינו בעלי תוס' עצמם כ"א גליון מאיזה תלמידים מפולפלים ותמה אני על מהרש"א ז"ל ושארי מפרשי התוס' שלא שתו לבם גם לזאת ובהא דמקשה הש"ס לעיל בסמוך בפשיטות מאי ניהו יש בה האי בר קרבן הוא כבר פירשתי בטוב טעם בעזה"י ודו"ק:

5 פיסקא אין בה ידיעה בתחילה כו' מכדי איתקושי איתקוש להדדי וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ונ"מ היכא דלא עבד חיצון. כבר כתבתי לעיל בדף הקודם דלכאורה יש לתמוה על כל האי שקלא וטריא שאינה אלא בענין כפרת ב"ד של מעלה להגן מן היסורים וכ"ש שיש לדקדק בהא דמקשה הכא וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון היכא דלא עבד חיצון ומאי קושיא דילמא ה"נ דהכי הוא דהיכא דלא עבד חיצון הפנימי מכפר אף אאין בה ויש בה ואי משום דלישנא דמתניתין קשיתיה דקתני מה פנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה כו' משום הא ודאי לא איריא חדא דמתניתין מעיקר מצוותן מיירי דעביד פנימי וחיצון ועוד דסוף סוף קתני שפיר דבפנימי פשיטא לן מיהא דלעולם אינו מכפר על שיש בה ידיעה ולאפוקי אין בה ואין בה שזה עיקר כוונת התנא נמי לענין חיצון וא"כ הדרא קושיא לדוכתא מאן סליק לעילא ואתא ואמר דהיכא דלא עבד חיצון אין הפנימי מכפר ומגין מן היסורין ונראה דוחק לומר דעיקר הקושיא היינו לענין דינא דהיכא דלא עבד חיצון כגון שנאבד וצריך להביא אחר וכן נראה לי קצת מלשון הראב"ן ז"ל בדף קי"ד דמלבד שנראה דוחק אלא דבלא"ה עיקר הקושיא לא א"ש דנהי דנ"מ לדינא בזה מ"מ מאי האי דמקשה בפשיטות וניכפר כו' דילמא אין הכי נמי דהכי הוא. והנלע"ד בזה ע"ד שכתבתי לעיל בלשון הברייתא דכל השקלא וטריא דברייתא ודשמעתין היינו לענין דינא אי יקרבו זה בזה כדקתני במתניתין ומדאשכחן לקמן בברייתא דאפי' לר"מ דאמר כל השעירים כפרתן שוה אפ"ה מודה בשעיר הפנימי שהוא אינו מכפר כפרתן והם אינם מכפרין כפרתו וא"כ למאי דפרישית הך מילתא איירי נמי לדינא לענין שיקרבו זה בזה דבהכי א"ש טובא לשון מודה וא"כ היינו דמקשה הכא ונכפר פנימי אדידיה ואדחיצון ואמאי מודה ר"מ בהא דכיון דאיכא למימר דפנימי מכפר אדחיצון היכא דלא עבד חיצון וא"כ אם נאבדו שניהם והביא אחר תחת הפנימי ואחר כך נמצא יכול להביאו תחת חיצון כיון שבתחילה הופרש ג"כ לשם כפרת חיצון כן נראה לי אלא שעדיין צריך עיון בסוגיא דלקמן גבי לב בית דין מתנה ועוד נראה לי לפרש בדרך אחר דהא דמקשה וניכפר פנימי אדידיה ואדחיצון אגופה דמתניתין קשיא ליה דאמאי קתני שהפנימי אינו אלא תולה דילמא מכפר כפרה גמורה בין אדידיה ל"ש שוגג ולא שנא מזיד ובין אדחיצון כיון דאיתקשו להדדי