אור חדש ג׳:י״ג

1 "ונשלוח ספרים ביד הרצים" פסוק יג, לשון נפעל, ולא אמר "וישלח ספרים ביד הרצים", מפני שדבר זה הוא כנגד האדם להרוג אומה שלימה, ולפיכך כתיב "ונשלוח", שיהיו נשלחים בעל כרחם, והיו מוכרחים להיות שלוחים. אבל כאשר הכתב היה הפך זה, להציל אומה שלימה מן הצוררים ולעמוד על נפשם נגד שונאיהם, דבר זה אדרבא, עשו ברצון, לכך כתיב להלן ח, י "וישלח ספרים וגו'". וכן למעלה פסוק יב "וַיִּכָּתֵב ככל אשר צוה המן", מפני שהוכרחו לזה שלא כרצונם.

2 "ונשלוח ספרים כו'". מה שאמר "ונשלוח ספרים להשמיד ולהרוג", יש לשאול למה אמר כאן "להשמיד ולהרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים", ובפסוק שלפני זה דכתיב "ויכתב ככל אשר צוה המן וגו'" שם הוי ליה למכתב זה "להשמיד ולהרוג ולאבד וגו'", ולמה הזכיר זה אצל "ונשלוח ספרים ביד הרצים". אבל לפי הפירוש אשר פרשנו למעלה כי המן לא אמר רק למעלה פסוק ט "יכתב לאבדם", מפני שאמר אולי יחשוב אחשורוש כי אין זה כבוד למלך שיהרוג אומה שלימה, ולכך אמר כי "יכתב לאבדם", ולא יעשה מעשה מיד, ואם ירצה לחזור - יחזור, כמו שאמרנו למעלה. ומכל שכן אם יכתוב שנתנו "להרוג להשמיד ולאבד כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים" אין זה כבוד המלך כך. ולכך לא כתיב* אצל "ויכתב ככל אשר צוה המן" דבר זה כלל "להשמיד ולהרוג וגו'", אבל דבר זה כתב* אצל "ונשלוח ספרים" שהיה מן אחשורוש, כאשר ידע רצון המן אז היה מוסיף יותר ממה שאמר המן בעצמו. ולכך כתיב "ונשלוח ביד הרצים", שהוא צוה למהר ולשלוח את הכתבים.

3 ואמר כאן "להשמיד ולהרוג ולאבד", מפני כי האדם יש בו ג' חלקים; גוף ונפש כמו שיש לשאר בעל חי, ויש לו עוד חלק ג' הוא השכל. ויש אדם שיש לו שבח מצד הגוף, שהוא בעל קומה והוא בעל צורה. ויש אדם שיש לו שבח מצד הנפש, כאשר הוא גבור חיל, כי הגבורה היא מצד הנפש. ויש אדם שיש לו שבח השכל, שהוא חכם. כנגד האחד אמר "להשמיד", וכנגד השני אמר "להרוג", כי הריגה היא מצד הנפש, ולכך לא נאמר רק על בעל חי, אבל השמדה נאמר אף על שאינו בעל חי, דכתיב ויקרא כו, ל "והשמדתי את במותיכם", "ואשמיד פריו" עמוס ב, ט, ולכך הריגה בפרט באה על הנפש. ואבוד זה נאמר על החכמים, מפני כי השכל יש לו המציאות ביותר, ולכך אמר שיש לאבדם, ולא יהיה להם המציאות כלל.

4 ואמר "מנער ועד זקן", אף כי הנער עדיין לא עשה דבר כלל. והזקן כמה ימי חייו עוד, ועם כל זה יהיו נהרגים. "מטף ונשים", אף כי הטף אינו בכלל העם, מכל מקום הטף יבא בסוף להיות בכלל האנשים. והנשים אף בסוף אין באים לכלל העם, עם כל זה כולם יהרוגו, ולא ישאר אחד.

5 "בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר", ולא כתב "בחודש אדר" בלבד, מפני שבא לומר שהיה מקפיד על חודש שנים עשר מצד שהוא סוף החדשים, ובזה היה רוצה להביא סוף לישראל. וכן למעלה כתיב פסוק ז "בחודש שנים עשר הוא חודש אדר", מטעם שנחשב כי לכך נפל לו הגורל בחודש שנים עשר הוא חודש האחרון, כי שם יהיה חס ושלום אחרית שלהם, כמו שכתבנו למעלה. ולכך לא כתיב כאן "ושללם לבוז", ולקמן כתיב ח, יא-יב "ושללם* לבוז בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר", זכר ההריגה ושללם ביחד. כי כאן הרשע היה רוצה לכלות את ישראל. אבל כאשר השם יתברך נותן הרשע לפני הצדיק, נותן השם יתברך הרשע ואת שללו ביחד לצדיק, והצדיק בולע את הרשע ואת השלל. והשלל שרוצה השם יתברך לתת לצדיק הוא סבה אל אבוד הרשע, שהשם יתברך רוצה שיבא השלל ממנו אל הצדיק, ולפיכך כתיב שם להלן ח, יא "להשמיד ולהרוג ולאבד ושללם לבוז" הכל ביחד.