אור חדש ג׳:ח׳

1 "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד כו'" פסוק ח. אמר "עם אחד", ולא הוצרך לומר רק "ישנו עם מפוזר ומפורד", מפני שבא לומר המן לאחשורוש כי בשביל ישראל שהם עם אחד, והם מפוזרים בכל העמים, ומחולקים מכל העמים, ואם לא* כן לא היו "אחד". ומאחר שהם נבדלים מכל העמים, למה יהיה מניחם, מאחר שהם נבדל מהכל. ועוד רמז במה שאמר "עם אחד", כי מצד שהם "עם אחד" ראוי להם החבור ביותר, יותר משאר עמים, והם פזורים בין העמים, ודבר זה הפסד וקלקול להם, ולכך יש להפסיד* לגמרי. והקלקול שלהם הוא מצד שני דברים; "ישנו עָם", ומפני שהם עָם ראוי שיהיה גם כן זה עִם זה, כמו כל עָם שהם ביחד, אבל אלו הם מפוזרים. וכנגד שהם "אחד" אמר "ומפורד בין העמים", ואינם אחד. "ודתיהם שונות מכל עם", זהו השלישי שהוא קלקול להם; שיש להם חקים אשר אין טעם והבנה להם, כמו כל החקים שבתורה. ואינם כמו דת נימוסית אשר הוא תקון המלך כדי לקיים קבוץ המדינה, ותקון זה אינם עושים. ולכך אמר "ולמלך אין שוה להניחם", כי המלך הוא תקון העם, והם אינם נמשכים אחר התקון הזה, הוא דת המלך בנימוסין שסדר המלך, והוא תקון המדינה. אבל אלו אין להם תקון, רק מקולקלים מצד שלשה דברים; האחד, שהם "עם", והם מפורדים ואינם ביחד. והשני, שהם "אחד", והם מפורדים ומחולקים. והג', כי "דתיהם שונות מכל עם", ואין להם* דת נמוסית שהוא תקון המדינה, לכך הם מקולקלים, והמקולקל יש להפסיד לגמרי קודם שהוא מפסיד אחר.

2 ומה שאמר "ישנו", ולא "יש עם", נראה שבא למעט שלא תמצא אומה אחרת כמו זאת שיוצא מסדר שאר העמים. שאם יש אחרת, יש להניח אף עם* זאת, שהרי יש אחרת כיוצא בה. ולכלות כל האומות, דבר זה אין לעשות. ויש לפרש לכך אמר "ישנו עם", כי כך אמר המן; האומה הזאת היא אומה יחידה, וכל זמן שהיא יחידה אין אדם יכול לה, כאשר היא עומדת בעצמה כחה גדול.

3 ובלעם אמר במדבר כג, ט "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". ובמדרש ילקו"ש ח"א רמז תשסח כי ישראל הם כמו תיבת "הן", כי אלו שתי אותיות הה"א והנו"ן, כל אחד לבדה, ואין לה חיבור אל שאר אותיות. כי אות הא' יש לה חיבור אל הט', שהם עשרה, כי עשרה הוא כלל מספר, מתחבר יחד. וכך הב' והח', והג' והז', והד' והו', כולם מתחברים לעשרה, שהם מספר שהוא אחד, חוץ מן הה"א*. וכן במספר העשרות מתחברים למאה; היו"ד למספר צדיק, והם מאה. והכ"ף מתחבר למספר פ"א, והם מאה. וכן הלמ"ד אל העי"ן, והם מאה. וכן הסמ"ך אל המ"ם, והם מאה ביחד. אבל הנו"ן אין לה צירוף וחיבור. ולכך אמר "הן עם לבדד ישכון", ורצה לומר כי ישראל הם כמו מלת "הן" שהוא לבדד, כי אלו שתי אותיות הה"א והנו"ן, אין להם חבור. וכאשר ישראל הם כך, שאין להם חבור אל אומה אחרת*, אז כחם חזק מאוד. ולכך אמר אחר כך במדבר כג, כד "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה".

4 ואמר המן אבל עתה ישראל יצאו מזה, שהרי הם מפוזרים ומפורדים בין העמים, והנה יש להם חבור אל האומות כאשר הם ביניהם. ובודאי אם לא היו מפוזרים ביניהם, היו נשארים מה שהם אומה יחידה, ואין חבור להם אל האומות. אבל כאשר הם מפוזרים ומפורדים בין העמים, יש להם חבור אל האומות במה. ולכך אינם עוד כמו "הן", שהוא לבדד, רק הם אחד יותר, והם "נו"* שיצא מן שם "הן" שמורה על כי הם אומה יחידה בפני עצמם, ועתה "ישנו", כלומר שהם "נו", כי "נו" הוא אחד יותר, ובזה יצאו מן "הן". וכאשר ישראל יוצאים אף בדבר מה קטון, ויש להם חבור אל האומות, אז אין להם כח, ואין נחשבים כלל. לכך מה שאלהיהם היה מפזר אותם* יצאו מן מה שהיה חוזק וקיום להם, וכאילו חס ושלום אלוה שלהם רוצה שיהיו כלים, ולכך אין להמלך להניחם, שזהו כאילו רוצה לעשות כנגד אלוה שלהם עצמו.

5 ובודאי המן טעה, כי הפך הוא מה שחשב; כי אדרבה, כאשר הם מפוזרים ומפורדים בין העמים, ועם כל זה אין להם חבור אל האומות במאכל ובמשתה שלהם, וגם במלבושיהם, בזה נראה שהם אומה יחידה נבדלת מן האומות, ויש להם קיום. לכך מה שנהנו מסעודת אחשורוש, היה סבה גדולה לפורעניות כאשר נהנו מסעודתו* והתחברו לאומות.

6 לכן אשרינו חלקינו ומה נעים גורלינו אם היו אנשי גליותינו נזהרים ופורשים מן האומות בכל אשר ראוי לנו הפרישה בשתיית יין נסך, ושאר התחברות, בגלוי סוד של ישראל לאומות, ומכל שכן לדבר לשון הרע על ישראל נגד האומות.

7 ומשה רבינו עליו השלום כאשר ראה שיש דלטורין בישראל נגד האומות על אחיהם ישראל, ואמר משה שמות ב, יד "אכן נודע הדבר", ופירשו במדרש שמו"ר א, ל מלמד שהיה משה מהרהר מה ראה הקב"ה לשעבד* את ישראל מכל האומות, עד שראה בהם דלטורין, וזה שאמר "אכן נודע הדבר", שהיה מתמיה עליו ואמר "אכן". כי האל"ף הוא אחד נגד אומת ישראל, שהם אחד, ו"כן" הוא האומות*. והנה האל"ף מתחבר אל "כן", שהם שבעים אומות, לכך נודע הדבר מה שהם בשעבוד הגדול הזה. ואל* יקשה, וכי בשביל שהיה נמצא רשע אחד שהיה דלטור, דבר זה השחתה וקלקול אל כל ישראל. כי אין זה קשיא, כי כל דבר שצריך שיהיה לו פירוד צריך שיהיה מופרד ומובדל לגמרי, ואם מתחבר במקום אחד לגמרי, הרי הוא מתחבר לו ונעשה אחד. וכאשר הם לפניך שתי אילנות נבדלים זה מזה, אם נוגעים הם בענף קטון אחד, הרי נעשו שתי האילנות כמו אחד על ידי חבור ענף קטון אחד. ולכך החבור לאומות בענף קטון אחד, שהוא איש אחד, נחשב זה חבור ישראל לאומות, כמו שרמז משה שעשה תיבה אחת שהיא נגד ישראל -ומן- וכן שבעים אומות שהם "כן", ואמר "אכן נודע הדבר".

8 ובגמרא מגילה יג:, "ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד", אמר רבא, ליכא דידע לישנא בישא כהמן. אמר ליה, תא ואגרו בהו. אמר ליה, מתירא אני, שכל המתגרה בהון אלהיהם עושה עמו דין. אמר ליה, ישנו מן המצות. אמר ליה, אית רבנן בגוויהו דמבעי עלייהו רחמים. אמר ליה, "עם אחד" הן. ושמא תאמר מעשה קרחה* במלכות, "מפוזר ומפורד", מפוזרים הם בין העמים. ושמא תאמר איכא חדא מדינתא מנייהו, "בין העמים". או שמא תאמר חוץ למלכות הם, ואי אתה יכול להם, תלמוד לומר "בכל מדינות מלכותך". "ודתיהם שונות מכל עם", דלא אכלין בהדן, ולא שתו בהדן, ולא מנסבי לן מינייהו. "ואת דתי המלך אינם עושים", דמפקא לה לשתא בשה"י ופה"י, ולא יהבי כרגא למלכא. "ולמלך אין שוה להניחם", דאכלי ושתי ורוו ונפקו ויתבי בשוקא ומבזי ליה למלכא. דבר אחר, "ולמלך אין שוה להניחם", שאם נפל זבוב בכוסו של אחד מהם, זורקו ושותה אותו. ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם, חובטו בקרקע ואינו שותהו, עד כאן.

9 הזכיר עשרה דברים שאמר עליהם המן לשון הרע, כי בעשרה דברים הם משתנים מכל עם, וכאשר הם משתנים מכל עם בעשרה דברים, יש בהם השינוי בכל, כי עשרה הם מספר כללי, והרי יש בהם שנוי בכל. "ישנו" אחד, "עם אחד" ב'*, "מפוזר" ג', "ומפורד" ד', "בין העמים" ה', "בכל מדינות מלכותך" ו', "ודתיהם שונות מכל עם" ז', "ואת דתי המלך אינם עושים" ח', "ולמלך אינו שוה להניחם" ט'. ואף כי לא נזכר דבר במה שאמר "ואין למלך שוה להניחם", מכל מקום מדקאמר "ואין על המלך שוה להניחם" שמע מינה כי הוא דבר בפני עצמו, שאין ראוי למלך להניחם.