ואי משום דשנינן בסמוך דהא דאין הפנימי מכפר כפרה גמורה אדידיה היינו משום דכתיב לכל חטאתם ולא כתיב מחטאתם אדרבה בהכי הוה א"ש טפי דפשטא דלכל חטאתם הכי משמע דמכפר אחטאת דידיה ואדחיצון והיינו דכתיב ומפשעיהם לכל חטאתם דבפשע לא אשכחן אלא חד ובחטאת אשכחן תרתי ועל זה משני שפיר אחת כפרה אחת מכפר ולא שתי כפרות והיינו מזיד דידיה ושוגג דחיצון אם נאבד משא"כ מזיד דידיה ושוגג דידיה כולה חדא מילתא היא כפשטא דקרא ועוד דתולה לאו מילתא היא דלא מיקרי כפרה וכמ"ש ג"כ הראב"ן ז"ל סברא זו וכיון שכן אינו מכפר כפרה גמורה אלא דתולה דחייב חטאת משמע דאתיא לכלל חטאת כן נראה לי נכון בעזה"י. מיהו בהא דמקשה בסמוך בפשיטות דניכפר חיצון אדידיה ואדפנימי ונ"מ לטומאה שאירעה בין זה לזה ולא אמרינן דאה"נ דהכי הוא ואפ"ה א"ש לישנא דמתניתין כדפרישית דעיקר מלתא דמתניתין היינו דלא נימא דחיצון מכפר אאין בה ואין בה אלא דבזה נראה לפרש דאדרבה היינו קושיין דהא דמקשה הש"ס אחיצון וניכפר אדידיה ואדפנימי אדידיה היינו אין בה ואין בה שהיא עיקר כפרת כל חטאת מוספי רגלים ויה"כ נמי איקרי רגל דשעיר החיצון לא נזכר בפרשת אחרי אלא בפרשת פנחס בהדי שאר מוספי רגל ואי משום דהתם כתיב מלבד חטאת הכיפורים ודרשינן מיניה במתניתין להיקישא אכתי גופא קשה דמה"ת נאמר דהיקישא אתי להך מילתא לחוד לענין חילוקי ידיעות ובהא נמי לא שוו להדדי דזה ידיעה בתחילה וזה ידיעה בסוף ואדרבה טפי אית לן לאוקמי היקישא דקרא כפשטיה דעל מה שזה מכפר זה מכפר וכיון דרישא דקרא בפרשת פנחס כתיב ושעיר אחד לחטאת סמיך ליה בסיפא דקרא מלבד חטאת הכיפורים שאינו דומה לשארי מוספין שאינן מכפרין אלא על אין בה ואין בה משא"כ זו מכפרת ג"כ מלבד זה על מה שחטאת הכיפורים שהוא הפנימי מכפר והיינו לטומאה שאירעה בין זה לזה וגם זה נראה לי נכון בעה"י. ובכך אני תמה על דברי התוס' בד"ה פנימי שהקשו לרבי יהודה דיליף דשעירי ר"ח ורגלים מכפרין על שאין בה ואין בה מדכתיב לה' בר"ח והוקשו כל הרגלים לר"ח א"כ היקישא דמלבד חטאת הכיפורים דקתני במתניתין ל"ל דתיפוק ליה דא"א לאוקמי בענין אחר דאי אאין בה ואין בה רגלים מכפרין והאריכו בזה ואני בעניי איני רואה קושיא כלל דהא ודאי אי לאו היקישא הוה מוקמינן כפרת החיצון כפשטא דקרא כמו כל שארי מוספין התם דכתיבי בפרשת פנחס ומה נשתנה יה"כ מכל שארי רגלים כדמשמע לקמן בדף הסמוך להדיא בגמ' אליבא דר"ע דאע"ג דבעצרת ויה"כ לא כתיב ושעיר אפ"ה הוקשו כל המועדים זה לזה וכ"ש בהך כפרה דאין בה ואין בה דאיירי בכולה פרשה אפילו בעצרת ולדעתי צע"ג ליישב דברי התוספות ודוק היטב: