אור חדש ו׳:ו׳

מהדורה: חיבור אור חדש, נלקט ונערך על ידי יהושע דוד בן הרב יחזקאל הרטמן. מכון ירושלים, תשע"ד

מפרשים:
1 "ויאמר המן בלבו וגו'" פסוק ו, במדרש אסת"ר י, ג "ויאמר המן בלבו"; הרשעים ברשות לבם, "ויאמר עשיו בלבו" בראשית כז, מא, "אמר נבל בלבו" תהלים יד, א, "ויאמר ירבעם בלבו" מ"א יב, כו, "ויאמר המן בלבו". אבל הצדיקים לבם ברשותם, הדה הוא דכתיב "וחנה היא מדברת על לבה" ש"א א, יג, "וישם דניאל על לבו" דניאל א, ח, "ויאמר דוד אל לבו" ש"א כז, א, ודומין לבוראן "ויאמר ה' בלבו" בראשית ח, כא.
2 פירוש המדרש, כי הלב הוא התחלת המחשבה והדעת, אשר יחשוב בלבו. והרשע אין לו מעלה עליונה, ואדרבא, עצם הרשע הוא ההעדר הגמור, כאשר הוא "רשע למות" במדבר לה, לא, ואיך לא יהיה הרשע שבו ההעדר, ברשות הלב, שהלב הוא התחלה. אבל הצדיק, עצם מעלתו הוא עליון מאוד, ואיך לא יהיה ברשותו הלב, שהוא התחלה. לכך הרשע הוא ברשות לבו, אבל הצדיק יש לו מדריגה אלקית עליונה מאוד, לכך הלב שהוא התחלת מחשבה בלבד, הוא ברשות הצדיק, שיש לו מדריגה עליונה מאוד. וכן אצל השם יתברך, אשר מעלתו בלתי תכלית, ולכך הלב שהוא בא על התחלת המחשבה, הוא ברשותו. כלל הדבר, כי המחשבה והדעת, והוא כח* של הרשע, שהוא בא ומגיע אל אמיתת עצמו, הוא ברשות לבו. שכל אשר מגיע אל אמיתת הרשע מה שהוא בעל ההעדר לגמרי, ולכך הרשע הוא ברשות לבו. אבל הצדיק, אמיתת עצמו הוא מעלה עליונה מאוד, ולכך הלב שהוא נאמר על ההתחלה, הוא ברשותו, והבן הדברים האלה.