10 ואמר "דאכלי ושתו ורוו ונפקא ויתבי בשוקא ומבזי למלכא" מגילה יג:. שאם היה מבזים המלך כאשר היו בצער, האדם עושה כמה דברים מחמת צער. אבל הם אוכלים ושותים ונפקי ומבזה למלכא. וזה נחשב לשנים, כי כאשר הם עושים למלך, בודאי דבר זה בזיון לכל האומות, וזהו שנים; למלך, ולכל אומות. ועוד אמר "דבר אחר כו'", אף אם אין אלו שנים רק דבר אחד, הרי יש עוד דבר שהם עושים שבשביל כך אין למלך שוה להניחם, והרי הם עשרה דברים, ו"אם נופל זבוב כו'". ואף על גב דפתן ושמנן הוא מגזירת י"ח דבר שבת יג:, ואמרינן בע"ז לו. דדניאל גזר ולא קבלו מנייהו. סוף סוף הרבה היו נמנעין מפתן ויינן, אלא שלא נתפשטה הגזירה בכל ישראל.

11 ומה שדרשו "ישנו" שהם ישנים מן המצות מגילה יג:, לפי הנראה שאין עיקר סמך הדרש על מלת "ישנו" שיהיה לשון ישֵן, רק לישנא ד"ישנו עם" משמע כך, כלומר שאין בהם רק שהם עם, ואין המצות מצד שהם "עם", רק המצות הם מצד שם "ישראל". שהרי כל שאר אומות שהם עם אין להם מצות. ולכך אמר שגם אלו "ישנו עם" בלבד, כמו שאר עם, שאינם נקראים רק "עם", לפי שאינם עושים המצות האלקיות.

12 ובמדרש אסת"ר ז, יב דרשו* "ישנו" על הקב"ה, שהוא ישן לו מעמו ואין עוזרם, הפך מה שנאמר תהלים קכא, ד "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". והשיב לו הקב"ה, אתה אומר לפני שינה, אני מעורר עליך כישן, שנאמר תהלים עח, סה "ויקץ כישן ה'". פירוש, שכאשר מתעורר מתוך שינה מתעורר בכח גדול, וכך יהיה* השם יתברך מתעורר עליהם בכח גדול לאבדם.

13 ולפי מה שפירשו מגילה יג: "ואת דתי המלך אינם עושים" דמפקי לכולה שתא בשה"י ופה"י, אכן קשיא, איך לא יהיו מקיימים מצות המלך. דאין זה קשיא, כי אין הגזירה רק לעשות מלאכה לצורך המלך, וכיון שיש להם שבת או פסח, אין להכריחם למלאכה, ומפקי כולי שתא כך.

14 ותדע כסדר* הדברים האלה, שכל אחד הוא יותר ממה שלפניו, עד האחרון "דמבזי למלכא". ועוד "שאם נפל זבוב בכוסו של אחד מהם זרקו ושתאו, ואם נוגע המלך בכוסו של אחד מהם חובטו לכוס בקרקע", וכל אחד עושה כך, ולכך הוא יותר ממה שאמר "ונפקי לשוק ומבזי למלכא", שדבר זה אין הכל עושים, אבל דבר זה כלם עושים. ורש"י פירש דמה שאמרו "ומבזי למלכא" שאומרים תהלים י, טז "ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו", ואפילו 'מלך' לא קרי לך, רק "גוים". ולא נראה פירוש זה, דמאי עניין זה למה שאמרו "דשתו ורוו כו'". אלא פירושו דשתו, ומתוך כך כאשר נכנס יין יצא סוד עירובין סה. מה שיש בלבם עליך, מפני שאינם בני דתך. ולכך כאשר שתו ומרוו יצאו לשוק ומספרים זה עם זה דברים, ומבזים אותך לומר כי אין זה מלכות הגון. אף על גב דבמדרש אסת"ר ז, יג אמר שמבזים מלכא ואומרים "ה' מלך אבדו גוים מארצו", בגמרא מגילה יג: שאמר שמבזים למלכא פירושו כך; מתוך שרוו, מוציאים מה שבלבם ואומרים כי בסוף יאבדו גוים מארצו, כי ה' ימלוך על עמו.

15 "ישנו עם מפוזר". ויש לשאול מה שאמר "ישנו עם אחד", ולמה לא הזכיר שמם לומר "ישנו עם יהודים". ואין זה קשיא, כי אמר כי בשביל שהם מפוזרים ומפורדים אין ראוי להם שם מיוחד. כי כל אומה מפני שהם ביחד, יש לה השם. אבל אומה הזאת שהם* מפורדים ומפוזרים, אין ראוי להם השם, שיש לכל אומה שם מיוחד.