אור חדש ו׳:ח׳

1 "ואשר נתן כתר מלכות בראשו" פסוק ח. פירוש "ואשר נתן להיות כתר מלכות בראשו", כי בודאי דרך בני אדם להיות להם גם כן דבר תכשיט בראשם, כמו "עטרת חתנים", ודבר זה נזכר בכמה מקומות סוטה מט., גיטין ז.. ולכך בא לפרש "ואשר נתן להיות כתר מלכות", כלומר שנתנו אותו בראשו של מלך להיות כתר על ראשו. ומכל מקום אפשר שיהיה כתר זאת גם כן לאחר, אבל לא יהיה לו כתר מלכות, רק תכשיט. ואם אין נותנין רק לענין המלכות, היה זה נחשב כאילו נותנין לו המלכות. ולכך לא כתב "והַכתר אשר נתנו בראש המלך", שאם כן היה כאילו נותנין לו המלכות כאשר יתנו בראשו כתר מלכות. לכך אמר כי אותו תכשיט שנתן בראש המלך להמליכו, יהיה נתון בראש של זה אשר המלך חפץ ביקרו, אבל לא יהיה כתר מלכות. כי אף אם נתן לכתר מלכות בראש המלך, מכל מקום יכול להשתמש בו אף שלא להיות כתר מלכות אל אשר יהיה נותן אותו בראשו, כמו שאמרנו, כי דרך להיות עטרה אף לשאר אדם. ולכך אמר המן הדבר שנתן להיות כתר מלכות בראשו של מלך ינתן אל איש זה גם כן בראשו, רק אצלו לא יהיה כתר מלכות.

2 ואמר "איש אשר המלך חפץ ביקרו" פסוק ז, ודי שיאמר "יביאו לבוש וגו'". שלא יהיה משמע שכך רצה לומר, "איש אשר המלך חפץ ביקרו" מפני שהוא אדם חשוב, לכך רוצה המלך לעשות לו יקר, ואם כן כאשר עושים לו יקר זה אליו הרי הוא חשוב כמו המלך. ולכך אמר כי לא יהיה לו דבר זה אליו מפני חשיבותו, רק מפני שהמלך חפץ ביקרו, לכך היקר שנעשה לו כאילו נעשה למלך עצמו. ואף על גב שאמרו סנהדרין כב. אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו, דבר זה כאשר אין המלך חפץ ביקרו, אבל כאשר המלך חפץ ביקרו יש לעשות לו, דזה הוי כאילו עושים למלך עצמו, כיון שהוא חפצו*. לכך אמר זה הלשון וכו'.

3 ומה שאמר ליקח לבוש אשר לבש המלך, והסוס אשר רכב עליו, והכתר שהוא על* ראשו של מלך. מפני שהמלך הוא נבדל מן הכלל לגמרי, עד שהוא נבדל מצד התחלתו, והוא נבדל מצד סופו, ומצד עצמו. ולכך הכתר שהוא על ראשו מורה שהוא נבדל מצד התחלתו, כי הכתר שהוא מורה הוא נבדל מצד התחלתו. והסוס אשר רכב עליו, כי הסוס הוא למטה מן הרוכב עליו. ואמרו רבנן שבת קנב. "דעל סוס מלך", מפני כי הליכת הסוס דרך התרוממות, ומגביה עצמו מן הארץ. ולפיכך "דעל סוס מלך", שהוא מתרומם למעלה. ומפני שהסוס למטה מן הרוכב, וזה מורה כי מצד* הסוף והמטה המלך נבדל מן הכלל, לכך צריך שיהיה לו סוס מיוחד. והמלבוש שהוא על גופו ועצמו, בזה נבדל מצד עצמו. ולכך אמר שיביאו לבוש אשר לבש המלך, עד שיהיה על עצמו כבוד המלכות.

4 ואלו שלשה דברים גם כן מורים על שלשה דברים שיש למלך; האחד, שהוא נישא* למעלה מכל העם, שהוא יותר גדול ויותר עליון מהם. וזה מורה הכתר שהוא על הראש למעלה, מורה שהוא נישא למעלה. ועוד הוא רודה ומושל בכח שלו על העם, עד שנחשבים העם למטה ממנו. וזה יורה הסוס, שהוא רוכב עליו ורודה עליו. כי הסוס הוא מגביה עצמו בהליכתו, והוא רוכב ומושל עליו, וכך המלך מושל ורודה בעם אשר מגביהים עצמם. והמלבוש הוא מורה על כבוד עצמו, שהוא נבדל בכבוד מן שאר הבריות. וכל אשר יש בו כבוד שלו, זהו כבוד עצמו. ולכך אמר שיש לו ליקח אלו שלשה דברים, אשר הם מורים כי יש לאדם זה שעשה טובה זאת למלך להחיותו, והיה מקיים המלכות, ולכך ראוי שיהיה לו אלו דברים גם כן, שהם שייכים למלך.

5 ונתון הלבוש וגו" פסוק ט, אבל הכתר לא הזכיר, כי כך אמר; כי יביאו הלבוש והסוס, וילבש אותו אחד משרי המלך, אבל הכתר לא יתן בראשו אחד מן השרים, וכאשר הוא עצמו נותן הכתר. בודאי כאשר המלך נותן לו בעצמו הכתר, דבר זה אין לומר דהוי כאילו המליכו אותו במקום המלך, שהרי המלך בעצמו נתן לו הכתר. אבל אם אחר היה שנותן כתר מלכות בראשו, הרי זה כאילו אותו אחר המליך* אותו. לכך אצל "ונתון הלבוש והסוס" דבר זה אפשר שיהיה על ידי איש אחד משרי המלך, כי אין זה מלכות. אבל הכתר שהוא המלכות, אין ראוי שיהיו על יד אחר, רק המלך בעצמו יניח את הכתר בראשו, ודבר זה לא נראה כאילו המליכו אותו. וכן לעיל פירשנו אצל ב, יז "וישם כתר מלכות בראשה", בעצמו נתן על ראשה כתר מלכות, שאילו אחרים שמו הכתר בראשה כאילו המליכו את אסתר. ולכך היה דעתו של המן כי יתן -מן- המלך הכתר בראשו.

6 אבל דברי רז"ל בגמרא שכאשר הזכיר הכתר נתכרכמו פניו של אחשורוש, ואחר כך לא הזכיר הכתר, רק אמר "ונתון הלבוש והסוס וגו'", לא הזכיר הכתר. ונראה מפני כי קשה להם, כי למה לא לקח אחשורוש הכתר ונתן אותו בראשו של מרדכי. ועל כל פנים צריך לומר כי אחשורוש לא רצה בזה שיתנו הכתר בראשו, ולכך אמרו כי גם המן לא הזכיר הכתר מטעם זה, כי נתכרכמו פניו של אחשורוש. ואף על גב כי יש לתרץ כי המן חשב שרוצה לעשות לעצמו, והוא היה אצל אחשורוש, ויכול לתת הכתר בעצמו בראשו. אבל הדברים כאשר היו על מרדכי, ומרדכי לא היה אצלו, כמו שאמר לו פסוק י "לך ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך", אם כן לא שייך שיעשה המלך בעצמו למרדכי. ומה שלא קרא המלך את מרדכי אליו, כי בלא זה היה ראוי שיעשה כך, שיאמר לו המלך כי הדבר הזה עשית לי, לכך ראוי למלך לכבד אותך. וזה מפני כי מרדכי היה יושב בשער המלך, ואם קרא אותו אליו כאילו לקחו ממה שהיה שמושו בשער המלך, ויהיה אצלו להיות אל המלך כמו השרים שהם רואי פני המלך למעלה א, יד, ודבר זה לא רצה המלך, רק יהיה מיושבי שער המלך כמו שהיה, ובזה הוא ממונה על שמירת המלך כאשר עשה. לכך אמר "ועשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך". ועוד, כאשר ילך המן אל מרדכי דבר זה כבודו יותר, משאילו קרא את מרדכי שיבא אליו.